10 הרגעים הגדולים בתולדות המונדיאל

אז במיוחד כדי לרגש אתכם, הינה עשרת הרגעים הבלתי נשכחים בתולדות הטורניר, שרצים לנו בראש בכל פעם שהגביע העולמי מתקרב, או אפילו כשאנחנו רק שומעים את המילה 'מונדיאל'. מתנועת העריסה של בבטו, ועד שער המאה של מראדונה. נראה אתכם נשארים אדישים.

מראדונה. מושיט את יד האלוהים לאוהדים (איי.פי)

בבטו, החלוץ הקטן והחינני של נבחרת ברזיל בסוף שנות ה-80 ושנות ה-90, תמיד היה בצילם של סופרסטארים גדולים ממנו, דוגמת רומאריו ורונאלדו. ולמרות זאת, הוא ייזכר לעד, ולא בגלל גול מיוחד או משחק גדול, אלא בגלל חגיגת השער המפורסמת שלו.

מספר ימים לפני המשחק מול הולנד במסגרת רבע הגמר של מונדיאל 1994, ילדה אישתו של בבטו את ילדם השלישי. הברזילאי רצה לעשות משהו מיוחד לכבוד המאורע ולכן, אחרי שכבש בדקה ה-63 והעלה את ברזיל ל-0:2, רץ השחקן לקו החוץ, הצמיד את ידיו והחל לנענע אותן, כביכול כמו אמא שמנענעת את תינוקה. רומאריו ומאזיניו, חבריו לקבוצה, הצטרפו אליו, וביחד יצרו השלושה תמונה שחקוקה בזיכרון של כל אוהד כדורגל.

9. מילה חוטף להיגיטה

נבחרת קמרון הייתה מהדברים הנעימים הבודדים במונדיאל הידוע לשמצה של 1990. הקמרונים, בראשותו של רוז'ה מילה בן ה-38, הפתיעו כבר במשחק הפתיחה את אלופת העולם דאז, ארגנטינה, עם ניצחון 0:1. הם נעצרו רק ברבע הגמר על ידי אנגליה, בכברת הדרך הארוכה ביותר שעשתה נבחרת אפריקאית מאז ומעולם בטורניר.

היריבה בשמינית הגמר הייתה קולומביה. אחרי 90 דקות משעממות ומאופסות, הגיעה הדקה ה-106 בהארכה: רנה היגיטה, השוער הקולומביאני המשוגע, עמד במרחק 20 מטרים מהשער והתמסר עם אחד משחקני ההגנה שלו, כשמילה עט כדי לחטוף. היגיטה ניסה להעביר את החלוץ הקמרוני שלא קנה את התרגיל, חטף וכבש ורץ לדגל הקרן כדי לחגוג עם הריקוד המפורסם שלו. קמרון ניצחה 1:2, אך הודחה בשלב הבא, אבל נכנסה להיסטוריה.

8. זוף עוצר את ברזיל

המשחק האחרון בבית 3 במסגרת שלב הבתים השני של ספרד 82', בין ברזיל לאיטליה, נחשב לאחד הטובים בהיסטוריה. פאולו רוסי, שהגיע לטורניר בכושר לקוי אחרי השעייה של שנתיים בגלל מכירת משחקים, כבש שלושער ענק ונתן לאיטליה את הכרטיס לרבע הגמר. ברזיל, הנבחרת הטובה ביותר באותו טורניר, הודחה.

אחרי ה-2:3 של רוסי, הכחולים התעסקו רק בלהעיף כדורים ליציע ולהעביר את הזמן עד שריקת הסיום. זה הלך טוב, עד הדקה האחרונה, אז כדור גובה מהאגף הימני מצא את ראש של אוסקר, שנגח בעוצמה. העם האיטלקי, שלא ממש האמין בנבחרתו, ראה איך נס הניצחון על הנבחרת הטובה בעולם מתפוגג. אבל דינו זוף, אולי השוער הגדול בהיסטוריה, הצליח לעצור את הכדור על הקו ושלח את איטליה לחצי הגמר. באותו רגע כולם ידעו - זה הטורניר של ה"סקוואדרה אזורה".

