שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "רוב תקופת היי פייב הייתי בן אדם עצוב"
    אמיר פיי גוטמן כבר בן 30. רגע לפני בכורת המחזמר "הלהקה" הוא מביט עשר שנים אחורה, לימי היי פייב הנשכחים, מעכל תהליכים ומתכונן לקראת הפרויקט הגדול - דיסק חדש. ויש גם דיבור על איחוד אפשרי

    לידיעת המעריצות של אמיר פיי גוטמן: לאחרונה הופיעה בראשו קווצת שערות לבנות. הוא גאה בהן, ולא, הוא לא מתכוון לצבוע את השיער כמנהג ימי היי פייב. התקופה הזאת מאחוריו. סופית. הוא מרוכז בהווה, ב"אמיר המשופר", וחושב על העתיד. "היי פייב מבחינתי זה זיכרון נעים מתקופה שנגמרה. אין לי אליה געגוע. הייתי בן 20 כשזה התחיל, והיום אני בן 30. אני אדם אחר. רגע, אני אנסח את עצמי מחדש: חזרתי להיות האדם שהייתי לפני היי פייב. זאת הסיבה שבגללה רציתי שניפרד. הגעתי לשלב שכבר לא זכרתי מי הייתי לפני שהתפרסמתי. רק אחרי הרבה טיפולים פסיכולוגיים ואחרי שחקרתי את הנושא לעומק, חזרתי להיות מי שאני, בן אדם פתוח ושמח שאוהב לבלות. היום אני חופשי לגלות את עצמי ואת מה שאני רוצה לעשות בחיים. בשורה התחתונה, ולמרות שיש לי הרבה זיכרונות נעימים מהתקופה ומהאנשים שהקיפו אותי מקרוב, רוב תקופת היי פייב הייתי בן אדם עצוב".

     


    "היום יש לי פרופורציות". פיי גוטמן (צילום: רונן אקרמן)

     

    היי פייב, להקת הבנים הראשונה של ישראל, נוצרה בשנת 1996 במוחם של אנשי הד ארצי. אחרי מיונים דקדקניים בכל רחבי הארץ נבחרו חמשת חברי הלהקה הפופית עמוסת הסטיילינג, המיניות הנשפכת ותאונות השיער. המבקרים שחטו את נוסחת הפופ המזמרת ובנות ישראל מצידן נהרו להופעות, חרתו על גופן את שמות חברי הלהקה ורכשו פוסטרים, מחברות, יומנים ומכל הבא ליד ולכיס של המנהלים. אחרי ארבע שנים של פסטיגלים, פסטיבלים ומריבות אישיות הכריזו חברי הלהקה במסיבת עיתונאים דרמטית על הפירוק הבלתי נמנע. "בתקופה שעבדנו היינו לבד בשטח. זה לא כמו היום שיש עשרות כוכבים נולדים וכוכבי טלנובלות שכל אחד מצולם פפראצי במכולת. היינו סוג של חלוצים וזה לעד יהיה בפנתיאון".

     

    אני מניח שמי שיקרא "פנתיאון" ו"היי פייב" באותו משפט עלול לומר שנסחפת.

     

    "אם מתייחסים להיי פייב בצורה עניינית לז'אנר הפופ, אז בהחלט היינו פרויקט מקצועי ומצוין. אף אחד לא אמר שעשינו ביטלס. מה שמצחיק אותי היום זה שאנשים שואלים אותי 'למה התפרקתם, כי הייתם מקסימים', ואני שואל איפה הייתם אז כשאכלנו חרא וקטלו אותנו? זה כל כך טיפוסי בישראל להתעלל בדברים סתם. אנחנו מעריכים דברים רק אחרי שהם מתים".

     

    וכשאתה רואה קליפ שלכם בערוץ 24 מה אתה אומר לעצמך, חוץ מ"אלוהים, מה זה הפן הזה שעשו לי"?

     

    "ה'אלוהים מה זה?', אכן מגיח. לרוב אני מעביר ערוץ או צוחק. שמע, זה היה הניינטיז. אף אחד לא אמר שהניינטיז היו מושלמים. בדיוק לפני שלושה חודשים נפגשו כל חברי הלהקה אצלי בבית ודיברנו על איך שדברים נראים אחרת ממרחק של זמן".

     

    הולד איט!!! חמשתכם בדירה אחת? מדובר באירוע היסטורי. היית מתקשר והיינו מציבים סוללת צלמים מתחת לבית שלך. אני מריח ניחוחות מופע איחוד באופק?

