מהדורת חדשות זה לא כוכב נולד
זה אנחנו שאין לנו סבלנות לכלום, אבל זה גם את. כי לא היית צריכה למהר ולקפוץ למים העומדים של חברת החדשות. סמדר שילוני כותבת לנטשה מוזגוביה
עוד שבועיים פחות או יותר את תארזי את החפצים שלך בקופסת קרטון חומה ותחזרי לשורות המוכרות של העיתונות הכתובה. כשאני מסתכלת אחורה על הדרך שהובילה אותך ואותנו לנקודה בה אנחנו נפרדים, לפחות בינתיים, מהדמות שלך על המסך, המילה היחידה שעולה לי בראש היא "חבל".
חבל, כי ככל שעובר הזמן נעשה ברור שיש אנשי-תקשורת שכבר לא יתאקלמו בנישה נוחה במיינסטרים, לא משנה כמה מוצלחים ומוכשרים הם יהיו. חבל, כי היית צריכה לקפוץ למים העומדים והקרים של חברת החדשות כדי לגלות שהמציל מציל רק את מי שהמבטא שלו מוצא חן בעיניו. חבל, כי כמעט כל הנסיבות פעלו לרעתך, וגם אלוהי-הקריירה שמסדר בדרך כלל עניינים כאלה התעלם מהבעיה, כי בדיוק אוגנדה היתה בסייל והוא שוקל להחליף את העם. ובפרפראזה על קלישאת הפרידות, זו את וזה בהחלט אנחנו.
כשנוברים בפח האשפה של ההיסטוריה הטרייה נדמה שכל המהלך מקורו בטעות. "חדשות בחמש" נולדה בסוג של חטא, כשמאחוריה עומד היבריס, מדבר בסלולרי שלו ומנפנף למצלמה. היא נועדה לתת מענה למגזין האקטואליה לשעות אחר-הצהריים של רפי רשף בערוץ 10. חברת החדשות חשקה גם במשבצת של חמש אחר-הצהריים וקיוותה לאחוזי-הצפייה שמוענקים כמעט אוטומטית לכל מי שמתיישב באפיק 22 בממיר, אפיק ברירת המחדל, אפיק האין-ברירה.
זו זכותה המלאה של החברה, כמובן, לחמוד גם את הנקודות האלה. אלא שנקודת המוצא הזאת חזרה אל הקודקודים כמו בומרנג, משום שכל מה שהיה להם להציע מול רשף היא עוד מהדורה. מהדורה לא ממוקדת, לא מאופיינת, מהדורה על ספידים שתטחן קצת את האייטמים שאחר כך יעלה גירה וילעס שוב עודד בן-עמי ב"שש עם". לתצרף הנסיבות המבטיח הזה חברת החדשות הצניחה אותך רגע אחרי הרגע האחרון. על המסך הייתה בלונדינית יפהפיה ונבונה שיושבת ליד המגיש הכל-ישראלי דני קושמרו. מול כל הטלי מורניות והלינוי בר-גפניות של ערוץ 10 סוף סוף קיבל ערוץ 2 קלף מנצח. והמבטא? יהיה בסדר. לא היה.
הבחירה שלך להגשת "חדשות בחמש" היא תוצאה של חוסר-אחריות בשני הצדדים. מישהו שם שכח את כלל מספר 1, לפיו מגיש חדשות חייב להישען על אמון מלא של הקהל, ולכן אופן ההגשה שלו לא יכול להיות שנוי במחלוקת. מישהו שם שכח שאין דבר כזה עיתונאי-תגלית, שעיתונות טלוויזיונית היא משהו שמשתפשפים עליו תקופה ארוכה לפני שמעיזים להציב רגל באיזשהו פריים טלוויזיוני. מהדורת-חדשות זה לא "כוכב נולד".
בחדשות יודעים שהקהל אוהב את האנשים שלהם לכל המשפחה, עמוק בתוך הקונצנזוס. איך ניסחה את זה אחת התלונות לגבייך שהגיעה לנציב ברשות השנייה? את "מקלקלת את כל החן שיש לשדרני החדשות המקסימים". זה קהל שצורך עממיות בצלופן של ממלכתיות ותובע נונסטופ שתודי תודי תודי לו שאת כאן. כל תחכום או דיסטאנס יתפרש כיהירות אליטיסטית, ולמבטא כמו שלך הם יעדיפו להקצות חלקה מחוץ לבית הקברות של ערוץ 2, כי למי יש כח לזה בחמש אחרי-הצהריים.
הרוב קובע
כשהטבלאות לא סיפקו את ליטרת-הרייטינג המצופה התחיל הגמגום, כששמועות על הורדת התוכנית ליוו אותה משלב מוקדם יחסית. ימי חסד? הצחקת אותי. חוץ מ"מסע עולמי" של איל פלד, את וקושמרו הגשתם את התוכנית היחידה שחיה על מזוודות.
אין לי מושג עד כמה רצית את המשרה הזאת, אם היה לך את הזמן לשקול אותה, להכין את עצמך לתגובה הציבורית ולבדוק אם זה שווה את המאמץ. אולי גם את סונוורת מהאור הבוהק של הפרונט. אבל דבר אחד ברור - בין שתי נקודות הגשה כמו תוכנית בוקר ביום שבת לתוכנית אקטואליה קשה בשעות אחר-הצהריים עובר במצב האידיאלי קו עקלקל וארוך שמתקרב בזחילה לפריים, ובלי קשר לשאלה מי אתה - מרגיל את הקהל לנוכחות שלך. מה לעשות שלפני שעוברים לפרונט צריך לעבור קצת ליד הפרונט.
הזינוק הפראי שביצעת היה בעוכרייך, וחבל. גלי האנטגוניזם סחטו ממך הצלפות חוזרות כלפי הצופים, ומדובר בקהל האחרון שיסבול סדרות חינוך או שיבליג על מאבקי ראש בראש. הוא רבים, את מעטה וב-send אחד הוא מוציא אותך מהתחרות. המשמעות של זה ברורה: לצערך או לשמחתך, חברת החדשות לא יכולה ולא צריכה להיות בסיס האם שלך.
ממש במקרה התבשרנו השבוע שגם שירי ארצי סיימה לעת עתה את טבילת המיינסטרים שלה בתוכנית הבוקר של "קשת". גם היא הגיעה לשם כאשת מקצוע מוערכת לאחר שהנחתה תוכנית בוקר שבועית בשבת, גם היא עשתה את המסלול המהיר לשעות בהן הצופים רוצים לראות בובות רכות ונימוחות על המסך וגם היא עוררה הרבה אנטגוניזם. ארצי וויתרה על אהבת הקהל הזאת והעדיפה לפרוש מהמירוץ, מה שממחיש את מה שאנחנו כבר יודעים על ערוץ 2: הרוב נמצא אצלם, הרוב לא נוטה להעריך דברים מורכבים מדי, והרוב אוהב שמשתנים בשבילו, ולא להיפך. הלוואי ובמקרה שלך הרוב לא קובע.
- לכל הטורים
