אם זו אפליה, מי יתנני ערבי בישראל
מג'נין-ג'נין דרך חוק טל ועד לגירוש "בשם הדמוגרפיה", איפה היחס לערבים ואיפה היחס לחרדים ולמתנחלים?
במסגרת מדיניות האפליה המתקנת לציבור הערבי בישראל, המותר והרצוי לומר ולעשות למיעוטים השנואים במדינה, קרי: למתנחלים ולחרדים, אסור ומגונה בתכלית כשהדבר אמור ביחס לערבים - ולהיפך.
זה עתה התפלפלו והתפלגו שופטי בג"ץ בשאלה, האם מותר למדינה למנוע הגירה של מאות אלפי פלסטינים אליה באמצעות נישואים, ורק על חודו של קול התירו זאת. בכך ניתן אישור דחוק למה שכמעט כל מדינות אירופה מרשות לעצמן לעשות ללא כל נקיפות מצפון, וכל מדינה נורמלית עושה ביחס לאזרחי מדינת אויב גם על פי החוק הבינלאומי. אבל במדינת ישראל, בה הדאגה לאויב הפכה כמעט לזכות חוקתית (של החוקה שאינה קיימת), חמישה משופטי בית-המשפט העליון וארגוני שמאל רבים מוכנים לבטל במחי יד חוק כנסת, כי הוא מונע מבן רמאללה לשאת אזרחית ישראלית - ערביה כיהודיה (חשוב להדגיש כי החוק אינו מונע נישואים בין פלסטיני ירדני לאזרחית ישראלית, שכן הוא מתייחס רק לתושבי אזור העימות. הוא כמובן גם אינו מונע מהאזרח הישראלי לעבור לגור עם אהובתו הפלסטינית בעזה).
את הטענה בדבר שמירה על הרוב היהודי בישראל אסור אפילו להשמיע בכותלי בג"ץ, ולכן הסתתרה המדינה מאחורי הטיעון הביטחוני. לעומת זאת, עם גירוש המתנחלים מגוש קטיף עקב טענה דמוגרפית מפוקפקת - אין כל בעיה חוקתית, כפי שהעידו עשרה שופטי בג"ץ. כאן מדובר בסך-הכל באזרחי ישראל, שגירושם מביתם והריסתם מטה לחמם הם בהחלט "מידתיים ומוצדקים".
חוק טל, הפוטר חרדים משירות צבאי, זכה אף הוא לאישור זמני וקלוש מבג"ץ, תוך כדי ביקורת ציבורית קשה על האפליה
הטבועה בו כלפי הרוב שכן משרת, קרי: אלה שאינם חרדים. האפליה הבוטה עוד יותר, בין אזרחי ישראל הערבים הפטורים מכל שירות צבאי או לאומי, לא זוכה לכל נימת ביקורת או דיון משפטי וציבורי - כי קובעי הטעם הטוב בארץ מאוד מתחשבים בקשיים הרגשיים והלאומיים של אלה. מיותר לציין כי בניגוד לבחור הישיבה החרדי, הפטור מצבא ולכן מנוע מלצאת ללמוד או לעבוד עד גיל מבוגר יחסית, מקבילו הערבי בן ה-18 יכול לעבוד או ללמוד באוניברסיטה ללא כל הגבלה.
על הוותרנות המוחלטת לעבירות הבניה הבוטות של המגזר הערבי בישראל נכתב לא אחת. מאידך, מיותר לציין את הדקדקנות המופרזת והביקורת הארסית והמשתלחת על כל בית המוקם ביהודה ושומרון ללא כל האישורים והניירות הנדרשים. לכן, על בסיס האפליה לטובה של הערבים על פני המתנחלים, מוכרחים כמובן להרוס מיידית את כל המאחזים הלא-חוקיים בשטחים (לא משנה אם חלקם בעצם כן חוקיים), ומאידך מוכרחים להכיר מיידית באלו של הבדואים בנגב, כי הם רק (בלשון מכובסת ונקייה כדבעי) "יישובים לא מוכרים".
חופש ביטוי מפליג ובלתי מוגבל להשמיץ, לשקר ולפגוע במדינה ובצה"ל ניתן בפסק-הדין המפורסם של ג'נין ג'נין, וכך הם פני הדברים ביחס לכל מאמרי התמיכה בטרור הפלסטיני המתפרסמים בציבור הערבי בישראל. כמובן, חופש ביטוי זה מוגבל מאוד כאשר מתנחלים עושים בו שימוש - כי אז מקומם בבית-המשפט ובבית-הסוהר. מבצעי הלינץ' בעדן נתן-זאדה בשפרעם ישנים בשלווה במיטותיהם, בעוד יורם שקולניק, שביצע פעולה דומה למחבל כפות, נידון לשנות מאסר ארוכות ובמהלכן מנע בג"ץ את שחרורו המוקדם בגין התנהגות טובה.
אכן, עקב המסכנות הרבה של רבים מערביי ישראל, ועקב רגשות האשם הגדולים המציפים לבבות רבים במחנה השמאל הישראלי - התפתחה בארץ תרבות ציבורית ומשפטית של סלחנות וותרנות כלפי ציבור זה. בד בבד עם הילך רוח זה, התפתחה תרבות ציבורית ומשפטית מקבילה של אטימות עד כדי התעמרות בציבור המתנחלים והחרדים - תרבות אכזרית ולא מתחשבת, שראשיתה בהתנתקות, המשכה בהתכנסות וסופה מי יישורנו.
לפנייה לכתב/ת 