     

    "אני לא יודע. אל תשכח שהבנות שהעריצו אותנו על בסיס מיני, אפשר לומר, הן היום כבר בנות 20 פלוס".

     

    וכפי שאתה יודע, לבנות 20 פלוס יש צרכים מיניים הרבה יותר ברורים מלצעירות בתולות. אולי תעשו כטייק דאת, ותעשו קאמבק נוסטלגי?

     

    "זה עלה בחצי דאחקה בפגישה. המנהל שלנו ניסה להעמיד במבחן של כמה כסף יעלה לאחד אותנו".

     

    והתשובה?

     

    "אתה לא תקבל על זה תשובה".

     

    בכל אופן זה לא משהו שעושים בשביל כסף. זה בעיקר בשביל הנוסטלגיה והנפש, מר גוטמן.

     

    "מה אתה אומר, מר אברמוביץ'. עושים את זה גם בשביל הנוסטלגיה, אבל זה לא סוד שאם להקות מתאחדות הן עושות את זה מתוך היבט כלכלי".

     

    הדבר הראשון שעשה גוטמן אחרי פירוקה של היי פייב היה לעלות על מטוס ולנסוע מכאן כמה שיותר רחוק. הכי רחוק שהגיע היה למיאמי, שם במקום לשרוף את הכסף על בילויים ליליים, הוא נכנס לאולפן הקלטות, שפך את החסכונות וחזר עם "מנטרה", דיסק בכורה כסולן שאיך נאמר זאת בעדינות, לא ממש הצליח. "היום אני מבין שלא ממש ידעתי מה רציתי", הוא מנתח את ההצלחה המועטה ממרחק הזמן.

     

    התאכזבת?

     

    "לא ציפיתי לכלום".

     

    נו, באמת. הרי היי פייב מכרו דיסקים בטירוף ואתה היית הפנים של הלהקה. אתה רוצה להגיד שלא התאכזבת שהמעריצות הפנאטיות לא קנו את הדיסק?

     

    "לא. באמת. אני לא כזה במהות שלי. הדבר היחיד שאני יכול להגיד ממרחק של זמן זה שההוצאה של הדיסק היתה מוקדמת מדי. הקו המוזיקלי שלי כאמיר לא היה מגובש. עוד לא התבשלתי מספיק. לא פיתחתי סגנון וטעם. לא ראיתי, לא חוויתי".

     

    ומה למדת מהכישלון של הדיסק?

     

    "להיות מחובר לעצמי. את השנים האחרונות, עם העבודה הקבועה בהבימה ובמחזות זמר של חנוכה, ניצלתי כדי לטפל בעצמי. חזרתי לעצמי. בשיר הפרידה של היי פייב כתבתי 'יוצא למסע לחפש אני אחר', והיום אני באמת במקום הזה. הדיסק הבא שלי יהיה מהמקום הזה. מהקישקעס".

     

    שש שנים חלפו מאז התפרקותה של הלהקה. אייל דסאו עזב את הארץ ועוסק כיום בהיי-טק, אייל שחר היה מדריך כושר ולאחרונה חזר לעניינים כשכתב את המילים לשיר "השקט שנשאר" של שירי מימון, עידן יסקין עובד בהצגות ילדים ומייקל הרפז עובד בסרטיו של מנחם גולן כמדריך לשפה האנגלית, לשחקנים שמצלמים את הסצינות בעברית ובאנגלית במקביל. ביינתים פיי גוטמן נשאר בודד מול אור הזרקורים, וממשיך לעבוד. קצב ההופעות שלו במדורי הרכילות ומעל שערי העיתונים אומנם פחת, אבל הוא מרוצה, מכל הלב, מהמקום והמעמד. "אני לא מתעסק בלהיות מפורסם. היום חשוב לי לעבוד".

