סבבה בבסיס
היא כבר היתה ב"אחד העם 1" וב"דומינו" וגם אצל יאיר לפיד, אבל רק עכשיו, כשהיא מגלמת את חלי בנאי ב"שיר שלנו 3", התעוררנו וגילינו שענת מגן-שאבו קורעת מצחוק. עדיף מאוחר מאשר אף פעם
בעלה של ענת מגן-שאבו, הלא הוא אורן שאבו, אליל הנוער בדימוס, מאוד מבסוט מזה שרעייתו מעבירה חלק לא מבוטל מהיומיום שלה בתור חיילת בלהקה צבאית. מסתבר שחבורת הפוחזים שהיא שוהה איתם והדמות שהיא מגלמת ב"שיר שלנו", חלי בנאי, משפיעים עליה לטובה. לא תאמינו, אבל מסתבר שענת מגן-שאבו היא בעצם בחורה לא קלה, או כמו שאומרים בלעז, כבדה.
"אני נחשבת לבן-אדם מאוד כבד", היא מודה בשיחת טלפון בערבו של עוד יום עמוס. "כאילו, חברות שלי יגידו לך שאני בן-אדם כבד ורציני, אנשים שמכירים אותי טוב. יש בי את הצד הקליל אבל בגדול אני מהאנשים האלה שתמיד שואלים אותם 'למה את עצובה?'. ואני לא עצובה, פשוט יש לי מן פרצוף כזה".
אבל את קומיקאית במהות שלך.
"כן, דווקא אני מתעסקת בלכתוב בדיחות, מערכונים או לעשות בידור ולהצחיק אנשים אחרים. בכלל, נוח לי מאוד בקומדיה וזה בא לי יותר בקלות. חוץ מזה גם הכבדות הזאת קצת ירדה ממני בזמן האחרון".
טוב, חזרת לגיל 18, והרבה אנשים על הסט צעירים ממך.
"(לוחשת) כן. תשמעי, יש את רן בכור, אני גדולה ממנו ב-11 שנה, אלוהים ישמור".
את מרגישה את זה?
"כן, אבל אני מרגישה חלק מהם. שאני לא אצא איזה זקנה בלה בכתבה. אני גם חווה את האנרגיה של הדמות, של כל דמות. לא תמיד זה טוב אבל הנה, זה מחזיר אותי למקום הזה של להגיד מה שבא לי, פתאום בא לי יותר לצאת. לא שאני עושה את זה כי אין לי את הזמן, אני עדיין באה הביתה ואני חוזרת להיות אמא-סיפור אמא-פאזל עם ילד ובעל שיחיו, אבל בתחושה זה מורגש".
ממש פסיכולוגיה התנהגותית כזאת.
"כן, אני מאוד פסיכולוגית-התנהגותית כזאת. בכל זאת, אני בת 31 ואני משחקת פה חיילת בת 19 וחצי, אז החשיבה היא טיפה אחרת והחלומות הם קצת אחרים וההתרגשות וההתאהבות אחרים והכל אחר".
מגן-שאבו (מימין) עם שחקניות "השיר שלנו". "אני אוהבת את החרא הזה"
הצופים של העונה השלישית של "השיר שלנו" כבר הספיקו להפנים את דמותה של חלי בנאי, שארת-בשר של שבט בנאי שלא רוצה לדבר על זה, אבל לא מפסיקה לדבר על זה. אבל הליהוק המוצלח הזה הוא לא תוצאה של אהבה ממבט ראשון בין מגן-שאבו לסדרה. הנערה דווקא עמדה לנגד עיניהם של אורי גרוס, התסריטאי הראשי והיוצר, ויואב צפיר הבמאי כשדמותה של חלי בנאי קרמה עור ושורות, אבל מגן-שאבו, סרבנית תפקידים סדרתית, נטתה לסרב, כלומר, סירבה להגיע לאודישנים. "משהו באינטואיציה שלי אמר לי 'למה צריך לעשות את זה?'. יש לי את הפינה אצל יאיר לפיד עם רותם אבוהב, יש לי את התיאטרון ויש לי עוד מופע חדש על הראש. אז אמרתי לא".
מה זאת אומרת 'למה צריך את זה?'
"אני נורא פחדנית. חשבתי שאולי הז'אנר לא מתאים לי ואולי אני לא אעשה את זה טוב. אמרתי לעצמי 'הם עשו עונה ראשונה ושניה, אז למה עכשיו עונה שלישית?'"
ראית את העונות הראשונות?
"בקטנה, כי היו לי המון הצגות ועדיין יש. אבל אני אוהבת את החרא הזה (מגחכת), ואת 'כוכב נולד' ובכלל את הריאליטי. זה כיף לשבת בסוף יום עבודה ולזפזפ מול הטלוויזיה בריקבון מוחלט. זה הכי קל לראות, זה נעים וכייפי וקאלט. לא צריך לחשוב יותר מדי".
