שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: חיים זיו
    חברים מספרים על יוסי בנאי
    "יוסי היה חלק מכל כך הרבה מיתוסים ישראליים. לכתו הוא סיומה של תקופה". חברים, אמנים וקולגות מבכים את מותו של יוסי בנאי

    תיקי דיין, ששיחקה לצידו של בנאי ב"מלאכת החיים" של חנוך לוין ושעבורה ועבור אורי זוהר כתב את המערכון "נישואין": "הוא משכמו ומעלה, ברוך כשרונות, אחד ויחיד. אין כזה יותר. אבידה גדולה לתרבות הישראלית. היינו יחד שלוש שנים בהצגה 'מלאכת החיים' שהייתה שלאגר גדול, לא מעט בגלל הרצון שלו להפוך את הדמויות לאנשים אמיתיים ולא פארודיה על שום דבר. מה שייחד אותו זה הכישרון, הקול, יכולת ההתבטאות שלו, הקצב. הטיימינג שלו היה מדהים. אני בתדהמה, הייתה לי זכות גדולה לשחק לצידו".

     

     

    חיים בנאי, אחיו של יוסי: "יוסי היה השחקן הכי טוב שידעה מדינת ישראל. זמר, כותב, בחור מאוד מאוד מוכשר, עממי מאוד. תמיד הוא נשאר עם שתי הרגליים בעממיות שלו. אח למופת, אח אוהב ואיש משפחה אוהב. הוא כבר חסר לנו".

     

    אילן רונן, מנהלו האמנותי של תיאטרון הבימה, שביים את בנאי ב"הכלה וצייד הפרפרים" וב"כתר בראש", עליו זכה בפרס השחקן לשנת 2004: "לפני זמן קצר יוסי הציע לי להעלות את 'המלך הולך למות' של יונסקו. זה היה שנה אחרי שהעלנו את 'כתר בראש' של ניסים אלוני שבו הוא שיחק בתפקיד המלך. במחזה של אלוני משובר על מלך שמרגיש שהתקופה שלו תמה. מהרגע ששמעתי את הידיעה הנוראה על מותו אני כל הזמן חושב על זה שיש משהו סמלי בכל זה. הוא היה מלך, על הבמה ומחוצה לה. במידה רבה לכתו הוא סיומה של תקופה. יוסי היה חלק מכל כך הרבה מיתוסים ומיתולגיות ישראליות, מהלהקות הצבאיות דרך הקשר המיוחד שלו עם ניסים אלוני. הוא אחד המייצגים הכי אותנטיים של התרבות הישראלית ולבטח אחד מהאמנים המגוונים ביותר שהיו לנו. לפני חודש וחצי נפגשנו ודיברנו בין היתר על פרויקט משותף, להעלות את אמדאוס. היו לו המון תוכניות לעתיד ופתאום ההודעה. הוא היה אחד האנשים הדומיננטיים ביותר שעבדתי איתם. היה לו חשוב להיות מעורב בכל מרכיבי ההפקה. הוא היה שחקן שותף, אדם דעתן ופרטנר אדיר".

     

    העיתונאי דורון רוזנבלום, מחבר הספר "תוגת הישראליות" שהופיע ברשימת רבי המכר במשך חודשים ובו קיבץ את מאמריו, על פיהם כתב יחד עם יוסי בנאי את ההצגה "יומנו של ישראלי שפוי", שרצה כשנה בכל הארץ וזכתה להצלחה רבה: "תמיד חששתי מהיום הזה, אבל לא תיארתי לעצמי שיגיע כל כך מהר. היינו שכנים באותה שדרה, והכרתי אותו מקרוב כשעבדנו על ההצגה 'יומנו של ישראלי שפוי'. לא רק שזכיתי לעמוד ולעבוד במחיצת האושיה התרבותית החשובה והמשפיעה בתרבות ובבידור הישראלי. הוא דמות שהייתה לאגדה ומיתוס עוד בתקופת נעורי – אלא גם זכיתי מאז בידיד טוב ובבן שיח חכם, שנון ומשעשע לשיחות רבות וארוכות. לצד השנינות, החן, הכישרון והפיכחות שאותן הוא קיבל בירושה או במתנת אל – יוסי היה איש הומאני ומלא כנות, בעל מגע 'מידאף': כל מה שהוא נגע בו הפך לאנושי, ולכן הצליח".

     

    חנן יובל: "בשנתיים האחרונות אני מנסה לאמן את הגוף שלי להיות מחוסן לרגשות, כי אחרת אפשר למות. הקשר בינינו היה ארוך מאוד. יוסי היה במאי שלי בלהקת הנח"ל, ובשביל חייל זה כמו הסגן של אלוהים. הוא גם היה יועץ הבמאי של 'השלושרים', עד היום אני מספר לאנשים סיפורים מאותה התקופה. יום אחד דודו אלהרר ביקש ממני להלחין את 'אני וסימון ומואיס הקטן'. לא האמנתי, שאלתי: 'אני? שאלחין ליוסי?', הוא היה מתקשר ומבקש ממני לשמוע, אבל אני מרוב לחץ, תמיד אמרתי לו שאני עוד עושה תיקונים. עד שהוא התקשר ואמר: 'יאללה, אני בא לשמוע', ובסוף לשמחתנו זה יצא שיר נפלא".