     

    במהלך השנים האחרונות הספיק פיי גוטמן להסתפר ("אין יותר פנים!"), לביים את להקת הבנות חמסה, שמתה באותה מהירות שבה ענטזה לצלילי "אתה חייב למות עליי", ולהעמיד את דוד ד'אור לאירוויזיון ("גם בלהקה הייתי מביא רעיונות להעמדה על הבמה ומסדר את כל העסק. אני מקווה יום אחד ללמוד בימוי בחו"ל"). הוא הגיח לטלוויזיה עם "זאפ לראשון" ו"אבק כוכבים", מגזין בידור יומי בישראל 10 (גילוי נאות: כותב שורות אלו היה הסייד קיק של גיבור הכתבה, אך נשבע אמונים בפני העורכת לכתוב את הכתבה באובייקטיביות רבה), ובעיקר הפך לסוג של חיים טופול מודרני להמונים. זה התחיל עם "הברווזון המכוער" בהבימה, המשיך עם שלל הפקות חנוכה כמו "ספיד וגלגלי הקסם", "פיטר פן" ו"עמי ותמי", והתמקד בארבע השנים האחרונות ב"מרי לו". השבוע הוא שוב חוזר לקדמת הבמה המוכרת של הבימה, עם המחזמר "הלהקה", בתפקיד דני קוסובסקי. נו, התפקיד שעשה ששי קשת בסרט.

     

    מבט מהיר על הרזומה שלך מעלה תחושה שאתה תמיד הולך על בטוח. או מחזות זמר לחנוכה שנמכרים מראש עוד לפני הביקורת, או מחזות זמר להמונים מבית היוצר של הבימה. מה עם קצת סיכונים?

     

    "מה זה סיכונים? מה אני צריך כדי להיחשב נועז? לזמן יש את הקצב שלו. למדתי את זה על בשרי. לוקח זמן עד שאנשים משנים דעות וקיבעונות ומקבלים אותך כמשהו אחר. לקח שנים עד שאנשים השתחררו מלהגיד 'זה מהיי פייב'".

     

    ועכשיו אתה "זה מהמחזות זמר".

     

    "יהיו גם דברים אחרים. אני כן מחשיב את עצמי כלוקח סיכונים. בעיניי לביים, מה שהתחלתי לעשות בשנתיים האחרונות, זה סיכון. בעיניי, העבודה שלי על האלבום הבא היא סיכון מאוד רציני. חוץ מזה גם מחזמר יכול שלא להצליח. מישהו הבטיח לי ש'הלהקה' יהיה שלאגר? לא".

     

    אבל הוא יהיה.

     

    "אני אופטימי, למרות שתמיד יהיו אנשים שיגידו 'אבל למה הסצינה מהסרט לא בהצגה?'. נגענו במשהו נוסטלגי ששייך להרבה אנשים. אבל אני יודע בתחושה, אחרי כמה מחזות זמר, שהפתרונות של אילן רונן הבמאי, ענת גוב שעיבדה את זה לבמה ורמי קליינשטיין הם גאוניים. רמי מאתגר אותי ומרגש אותי כמו שלא ריגשו אותי מוזיקלית כבר הרבה שנים. מבחינתי זה כבוד להיות חלק מהדבר הזה. יש פה אנסמבל של שחקנים מוכשרים ודינמיקה של ביחד. אתה יודע מה, זה כמעט כמו להיות בהיי פייב".

     

    הגרסה הבימתית של "הלהקה" מבוססת, למי שפספס את השידור החוזר המיליון של סרט יום העצמאות הכי טחון בהיסטוריה של המדינה, על סרטם המצליח של אבי נשר ושרון הראל, ובו סיפורה של להקה צבאית בתקופת הזוהר שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. על רקע אירועי התקופה מתגבשת חבורת צעירות וצעירים מוכשרים ופרועים, שמופיעים מול חיילים ברחבי הארץ, ובין ההופעות נחשפים יחסיהם. המחזמר מלווה בשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית: "אילו ציפורים", "שלווה", "בשמלה אדומה", "הבן יקיר לי אפרים", וכמובן "שיר לשלום". בקאסט הנוצץ והמאוד לא שקספירי נמצאים שירי מימון, אדיר מילר, מוקי, קרן פלס, אורי אומנותי, עידית טפרסון, יעל דואני ועוד. "התקופה שלפני הבכורה מזכירה לי את התקופה שלפני 'מרי לו', כשהיו הרבה ציפיות ובעיקר קטילות לפני שבכלל נכנסנו לחדר חזרות".

     

    הקטילה לא היתה על התוכן, אלא על הרעיון שבתיאטרון הלאומי מעלים מחזמר עם ניחוח מסחרי.

     

    "ומה קרה מאז? כל התיאטראות עושים מחזות זמר. באופן אישי אני מעדיף להשתתף במחזמר חדש ומקורי על פני כזה שכבר היו לו 20 אלף גרסאות. אני יודע שיש הרבה ציפיות לקראת הבכורה. במסיבת העיתונאים, כשהציגו את הקאסט, צחקתי ואמרתי שמאז הפירוק של היי פייב לא ראיתי כל כך הרבה עיתונאים בחדר אחד".