אז למה לא לשחק בזה בעצם?
"כי עד עכשיו רוב הדברים שעשיתי היו אני, במובן הזה שתמיד הייתי שותפה ליצירה ולכתיבה ולתהליך, תמיד הייתי בחבורה של חברים שאוהבים אחד את השני ובאים לעשות כיף. פה ידעתי שאני מגיעה למוצר מוכן".
תעשייתי מדי? פס יצור של סדרה יומית?
"אפילו לא הגעתי לשלב הזה, אני פשוט כל כך לא החלטית, וכשאני לא יודעת מה להחליט אני מחליטה שלא. הרבה אנשים חושבים שזה בא מסוג של פלצנות. אבל לא".
יצא לך להתחרט פעם על דברים שהפסדת בגלל ה'לא' הזה?
"לא. עובדה שאמרתי 'לא-לא-לא' והנה אני על המסך. איכשהו הגורל הביא אותי לעשות את זה".
לגורל הזה קוראים אורי גרוס, שבינתיים הספיק לעבור איזה 40 בנות בניסיון למצוא את חלי בנאי שלו, אך לשווא. לגמרי במקרה הוא פגש את מגן-שאבו במסיבת סיום העונה של התוכנית "מה זה השטויות האלה" של עדי אשכנזי, ומכיוון ששניהם היו בשלב מתקדם של שכרות הוא הרשה לעצמו להגיד לה שהיא אהבלה אם היא לא עושה את זה. מגן-שאבו התרצתה, יומיים אחרי זה הגיעו אליה בדואר חמישה פרקים שכולם זהב טהור.
מגן-שאבו קראה את התסריטים ונדלקה שחבל על הזמן. ממש כמו באגדות היא הרגישה שהדמות נכתבה בשבילה, מה שלא היה רחוק מהמציאות. בניגוד לדמויות אחרות שמוכרות לה מתפקידים קודמים, כמו אילנית בסדרה "אחד העם 1", שם היא תפקדה בדמות שונה ממנה לחלוטין, וכאן היא הרגישה שהיא מביאה איתה 'חצי-ענת חצי-חלי'.
"אני אוהבת את מה שהם כותבים לי כי הם קולטים אותי", היא מסבירה, "ומה שהכי כיף זה שבמהלך הצילומים יש המון אלתורים על הטקסט, וכל שחקן יכול לבטא את עצמו. בכלל העסק מאוד גמיש ויש הרבה קלילות ופאן".
לא תמיד זה ככה?
"לא. יש בתעשייה המון תסריטאים ובמאים שלא נותנים את החופש הזה בעבודה, שיודעים מה הם רוצים בדיוק ולי זה קשה. אני פחות נהנית מהעבודה ככה, אני צריכה לדעת שיש לי חופש לבטא את עצמי ושהסביבה תהיה כל כך נעימה שהיא תאפשר לי להביא את זה בכיף. אם הסביבה לא היתה כזאת לא היה לי נוח".
מה את אוהבת בחלי בנאי?
"הצחיק אותי שהיא מעריצה את עפרה חזה, כי גם אני הערצתי אותה כשהייתי ילדה".
מעריצה כבדה?
"לא מכורה, בטח לא כמו חלי בנאי שהיא בטירוף, היא בהערצה מטורפת והחלום שלה זה להתקבל לטלנובלה החדשה שעושים על עפרה חזה. אני אוהבת גם את הסצנות שהיא לא מפסיקה לדבר על משפחת בנאי, שהיא ממש לא בקטע של לא לדבר על זה וזה יוצא לה כמו הדיבוק, היא לא סותמת ת'פה".
כי זה מצחיק?
"גם, וגם כי זאת הרגשה נעימה להשתייך למשפחת בנאי, בינינו. יש כבר אנשים ברחוב שחושבים שאני ממשפחת בנאי. הבעל מכולת של רותם אומר לה, 'זאתי שמשחקת איתך ביאיר לפיד, נו, בנאי'.
אז את לא מתקנת אותם.
"אני אומרת, אם כבר נותנים לי דמות עם שם משפחה, לפחות זה בנאי".