     

    שייקה לוי: "ההיכרות שלי עם יוסי היא היכרות משפחתית. כל כך הרבה שנים מבוקר ועד ערב עבדנו יחד, ואין לו אח ורע. הוא מודל חיקוי לשחקנים מהתקופה שלנו ותקופות אחרות. הוא מעל ומעבר למה שאפשר לדבר. הוא ענק. זה הפסד ענק, כל-כך מצער וכל כך כואב. בשבילי הוא כמו אח, קשר שאי אפשר להסביר אותו. הוא מאד יחסר לי - דמות מפתח בעולם התיאטרון בפרט ובעולם התרבות שלנו בכלל. אין עוד יוסי בנאי".

     

    שלמה ארצי: "כבר מאתמול ידעתי שמצבו קשה. זה עצוב. קשה מאוד. בתור צופה, הוא היה איש הבמה האולטימטיבי, הוא גם שר הוא גם שיחק, והוא היה כותב נהדר. היה האיש שראה כל דבר, הוא הביט באנשים, כתב עליהם והעביר את זה הלאה. את העולם שהוא ראה הוא העביר לבמה. באופן אישי, בתחילת הדרך בשנות השישים, היינו יחד באותו משרד, לפעמים רבנו, לפעמים אהבנו, וכשעשיתי את 'גבר הולך לאיבוד' הוא הגיע לעזור לי בחזרות. הוא היה המאסטר, מאסטר האמנות, בכל דבר שהוא נגע יצא מזה זהב".

     

    אריה אליאס, שחקן וידיד המשפחה: "את יוסי אני ראיתי כל הזמן רק עובד, יוצר. כזה אדם הוא היה. קשה לומר כמה פעמים היה בא ועוזר לנו. כאשר היה לנו ערב עם יענקל'ה, אחיו עזר לביים ולעצב את הדמויות. הוא היה אדם פשוט מאוד והייתה לו תהילה, אבל הוא לא התייחס אליה. לבי, לבי, עם המשפחה והידידים, קשה. תחסר לי דמותו, זה אדם שנותן השראה לשחקנים צעירים ומבוגרים. קשה לי לתאר אותו בלשון עבר. ההיגוי שלו, הדיבור, המשחק, השירה, כל אלו יחסרו מאוד. אדם רציני היה".

     

    חנה לסלאו: "זה היה בית ספר, הוא כתב לי את כל הדמויות שקיימות בפנתיאון, כמו קלרה המנקה, סבתא זפטה, אלו דמויות נצחיות. הוא היה איש מאוד רציני, איש אשכולות, היה לו ידע עצום, יכולת שימוש בשפה, עשה פלאות בשפה העברית. הוא היה קפדן ומאוד לא מתפשר. קיבלתי ממנו המון ביטחון, זו הייתה הסמכות הכי גבוהה. כבוד שהוא בכלל הסכים לעבוד איתי כי הוא היה מאוד בררן. הוא יהיה לי חסר ותהיה חסרה לכולם אישיות כזו. זו שנה שאיבדנו בה הרבה, היום נולדים כוכבים בין לילה אבל יוסי בנאי זה לא בלילה אחד".

     

    פרופ' אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, שהעניקה לבנאי תואר דוקטור של כבוד בדצמבר 2005: "לאורך הקריירה העשירה והמגוונת שלו ביטא יוסי בנאי את כשרונו כשחקן, זמר, במאי, כותב שירים ומערכונים וכמספר סיפורים. בנאי הירבה לשיר משיריהם של יוצרים ושאנסונרים כז'ורז' ברסאנס וכז’אק ברל. באלבומיו ובתוכניות היחיד שהעלה ניכרת גם אהבתו לשכונה בה גדל, שכונת מחנה יהודה בירושלים, שעליה ועל ה'דמויות הירושלמיות' כתב בשירים ובמערכונים".

     

    השתתפו בהכנת הכתבה: אור ברנע, קרן נתנזון, מרב יודילוביץ'

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים זיו
    תיקי דיין עם יוסי בנאי. "הייתה לי זכות גדולה לשחק לצידו"
    צילום: חיים זיו
    צילום: ארז ארליכמן
    שלמה ארצי. "הוא היה המאסטר"
    צילום: ארז ארליכמן
    צילום: ז'ראר אלון
    אילן רונן. "הוא היה מלך"
    צילום: ז'ראר אלון
    דורון רוזנבלום. "זכיתי בידיד טוב ובבן שיח חכם"
    צילום: שי רוזנצוויג
    חנה לסלאו. "קיבלתי ממנו המון ביטחון"
    צילום: שי רוזנצוויג
    לאתר ההטבות
    מומלצים