7. הטיל של קרלוס אלברטו

הגמר של 1970 היה אולי הגמר הכי חד צדדי בהיסטוריה, כשברזיל, כנראה הנבחרת הטובה ביותר אי פעם, קרעה 1:4 את איטליה של ריבה וריברה. אחרי הנגיחה המפורסמת של פלה והשערים של גרסון וז'רז'יניו, הגיע השער הרביעי, שהוכיח עד כמה ברזיל של אז הייתה מדהימה ומתואמת בצורה לא רגילה.

פלה עמד עם הכדור מרחק 16 מטר מהשער, ונתן מסירה לשטח מת באגף הימני. לא עברה שנייה והמגן האגדי קרלוס אלברטו, הגיע ושיחרר בעיטה שטוחה אדירה לפינה הימנית של אלברטוסי חסר האונים. הכדור שנכנס בעוצמה אדירה לרשת האיטלקית, מסמל באופן מטאפורי את המסמר האחרון שנתקע בארון של איטליה.

6. הדמעות של גאסקוין

פול גאסקוין לא היה שחקן הכדורגל האולטימטיבי, עם בטן שמנמנה, בעיות שתייה והתנהגות פרובלמטית. אבל לצד כל אלה, הוא היה שחקן נשמה עם לב ענק, שנלחם בלי פשרות וגם הפיק לא מעט מהלכים קסומים. אם אפשר לזקוף לזכות הטורניר של 1990 דבר מה, זו ההתאהבות בגאסקוין בעקבות אירועי חצי הגמר.

אנגליה של 'גאזה' פגשה את מערב גרמניה, ואחרי 1:1 ב-120 דקות המשחק גלש לפנדלים. גרמניה, כמו גרמניה, לא החטיאה ושתי החמצות של סטיוארט פירס וכריס וודל האנגלים סיימו את דרכה של "מולדת הכדורגל" באליפות. גאסקוין, שכל כך רצה, פשוט בכה כמו ילד ושבה את ליבם של כל האוהדים בתבל (חוץ מהגרמנים, כמובן).

רוברטו באג'יו. עדיין שומע את קריאות האכזבה (איי.פי)

5. באג'יו, לשמיים

הגמר של 1994 היה שונה לגמרי מהטורניר עצמו, שהיה מלא באירועים ושערים. אחרי 120 דקות של שיעמום, עם מצב וחצי, נגררו איטליה וברזיל לבעיטות הכרעה מ-11 מטר. פרנקו בארזי, איש הברזל של ההגנה האיטלקית, היה הראשון להחמיץ, והראשון למרר בבכי. אח"כ באה גם החמצה של דניאלה מסארו, ובמצב של 3:2 לברזילאים הגיע תורו של אחד השחקנים הטובים בעולם באותה תקופה, רוברטו באג'יו, לבעוט.

השוער הברזילאי, טפארל, זינק לימין, אבל זה בעצם לא שינה דבר כי רוברטו באג'יו, שסחב את איטליה לבדו כל הדרך לגמר, העיף את הכדור לשמיים. מספר 10 הפך לגיבור הטראגי של הטורניר, ומאז כל שחקן שמחטיא פנדל משתמש בטיעון:"אין מה לעשות, אפילו באג'יו הגדול החמיץ, ועוד בגמר מונדיאל".

4. נא להכיר- מייקל אואן

הרבה לפני שמישהו הזכיר את השם תיאו וולקוט, וכשאף אחד עוד לא ידע מי זה וויין רוני, פרץ לתודעה העולמית ילד הפלא האנגלי של קיץ 1998, מייקל אואן. החלוץ בן ה-18, כבש כבר בשלב הבתים את שער השוויון בהפסד לרומניה (2:1), אבל את הפריצה שלו הוא ביצע בשמינית הגמר מול ארגנטינה, באחד המשחקים הזכורים ביותר מאותו טורניר בצרפת.