     

    כבר עשר שנים שגוטמן שורד בהצלחה במקצוע שבו נעלמים טאלנטים ותיקים ונולדים חדשים כל שני וחמישי. הוא ממשיך לשאת כל כתפיו תפקידים ראשיים במחזות זמר ולעבוד עם כו-לם. מיעל בר-זוהר, צביקה פיק, אילנה אביטל, שרי וריקי גל ועד מאיה בוסקילה, הגיים בויז ("הם ילדים חמודים מאוד") ונינט טייב, שצצו בשטח בשנים האחרונות. "לפעמים אני מופיע עם אמנים שאומרים לי 'גדלתי עליך', או 'היתה לי מחברת שלך', וזה משעשע אותי כי אני רק בן 30, אבל מצד שני הספקתי לעבור דרך ארוכה. אני אוהב להכיר אנשים חדשים בתחום וללמוד מהם".

     

    ממי למדת הכי הרבה?

     

    "מיגאל שדה, ששיחק איתי ב'מרי לו'. הוא היה ממש בית ספר עבורי".

     

    אפרופו "מרי לו". איך היה לעבוד עם צביקה פיק?

     

    "אחרי ארבע שנים של 'מרי לו' ו'שיר נולד' בחנוכה האחרון, אני באוברדוז מצביקה פיק. צביקה הוא אדם מיוחד", הוא אומר בזהירות. "עובדה שהוא זה שמהשירים שלו בחרו לעשות מחזמר בהבימה. אתה יכול להוסיף שגם למדתי מהרבה צוותים מקצועיים שעבדתי איתם".

     

    צוותים מקצועיים? העברת פה נושא בדיפלומטיות.

     

    "תראה, אני אוהב את צביקה, אבל כמו ששאלו אותי על היי פייב מיד אחרי הפירוק ולא היה לי כוח נפשי לדבר על זה כי זה היה קרוב מדי לפירוק, ככה גם עם צביקה. עוד שנה, כשתעבור סערת 'מרי לו', יהיה לי יותר נחמד להיזכר בזה".

     

    גם עם יעל בר-זוהר שהיתה הפרטנרית העיקרית שלך בהצגה, יש לך היסטוריה ארוכה. שניכם הצלחתם לשרוד במקצוע הזה במשך עשור, בזמן שאנשים לידכם התפיידו.

     

    "את יעל אני באמת מכיר שנים, עוד מהימים שהיינו צעירים והצטלמנו בשערים משותפים בכל עיתוני הנוער האפשריים. שמע, יעל מיוחדת. אי אפשר לקחת ממנה את מה שקורה כשהיא עולה לבמה. אי אפשר להוריד ממנה את העיניים", הוא עונה בקצרה ומשתתק.

     

    למה אתה שותק?

     

    "שמע, 'מרי לו' עוד טרי לי. היה נחמד לעבוד עם האנשים האלה, ואני מכבד את כל מי שהיה מעורב בזה, גם אם היו ימים קשים יותר או טובים פחות".

     

    פיי גוטמן, שעבר כבר לא מעט התנסויות בתקשורת, מודע לכוחן של מילים ומעדיף במקומות הפחות נוחים לעטות חיוך מנומס, לברור את המילים ולהסתפק בניסוחים דיפלומטיים. "יעל בר-זוהר מיוחדת", הוא חוזר ואומר, למרות שלחתונתה של המיוחדת, איתה עבד בצמוד משך שנים ושל בעלה, גיא זו-ארץ, מחליפו של גוטמן ב"מרי לו", הוא לא הוזמן. גם מדורי הרכילות שמחו לדווח בימים הסוערים של המחזמר על מחנאות שנוצרה מאחורי הקלעים בין מחנה פיי גוטמן ומיכל אמדורסקי, חברתו הטובה והמחליפה של יב"ז, לבין המחנה של בר-זוהר. את הכביסה המלוכלכת, אם יש, הוא מעדיף לשמור בבית. זאת אולי אחת הסיבות לעובדה שליום הולדתו ה-30, שחגג לא מזמן באירוע מתוקשר, נהרו כל חבריו מתעשיית הבידור שעבדו איתו לאורך השנים. "מה אני יכול להגיד על זה?", הוא תוהה, "אני בן אדם נחמד. זה מהבית".

