האם אוהבים יכולים להפוך לידידים?
המעבר מידידות לאהבה מלווה בדרך כלל בשמחה. לעומת זאת, המעבר מאהבה לידידות מלווה בכאב ובעצב. אהבה היא לא ידידות בכמות גדולה יותר, ולא שיא הידידות, היא משהו אחר. מי שטעם פעם שוקולד בלגי משובח, לא יוכל להביט בכלל על שוקולד פשוט. ומי שהעפיל לפסגת המון בלאן, לא יכול להתרגש מטיפוס על הר הכרמל. רגש במבצע חיסול
"זה זמן רב למדי שאני מנסה, בראשונה בחיי, לשמור על קשרי ידידות עמוקים עם האקס שלי", כותבת אליי אחת הקוראות, "זה קשה ביותר. האהבה והתשוקה עדיין קיימות, אבל לצידן גם הידיעה וחוסר ההתאמה בזוגיות... אפשר לשמור על קשרי ידידות עם האקס? האם אנחנו מספיק גדולים בשביל להתעלות מעל רגשות האהבה שלנו?"
אהבה אינה עוזרת להיות ידידים. מי שאכל פעם את השוקולד הבלגי "גודייבה" לא יכול להביט בכלל על שוקולד פשוט, ויסלחו לי מעריציה של הפרה. מי שהעפיל לפסגת המון בלאן, לא ממש מתרגש מטיפוס על הר הכרמל.
לכאורה, אין תשובה אחת. כל אחד והיכולות הנפשיות שלו. יש אוהבים שהפרידה הפכה אותם לידידים טובים, ויש שהפרידה הפכה אותם לשונאים. אבל יש גם קו משותף.
חברות אפלטונית?
האהבה שלי היא לא האהבה שלו
לירון מיכאל
אפלטון היקר, למה החלטת שאהבה טהורה, בלתי מינית, יכולה להתקיים רק בין שני גברים? תמיד מצאתי נחמה בחברתם של גברים, אנשי-סודי הנאמנים ביותר. אבל איש סוד אחד יקר לי במיוחד החליט באחרונה שהכי טוב שלא נדבר יותר, כי פתאום לא מתחשק לו להיות אפלטוני איתי. מכתב גלוי
ההבדל מהותי יותר מאשר השוואה בין כמויות וגדלים. אהבה היא לא ידידות בכמות גדולה יותר, ולא שיא הידידות. היא משהו אחר. יש לה תכונות שאפילו מאיימות על קשר של ידידות, כמו משיכה גופנית, רצון בהתמזגות, תחושה של בלעדיות ושאיפה לאושר. וההבדל הוא בעייתי במיוחד במעברים.
אם אהבה היא מטוס ממריא, ידידות היא מטוס נוחת
המעבר מידידות לאהבה מלווה בדרך כלל בשמחה. הידיד הטוב ביותר שלי, מקובל להגיד, הוא בעלי, או החבר שלי. לעומת זאת, המעבר מאהבה לידידות מלווה בכאב ובעצב. ידידות כזו היא רגש מדולדל, שדיים שרוקנו מחלב, קשר שחוק הזקוק בדחיפות לעירוי דם ומסתפק בסוג דם לא מתאים, רגש במבצע חיסול. "ידידות", כותב המשורר לורד ביירון, "היא אהבה ללא כנפיים". אם אהבה דומה למטוס ממריא, ידידות שבאה במקומה דומה למטוס נוחת.
מה זה אומר לגבי היכולת שלנו להמיר אהבה בידידות? בני זוג אוהבים שהיו לידידים אינם ידידים רגילים. הידידות ביניהם צומחת על יסודות שמאיימים עליה. הם ידידים ולא ידידים, בעת ובעונה אחת.
בשלב זה, אני מרחיק לכת עד סארטר. יהודי יוכל להיות חילוני או להתנצר, כותב סארטר, "לבחור להיות אמיץ או מוג לב, עצוב או שמח, יוכל לבחור להרוג את הנוצרים או לאהוב אותם, אולם לא יוכל לבחור שלא להיות יהודי". בניגוד לנוצרי מלידה, יהודי מומר אינו יכול להתעלם מהעובדה שהוא המיר את דתו. לעובדה הזו יש משמעות. הוא והנוצרי מלידה יכולים לעשות את אותם מעשים - מתפללים אותן תפילות, חוגגים אותם חגים ונהנים מאותם מזמורים, ועדיין הם שונים. האחד אולי שומר סוד והשני לא, האחד אולי מתבייש והשני לא, האחד אולי מתייסר והשני לא. יהודי מומר לעולם לא יהיה נוצרי מלידה. הוא נוצרי עם יסודות של יהודי.
ישראלי שהיגר לאמריקה הוא תמיד ישראלי שהיגר לאמריקה, ולעולם לא אמריקאי מלידה. מהגר ישראלי שישמע על הופעה של זמר ישראלי בעירו יתלבט אם לקנות כרטיסים. אמריקאי מבטן ומלידה לא יחשוב על כך בכלל.
אשה שאהבתי תישאר תמיד אשה שאהבתי
אשה שאהבתי היא תמיד אשה שאהבתי, גם אם עכשיו אני לא מבין איך יכולתי לאהוב אותה. בתור ידיד שלה, אני צפוי תמיד לעקצוצי קנאה על כל חבר חדש שלה, להשוואות שעלולות להכאיב (למה היא מספרת לו הכל, בעוד שלי היא לא סיפרה הרבה?), לאיום על הדימוי העצמי (ייתכן שהוא טוב ממני), למחשבות חרטה (אולי נחזור בכל זאת), לדקירות כאב על כך שהיא לא מתחרטת (מה, אני כבר לא טוב בשבילה?), להליכה תמידית על גבול של יחסי המין (הרי היה לנו כיף במיטה) ועוד טרדות מהסוג הזה. גם אם היא עצמה לא תוכל להבחין בהתנהגות שלי שפעם הייתי האהוב שלה, וזו בעיה בפני עצמה שעלולה להטריד אותה - עדיין אני נתון תמיד לחששות ופחדים שאינם מאפיינים גברים שלא היו בני זוג שלה.
מה אני מציע? אני לא מציע כלום. עדיין, לכל אחד ואחת רגישות וסיבולת משלהם. על כל סיפור של ידידים הכי טובים שלפני זה היו זוג אוהבים, אפשר להביא סיפור של מפח נפש ודיכאון שהם תוצאה של ידידות שניסתה לשווא לבוא במקומה של אהבה. בסך הכל, אני אומר שאוהב שהיה לידיד דומה ליהודי מומר. כמו שיהודי מומר חייב להתמודד עם שאלות שאינן מאפיינות נוצרי מלידה, כך אוהב שהיה לידיד חייב להתמודד עם בעיות ייחודיות שאינן בעיות רגילות בין ידידים.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, סופר ומרצה.
מומלצים