10 דקות מהפתיחה ושעון התוצאות הראה כבר על 1:1, אחרי שגבריאל באטיסטוטה ואלן שירר כבשו מהנקודה הלבנה. ואז הגיעה הדקה ה-16, שאחריה לא היה אחד שלא ידע מי זה מייקל אואן. האנגלי קיבל את הכדור במרכז המגרש, השתחרר מרוברטו אז'אלה, עבר את חוסה צ'אמוט ובניגוד לכיוון הריצה שלח טיל לחיבור הרחוק של קרלוס רואה. אוהדי נבחרת אנגליה בהו בגיבור החדש שלהם כלא מאמינים, והשער הפך לקלאסיקה מודרנית של המונדיאל.

מייקל אואן (מימין). עלה כיתה באנגליה (רויטרס)

3. הרסט משאיר את העולם בסימן שאלה

השאלה שתישאר פתוחה (כנראה) לעד, היא האם הבעיטה של האנגלי ג'ף הרסט בגמר המונדיאל 1966, עברה או לא עברה את הקו. הגמר, שנערך באיצטדיון וומבלי המיתולוגי, הפגיש בין אנגליה המארחת, למערב גרמניה, עם פרנץ בקנבאואר במונדיאל הראשון שלו. חניכיו של אלף רמזי היו בדרך הבטוחה לניצחון, כשעד הדקה ה-89 הובילו 1:2, משערים של ג'ף הרסט ומרטין פיטרס, אבל שער מוזר של וובר הגרמני בדקה ה-90 שלח את המשחק להארכה.

11 דקות בתוך ההארכה פרץ אלן בול באגף הימני, והעביר כדור רוחב למרכז הרחבה, שם חיכה הרסט. האנגלי בעט תוך כדי נפילה, והכדור פגע במשקוף וניתז לקרקע. עד היום, למרות בדיקות חוזרות ונשנות במכשירים המשוכללים ביותר, אף אחד לא יודע האם הכדור עבר או לא עבר את הקו. בסופו של דבר, אישר השופט השוויצרי דיינסט את השער (לא לפני שהתייעץ עם הקוון), ואנגליה ניצחה 2:4, אחרי שבדקה ה-120 כבש הרסט פעם נוספת, והפך לשחקן היחיד בהיסטוריה שכובש שלושער בגמר מונדיאל.

2. "יד האלוהים" של מראדונה

שורש היריבות בין אנגליה לארגנטינה הוא בטורניר של 1966, אז שתי הקבוצות נפגשו ברבע הגמר באיצטדיון וומבלי. הארגנטינאים, בראשות הקפטן אנטוניו ראטין, כיסחו את האנגלים באחד המשחקים האלימים אי פעם. בדיוק 20 שנה אחרי, בטורניר של 1986 במכסיקו, נפגשו שתי הנבחרות בשנית ובאותו השלב: אנגליה עם המפציץ גארי ליניקר, וארגנטינה עם מי שמאיים לתפוס את מקומו של פלה כשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים, דייגו ארמנדו מראדונה.

בדקה ה-51 באיצטדיון ה"אצטקה" במכסיקו סיטי, נכנס מראדונה להיסטוריה ברגע המפורסם ביותר בתולדות הכדורגל מאז ומעולם. חורחה ולדאנו הכניס כדור לכוכב העולה, סטיב הודג' האנגלי ניסה להרחיק והכדור עלה גבוה לכיוון נקודת הפנדל, כשהשוער האנגלי פיטר שילטון, יוצא כדי לקלוט. שילטון (1.85 מטר) היה בטוח שהכדור בידיים שלו, אבל דייגיטו הקטנטן (1.66 מטר) דחף יד ושלח את הכדור מעל שילטון ולרשת. המחאות של שחקני אנגליה לא עזרו והשופט הטוניסאי נאסר אישר את השער, אבל אפילו יורם ארבל ידע: "לא יכול להיות שהראש של מראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון!".