     

    עבדת, כמו שכבר הזכרנו, עם ותיקי התחום, איך היה מצד שני, לעבוד בחנוכה האחרון עם שלל מותגי פופ ובוגרי "כוכב נולד", כמו נינט טייב, שהיא הדבר הכי חם בשכונה?

     

    "הסתכלתי עליה מהצד ב'שיר נולד' והיא הזכירה לי דברים שעברתי בימים של הטירוף שהיה איתנו. כאב לי עליה ברגעים מסוימים. כל העיסוק הזה עם הדיסק שלה כבר עבר גבולות הגיוניים. זה משגע אותי שהתקשורת לפעמים מתעלמת מנתון שידוע לה, שלעשות דיסק זה לא עניין פשוט".

     

    למרות אי הנוחות של גוטמן לדבר על נינט, צילומי הפפראצי מהשבועות האחרונים מעידים שהשניים הפכו לחברים, ויוצאים מדי פעם לקרוע את העיר ביחד. אין ספק, גם מבלי שירחיב על כך את הדיבור, שאחת מנקודות החיבור של גוטמן לטייב היא עניין הזהות המוזיקלית ששניהם מחפשים בשנים האחרונות. היא עמלה עליה מאז התגלתה לפני כארבע שנים, והוא עמל על הדיסק שלו בפרק זמן זהה, עם הרבה פחות לחץ תקשורתי, אבל עם המון ציפייה אישית להצלחה. יכול להיות שהזהירות שלו בהוצאת הדיסק נובעת גם מכישלון הדיסק האחרון, ומהידיעה שאי הצלחה נוספת של דיסק סולו יכולה לקבע אותו כ"ההוא ממחזות הזמר" באופן סופי. "מבחינתי אני מתייחס אל הדיסק החדש כאל הדיסק הראשון שלי. החלטתי לקחת את כל הזמן שבעולם. מיינתי בשנים האחרונות למעלה מ-130 שירים, נפגשתי עם יוצרים שמעולם לא הכרתי, כמו מאיר גולדברג, שהוא בן אדם עמוק ומיוחד, והתוצאה הניבה שירים שכתובים מתוך נפשי. האלבום הזה הוא תהליך של התבשלות והתבגרות שיושלם בקרוב מאוד, אחרי שההצגה תעלה ויהיה לי זמן פנוי בבקרים לחזור לאולפן. אני מחכה לרגע שאני אוכל כבר לשיר את החומרים האלה. האלבום הזה יהיה הכי אמיר שאנשים אי פעם קיבלו".

     

    ובכל זאת חזרת מהצילומים לשער שלנו נוטף סקס, מים ובלי חולצה, כמו בימים רחוקים.

     

    "פעם הייתי מתנצל בראיונות על כל התמונות היפות שיש לי, אבל זאת עובדה מוגמרת: נולדתי בן אדם יפה. פעם היה חשוב לי שלא יבליטו את זה, והייתי שם נזם, מיליון עגילים וזקן. ניסיתי להשחית ולכער את עצמי כי שנאתי שמתייחסים לזה. היום למדתי להרפות גם פה".

     

    קצת אחרי גיל 30 ואחרי שבגיל 20 הצהיר במסיבת העיתונאים שבה נחשפה היי פייב ש"אנחנו הולכים להיות פה עשר שנים לפחות", היום הוא הרבה יותר זהיר בהצהרות שהוא מפזר. הוא לוקח את הזמן לחפש את התשובה הנכונה, נע בין הרצון להיות נאמן לעצמו, לספק את התקשורת ולשמור על חייו לעצמו. "היום יש לי פרופורציות. אם פעם העבודה היתה הג'וי וההפינס שלי, היום העבודה תורמת לשלווה שלי אבל לא מעבר לזה. הכיף הגדול שלי הוא שיש לי חיים טובים עם חברים, משפחה, אהבה ובריאות. אני משתדל להיאחז בדברים החיוביים. תמיד יש דברים שיכולים לשפר את המצב, כמו עוד תפקיד בסרט שאני חולם לעשות או זוגיות, שלצערי נגמרה לאחרונה אחרי תקופה ארוכה שהייתי בה. אבל גם זה יגיע. לכל דבר יש את הזמן שלו. בינתיים אני שלם עם חיי ומעולם לא הייתי מאושר יותר".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רונן אקרמן
    "אני רק בן 30, אבל הספקתי לעבור דרך ארוכה". אמיר פיי גוטמן
    צילום: רונן אקרמן
    לאתר ההטבות
    מומלצים