הרקורד של מגן-שאבו רצוף בחלונות-הזדמנויות בשלל טווחים וגדלים. החל מההרכב "דומינו" שכלל חוץ ממנה גם את מיה דגן, עדי אשכנזי, טלי אורן ומי שהפכו מאוחר יותר ל'שלישיית פרוזק', דרך הדמויות שגילמה ב"אחד העם 1", הלאה לפינה שהיא חולקת בתוכנית של יאיר לפיד עם רותם אבוהב וגם במקביל בתיאטרון, בהצגה "המקווה" (בית ליסין). הקולגה שלה, מיה דגן, אמנם רשמה הספק נאה לפני שנחתה בעונה הראשונה של "השיר שלנו", אבל את הפריצה הגדולה שלה היא חייבת לדרמה המוזיקלית היומית בה הנשימה את מיקי אפלבוים. מגן-שאבו נכנסה לתוכנית בידיעה שחשיפה כזאת תיפול גם עליה, אבל חלק ממנה מעדיף להדחיק את האינפורמציה הזאת וכרגע היא מרגישה את החשיפה "באנרגיות": "אני לא יוצאת לרחוב. אני באולפן או בחזרות או במקלטים או מחתרתית לגמרי. נשבעת לך".
למה? לא בא לך להתחכך?
"אני לא בן-אדם שמתחכך. אני יותר אשת-בית כזאת ככה שלא יוצא לי כל כך לפגוש את העם".
אז איך מצאת את עצמך במקצוע כזה חשוף בסדרה פופולרית?
"אני ידעתי שתוכנית יומית תהפוך את זה למשהו היסטרי, פשוט לא חשבתי על זה, ואחרי האודישן כשנתנו לי אישור שהתפקיד שלי, הכל כבר התגלגל. אחרי הכל גם עברתי אודישן, כן? שלא יחשבו שעברתי בפרוטקציה".
טוב, משפחת בנאי.
"כן, יופי. הנה, זה מתחיל, את רואה?"
אבל בתיאטרון את בקשר בלתי אמצעי עם הקהל.
"שם אני באמת מתבשמת מהאהבה של הקהל, כי תיאטרון זה החיים. זה הדבר הראשון. אני אוהבת טלוויזיה אבל בבמה ובקהל יש פידבק מידי וחי וזה מזין אותי".
על מה את עובדת עכשיו?
"על מופע בידור חדש עם רותם אבוהב".
שהכרת במסגרת הפינה אצל יאיר לפיד.
"לא, הכרנו דווקא קודם, לפני שנתיים בערך. אני ישבתי עם עדי אשכנזי ואמרתי לה שאני רוצה להעלות מופע אבל בחיים אני לא אעשה את זה לבד. והיא אמרה יאללה, תרימי טלפון לרותם. התקשרתי אליה ויום אחד באתי עם הילד והיא באה עם הילד ואמרתי לה, בואי נעשה מופע".
במפגש בין השתיים נשמע הקליק המיוחל ("למרות שבהתחלה רותם אמרה לי 'זה נשמע אחלה, אבל צריך לבדוק את הכימיה', ואני אמרתי 'מה כימיה עכשיו? בואי לבמה'"), ומאז הן יחד. למופע המשותף שאמור לעלות ביולי עוד אין שם, אבל מגן-שאבו מברכת על החיבור. "למצוא פרטנר כצמד זה ממש מתנה מאלוהים. כמו בזוגיות", היא אומרת. "בחיים לא הייתי עושה מופע לבד, רותם היא גם זאת שהתעקשה על הפינה אצל יאיר לפיד, בלעדיה גם זה לא היה קורה".
למה?
"כי זה הדבר שהכי פחדתי ממנו. קודם כל אני לא סטנד-אפיסטית, וכל הקונספט הפחיד אותי. תוכנית של יאיר לפיד שזאת ה-פלטפורמה, וזאת גם הפעם הראשונה שעליתי לשידור חי. כל מה שעשיתי בטלוויזיה קודם צולם מראש".
אבל תיאטרון זה בחי.
"כן, את זה אמרתי לעצמי המון כדי להרגיע את השלשולים וההקאות. הפינה הזאת עשתה לי בית ספר. רותם מצוינת שם, אני עוד הולכת ומשתפרת. היום אני כבר נהנית מזה וזה נותן לי המון ביטחון אבל פעם? תחשבי, לקחת את הדבר שהכי מפחיד אותך בעולם ויאללה, קפצי למים ותתחילי לשחות".
מה מצחיק אותך?
"סדרות בריטיות. 'המלון של פולטי' - אני יושבת ונקרעת. 'הצלף בפוני', הגרסה הבריטית. מצחיק אותי שאני ורותם עומדות על במה, מצחיק אותי שבן-אדם מזועזע. זה הומור הזוי קצת אבל יש לי הומור קצת הזוי".
למה את קוראת הומור הזוי?
"למה שמצחיק אותי אבל בעיקר מזעזע אנשים אחרים".
ענת מגן-שאבו. "אני לא עצובה, פשוט יש לי מן פרצוף כזה"
מומלצים