מאוחר יותר הראו צילומי הטלוויזיה שטענותיו של מר ארבל נכונות ושהשער אינו חוקי. במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי המשחק תבע מראדונה את המושג "יד האלוהים", שאפילו זכה לשיר משלו אותו ביצעה הלהקה בריטית 'ניו אורדר'. בשנה שעברה התייחס הפנומן לשער המפורסם וניצל את ההזדמנות כדי לתקוף את הודג', בטענה ש"הוא לא ראה באותו רגע שנגעתי ביד, למרות שככה הוא אומר. הוא שקרן!". אחח, דייגו, דייגו.

1. שער המאה

על הרבה מאוד שאלות שקשורות בנושא הכדורגל תקבלו תשובות שונות, כמו למשל מיהו השחקן הגדול בהיסטוריה או איזה נבחרת היא הטובה ביותר אי פעם. אבל אם תשאלו איזה שער הוא היפה ביותר שנכבש, כולם יאמרו לכם פה אחד- השני של דייגו ארמנדו מראדונה מול אנגליה ב-86'. 

ארבע דקות בלבד אחרי "יד האלוהים", התפנה מראדונה למהלך הכדורגל הגדול בכל הזמנים, שזכה בתואר "שער המאה של פיפ"א". מספר 10 הארגנטינאי קיבל את הכדור מהקטור הנריקה כשהוא בחצי המגרש שלו, מרחק 10 מטרים לערך מקו החצי, ועשה תנועה סיבובית מהירה כדי לעבור את הודל וריד. אח"כ הגיע תורם של סנסום ובוצ'ר, ובסוף דייגיטו לא ויתר על ההזדמנות לעבור גם את שילטון המסכן.

ריצת יחיד לאורך 60 מטר הסתיימה עם כדור נוסף ברשת האנגלית, שחיפה לגמרי על אותה נגיעת היד בשער הקודם. בשלב הבא, מול בלגיה, מראדונה יכבוש בצורה דומה, אבל השער המדהים מול אנגליה הוא זה שקבע סופית - לכדורגל יש מלך חדש.

אלסנדרו דל-פיירו. איזה איש (רויטרס)

והרגע שלי: איטליה-מכסיקו, מונדיאל 2002

בתור אוהד של ה'סקוואדרה אזורה', ידעתי לא מעט רגעים עצובים ולכן בשבילי הרגע הגדול ביותר הוא דווקא אותה הופעה מוצלחת של איטליה במונדיאל הקודם בקוריאה ויפן, שאמנם גם הוא נגמר באכזבה גדולה, אבל ממנו לקחתי רגע שלא אשכח - התיקו 1:1 על מכסיקו במשחק על שמינית הגמר משער של השחקן האהוב עלי, אלסנדרו דל-פיירו.

דל פיירו אינו חלוץ איטלקי טיפוסי - הוא לא גבוה וחזק, להפך- הוא קטן, די חלש, עם טכניקה אדירה. שחקן שפשוט כיף לראות, שריד נדיר מזן נכחד

של חלוצים איטלקיים לא טיפוסיים, שהתפתח בשנות ה-90 וכלל בין היתר את באג'יו וג'יאנפרנקו זולה. למרות זאת, המאמן ג'ובאני טרפאטוני החליט להשאירו מחוץ להרכב הפותח במשחק החשוב וזה הלך ונהייה גרוע יותר מבחינתי כשג'ארד בורגטי העלה את מכסיקו ליתרון 0:1 בדקה ה-34.

איטליה ניסתה להשוות ללא הצלחה עד לדקה ה-78 - שבע דקות שטראפטוני הועיל בטובו להכניס את דל-פיירו למגרש: וינצ'נזו מונטלה הגביה כדור חופשי להרחבה וה"נסיך" זינק ונגח פנימה שער שיוויון יפהפה, שהעלה את איטליה לשמינית בזכות הניצחון של אקוודור על קרואטיה. בסופו של דבר, איטליה נעצרה בהפסד בשמינית הגמר, אך את השער הזה של דל פיירו לא אשכח - גם בגלל הנקמה בטראפטוני העקשן, וגם בגלל שהשחקן שאני הכי אוהב נחשב לגיבור קטן במולדתו, גם אם לכמה ימים בלבד.