אני רוצה לדעת איפה הקו בין ויתור לפשרה
יש לי חוקים ברורים לחיזור: אם התקשרתי, תחזיר טלפון בהקדם האפשרי, לא יום אחרי. אם אמרת שתתקשר - תתקשר במועד. אם רוצים להיפגש קובעים מראש, ולא חמש דקות קודם. האם אני מגזימה, או שזה תמיד מתחיל בדברים הקטנים, אלה שכולם אומרים עליהם "עזבי אותך משטויות, אל תתייחסי", ואז את מוצאת את עצמך במשהו בינוני ומאכזב
הייתי אמורה להיות עם גיל היום, אבל סירבתי, פעם שנייה. ליתר דיוק, פעם אחרונה, הוא התייאש, ואני לא עצרתי בעדו. אמרנו יפה שלום וניתקנו את השיחה. איך משהו שמרגיש כל כך נכון יכול לגרום לי לתהות אם אני טועה בכל זאת?
הייתי בטוחה במעשיי (מילותיי, אם נדייק) ושלמה עם ההחלטה, ואז דיברתי על כך עם שרון, חבר של השותפה שלי - והתחלתי לחשוב שאולי קצת טעיתי בשיפוט שלי, או הייתי מעט פזיזה.
הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון: גיל פשוט לא נשמע רציני, ולא היתה לי כל כוונה לצאת מהדירה ולהיפגש איתו בתחושה כזאת. אני לא מצפה לדבר, הוא לא מכיר אותי ואני לא אותו, לא חייבים כלום זה לזה. יחד עם זאת, יש חוקים ברורים לכל מהלך "החיזור" לפני הפגישה. החוקים שלי ברורים ופשוטים: אם התקשרתי, תחזיר טלפון בהקדם האפשרי (לא יום אחרי), אם אמרת שתתקשר - תתקשר (במועד שאמרת), אם רוצים להיפגש קובעים מראש (ולא משהו ספונטני חמש דקות קודם). נראה לי סביר לחלוטין לדרוש, זה מינימלי. לא קשור לכלום, מלבד כבוד לאדם שמולך, גם אם הוא זר לך.זה לא היה מקובל עליי, ולא היה מקובל עליו שלא היה מקובל עליי
גיל לא עמד באף אחת מהדרישות האלה, וככל שהייתי מוכנה להבליג, בסוף פשוט אמרתי די! הוא התקשר ב-22:30 ורצה שנפגש, על אף ששיחתנו האחרונה היתה בצהריים, והוא היה אמור לחזור אליי "עוד מעט". זה לא היה מקובל עליי. זה לא היה מקובל עליו שלא היה מקובל עליי. אז אמרנו bye, bye.
כל אחד והקווים שלו. גבולות או מנגנוני הגנה? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אבל עכשיו אני פתאום לא בטוחה. לא בגלל ששיניתי דעתי לגבי איך דברים צריכים להתנהל, אלא בגלל ששרון גרם לי לראות דברים מזווית שונה, דרך עיניו. הוא אמר דברים חכמים, שגרמו לי להבין שאולי הייתי ביקורתית מדי, מיהרתי לחרוץ גורלות. הוא הראה לי איך הדברים יכולים היו להתפרש מהזווית של גיל, דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. הרי בשורה התחתונה המטרה היא להכיר, אז למה לסבך את הדברים כל כך הרבה בדרך לשם, האם באמת זה מה שישנה? האם באמת זו דרך בטוחה לזהות אנשים וסיכויי הצלחה? האם החוקים האלה שקבעתי נועדו לסנן אנשים על בסיס כוונות ואיכות, או שמא מדובר בחוקים של "כבוד" (או אגו, חס וחלילה).
ועוד שאלות - מתי הוויתור שלי יהפוך לפשרה, באיזה שלב בדיוק משתנים הדברים ואין דרך חזרה? האם הייתי צריכה להיפגש איתו למרות השעה המאוחרת בה חזר אליי והספונטניות של הפגישה? האם זה היה נחשב ויתור, או שמא זו פשרה? מה זה בכלל אומר, עליו, עליי. או שהחוקים שלי הם לא מבחנים אמיתיים.
הקו הזה כל כך דק ועדין, אני לא יודעת איפה הוא עובר. בקלות אתה יכול למצוא עצמך, בלי שתשים לב, בצד הלא נכון שלו. ועד מהרה, הכל יהפוך להיות פשרה אחת גדולה, משהו בינוני ומאכזב.
מדובר רק בפגישה, לא בחתונה, אני יודעת
זה הרי תמיד מתחיל בדברים הקטנים, אלה שכולם אומרים עליהם "עזבי אותך משטויות, זה כלום, אל תתייחסי". אבל אז בוקר אחד את קמה, והרצפה שלך בגובה המיטה, למה? כי השטויות האלה, שכולם אמרו לך לעזוב, מכסות אותה.
אז מדובר רק בפגישה, לא בחתונה, אני יודעת. מדובר באדם זר, לא בבן זוג קבוע, גם את זה אני יודעת. אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להתחיל משהו בצורה כזאת, עם הרגשה כזאת. האם זה נכון להיכנס להיכרות כשאני מסתובבת בתחושה של ויתרתי/התפשרתי עוד לפני שהכרתי את האדם? ככה לא בונים חומה! היכרות היא תהליך מורכב, לוקח זמן לדעת את כל מה שצריך לדעת על האדם מולך, להבין, לקבל, לתת לו להיכנס לחייך. האם נקודת פתיחה כזאת בריאה בכלל, האם יש סיכוי שיצמח מכך טוב? האם זה נכון להתעלם מהעובדה שזה מפריע לי, רק בגלל שזה "כולה פגישה"? האם לא נכון לראות בהתנהגויות הטרום-פגישה אותות וסימנים לבאות? האם יש סיכוי שאני טועה?
ואולי אלו רק מנגנוני ההגנה שלי, שבאים לוודא שאף אחד לא יצליח לעבור את מפתן הדלת למרות שהיא פתוחה לרווחה. כל כך הגיוני ומשכנע לומר שניסיתי, אפילו דיברתי איתו בטלפון, ובאמת היתה לי כוונה להיפגש איתו - אבל לא יצא. האם זו מניפולציה שלי על עצמי, לגרום לי לחשוב שפסלתי אותו בצדק, בעוד שכל מה שזה היתה רק עוד דרך לוודא שאשאר לבד.
אני שואלת את עצמי אם החוקים האלה שקבעתי נובעים ממקום שבא לסנן, או להשאיר אותי לבד.
הכל מאוד מטושטש בכל הנוגע לקווים. אני צריכה למצוא אדם שהקווים שלו קרובים לשלי, או לכל הפחות הוא מכבד אותם. לפעמים אני צריכה לפעול על פי הקווים של האחר, לפעמים אני צריכה להיצמד לקווים שלי ויהי מה. צריך לדעת מתי ובאיזה קווים להשתמש. היום בחרתי להשתמש בשלי, אני מקווה שלא טעיתי.
לפנייה לכתב/ת 
