ג'לל וסער - ספה אחת לשני עמים
בין כל עלילות הכדורגל, הכסף והסקס, עוברת לה כחוט השני גם נימה פוליטית אקטואלית לא כל כך מוסווית. ג'לל קאסום (יוסף ג'ו סוויד), שחקן הרכש הערבי של הקבוצה, לובש חולצות עם דיוקנאות מנהיגי מלחמת ששת הימים, מתעמק בספרו של נתניהו "מקום תחת השמש" ורב עם סער (יהודה לוי) על המקום הכי טוב מול הטלוויזיה. ערבי, יהודי, וזכות ה(י)שיבה
אינסטלטור בלי החריץ
זה התחיל עם בדיחה פשוטה יותר - דריה מחכה לאינסטלטור, מגיע ג'לל, והיא לתומה חושבת שהוא בעל המלאכה ושולחת אותו לתקן את הסתימה בכיור. הרמז הראשון שלה לכך שהוא לא ממש אינסטלטור הוא היעדר חריץ התחת האופייני כל כך לעדת השרברבים. במקום לעשות מזה עניין, הוא מתקן את הסתימה ברוח טובה. אחר כך הוא הפגין ידע ב"כוכב נולד", כשאמר שהוא מעריץ של הראל מויאל, וגם ידע שהוא תושב מעלה אדומים.
ג'לל מתייחס בשלווה יחסית להתעללות בו - קללות של האוהדים, סמסים נבזיים ומטרידים, ואפילו שריפת הדירה שלו. מבחוץ הוא לא אומר כלום, אבל מבפנים זה מכרסם בו ומשפיע על ביצועיו, עד שדריה נאלצת ללמד אותו תרגיל בריכוז. אפילו את ריקוד המקרנה המגוחך הזה לצלילי You're In The Army Now, שבקלאב מד היו מתביישים לרקוד, הוא מקבל בחינניות רבה.
אבל הסצינה הכי טובה, והכי סימבולית בינתיים, היא המריבה בין סער לבין ג'לל על הספה הכי טובה בבית, זאת שנמצאת מול הטלוויזיה. ג'לל קיבל את הספה האדומה כדי לישון שם, אחרי ששרפו לו את הדירה, ומאז היא מהווה אלמנט קומי חשוב. בכל פעם מגיע אחד מבני הבית ומתיישב על ג'לל, מקפיץ אותו משנתו, וג'לל, בתפקיד הערבי הנודד, הולך בלית ברירה לחדר אחר, למיטה אחרת, רק כדי לעבור שוב הקפצה.
טי-שירט של משה דיין ודיסקית בסגנון צה"לי
בסצינה בה מדובר, הספה עומדת פנויה לגמרי, סער מתיישב לו בכיף מול הטלוויזיה ומתחיל לפצח גרעינים.
ג'לל נכנס, לבוש חולצת משה דיין, אחד הטי-שירטים המשעשעים שמלבישים לו, לסירוגין עם תמונת דיוקנה של גולדה מאיר ודיסקית בסגנון צה"לי.
סער: "מה אתה עדיין פה?"
ג'לל: "אתה יכול בבקשה לזוז?"
סער: "מה?"
ג'לל: "אני יושב פה, רק הלכתי שנייה לשירותים אז תפסת לי את המקום".
סער מציין שזו הספה שלו, וג'לל אומר:
"לא משנה מה היה פעם, עכשיו אני ישבתי פה".
סער: "אני גר פה, אתה אורח".
ג'לל: "אז עכשיו תגרש אותי?"
סער, במשפט שמזכיר את הטענה שהפלשתינים יכולים לגור בשטחים העצומים של מדינות ערב השכנות: "שב שם, תראה איזה סלון גדול יש, למה התיישבת לידי?"
ג'לל: "מפה אני רואה הכי טוב את הטלוויזיה".
סער, במשפט האולטימיטיבי: "אין פה מקום לשנינו".
ג'לל מתיישב בכל זאת לצידו של סער על הספה ומוזג לעצמו מים.
סער: "זה המים שלי".
ג'לל: "זה לא המים שלך, זה המים של הבית".
סער, במשפט שממנו מהדהדת הטענה היהודית לגבי ארץ ישראל: "אני שמתי פה שתיה, שמתי פה אוכל, שמתי פה שמיכה. תראה מה עשיתי מהספה הזאת. קודם כשאתה ישבת פה לא היה פה כלום".
אז פלא שאחר כך מוצאים את ג'לל מתעמק בספרו של בנימין נתניהו "מקום תחת השמש" (העוסק בשאלת זכותו של העם היהודי על ארצו) ומנסה להבין?
