הצנחנית הקרבית ממבצע קדש הלכה לעולמה
חנה יֹפה, האישה היחידה שזכתה לענוד כנפי צניחה מבצעיות, הלכה לעולמה בגיל 78. היא זכתה לכבוד לאחר שצנחה אל סביבות העיר א-טור במבצע קדש והשתתפה בפינוי המוטס בקרב המיתלה. לאחר מלחמת סיני שבה חנה לעבודתה בבית החולים בלינסון שם הפכה לאחות מיתולוגית. קרובי משפחתה: "היא הייתה עמוד התווך של המשפחה"
יפה השתתפה בצניחה קרבית במסגרת מבצע קדש ב-1956, והיתה האשה היחידה בצה"ל שענדה כנפי צניחה מבצעיות. באותה תקופה שירתה יפה במילואים כחלק מפלוגה כירורגית בחטיבת הצנחנים 202, שקמה ביוזמתה. בצעירותה שירתה יפה בהגנה, בפלמ"ח ובצה"ל. ב-1949 השתחררה מצה"ל והחלה ללמוד בבית ספר לאחיות מוסמכות בבית החולים בלינסון בפתח תקווה וב-1952 קיבלה תעודה של אחות מוסמכת והחלה לעבוד במחלקה הפנימית בבית החולים.
אלא שדרכה של חנה בחזרה לשורות הצבא הייתה קצרה. שנתיים לאחר שסיימה את לימודיה היא התבקשה לשוב לצבא בשירות מילואים ולסייע בהקמת יחידה כירורגית ניידת. בשכנוע אחיה, יוסי יפה, שלימים היה קצין בכיר בצנחנים, הסכימה חנה לרעיון והייתה אחד הכוחות המשמעותיים מאחורי הקמת היחידה, שלאחר כמה שנים סופחה לחטיבת הצנחנים.
עם פרוץ מלחמת סיני הוצנח גדוד 890 של הצנחנים ליד המתלה ובקרב המתלה, יומיים לאחר הצניחה, נפגעו כ-160 לוחמים ו-43 מהם נהרגו. יפה הייתה בין האחראים על מבצע פינוי מוטס של לוחמים לבסיס תל-נוף. זה היה מבצע החילוץ הגדול ביותר שידע אז צה"ל ויפה הייתה אחראית על התקנת המטוסים, הטיפול המשני והפינוי המוטס לארץ.
מנהל אתר "הצנחנים", ד"ר אריה גילאי, נוירו-פיזיולוג קליני, סיפר כי הכיר את חנה כאשר הגיעה עם מטוס הפינוי הראשון למתלה. "היא הגיעה עם המטוס הראשון שנחת במנחת המאולתר ליד מעבר המתלה כדי לפנות את הפצועים. אני הייתי חובש בגדוד 890 ונתבקשתי לסייע בחבישה והכנת הנפגעים להטסה. חנה ירדה מהמטוס ונתנה לי מספר הוראות - היא פיקדה על פינוי הנפגעים".
ימים ספורים לאחר מכן ביקש ממנה אחד ממפקדי הגדודים בחטיבה, מוטה גור, לימים הרמטכ"ל, להצטרף לסיירת הצנחנים שעמדה לצנוח סמוך לעיר א-טור ולהשתלט על שדה התעופה שלה. חנה הסכימה מייד ולמחרת צנחה עם קבוצת לוחמים לעבר העיר שלחופי ים סוף. באתר הצנחנים מסופר כי חנה צלחה את הצניחה הקרבית ללא פגע ונחתה היטב ואילו מוטה גור נחבל ונקע את רגלו. חנה כמובן טיפלה בו. ב-27 ביוני יתייצבו לוחמי הצנחנים מגודד 890 לשחזור הצניחה במתלה, במלאת 50 שנה לקרב. קרובי משפחתה של חנה מספרים כי מצבה היה קשה מדי כאשר החלו לתכנן את השיחזור ולכן היא לא התעתדה להשתתף בו.
העבודה בבילינסון: אחות מיתולוגית
לאחר הקרבות שבה חנה לעבודתה בבית החולים בילינסון. היא המשיכה לעבוד במקום עד שיצאה לפנסיה וגם לאחר מכן היא התבקשה לחזור ועבדה כמנהלת משמרות ואחות ראשית. אחת מחברותיה סיפרה כי הכירה את חנה כשאימה הייתה מאושפזת בבית החולים ומאז נשארו חברות. "חנה יפה הייתה אחות ראשית במחלקה פנימית ד' בבילינסון. היא הייתה אחות מיתולוגית. היא הייתה מן בן אדם כזה מיוחד, כל יום שישי היו באים לביתה במושב חירות כל בני המשפחה, כולל החבר'ה הצעירים. היא הייתה בשלנית יוצאת דופן ושמן של ארוחות הגורמה שלה יצא למרחוק".
קרובי משפחתה של חנה מספרים כי היא מעולם לא השוויצה בצניחה הקרבית שביצעה במצבע קדש, "אם היו שואלים או שהנושא עלה לדיון היא הייתה מספרת שצנחה במתלה. היא הייתה מוקפת המון חברים ביניהם אהרון דוידי שהיה באותה תקופה מפקד גדוד בצנחנים".
ביום הולדתה ה-70 ארגן לה בן אחיה, דובי יפה, מסיבת יום הולדת מיוחדת שכללה מחווה לימיה בשירות הצבאי: דובי יפה ואשתו מיכל הטיסו את חנה למסיבה במסוק.
בני משפחתה של חנה מספרים על אישה מיוחדת שאהבה לטייל בארץ והצטיינה בבישול. גיסתה של חנה, רינה יפה, סיפרה: "היא התנדבה ועשתה כל מיני עבודות לציבור ותרמה. היא הייתה מאוד פעילה. היא הייתה אשה מופלאה יחידה במינה. היא שימשה עמוד תווך משפחתי - סביבה הסתובב הכל".
"היא אמיצת לב בצורה מופלאה", מסכמת רינה יפה את דמותה של הצנחנית הקרבית היחידה בצה"ל.
לפנייה לכתב/ת 
