ממלכת הקיסרים
רומא לא נבנתה ביום אחד. גם לא ביומיים. אבל לא רק הזמן משחק תפקיד, אלא גם הבוס מאחורי הבטון. בסרט תיעודי של ערוץ ההיסטוריה מוצג הקשר בין שלטון לאדריכלות
"רוביקון" הוא חיבור מרתק, על אף שהוא אינו נעדר נימה אנטי-אמריקנית גסה וכנראה גם בלתי-נמנעת בהגותו של השמאל הבריטי, הסהרורי והאנטישמי לפרקים. הולנד מדגים שוב ושוב כיצד הרפובליקה הרומית, הדמוקרטית בעיני עצמה, מבוססת על שיטה תחרותית של שאפתנות אישית ותככנות חסרת גבולות, המשרתת מתחת לפני השטח בעיקר שכבה דקיקה של בעלי הון ואצילים. כמו כן הוא מדגים כיצד האתוס הרומי מתיר לרמוס כל ישות מדינית שאינה מקבלת את מרות הרפובליקה, ואת כל אלה הוא כמובן אינו מתבייש להמשיל לארצות-הברית. לפעמים קשה להימנע מהרושם שהוא מייחל לנפילתה הקרובה של אמריקה בידי אימפרטור.
הצפייה ב"רומא - בנייתה של אימפריה" (הפקה מבית ערוץ ההיסטוריה שתשודר הערב, ג', 22:40) העניקה לי את האפשרות לשתי נקודות מבט בו-זמנית. לא יכולתי שלא להשתעשע מכך שגם הסרט מתחיל בחציית נהר בידי יוליוס קיסר - נהר הריין הגרמני, שנים רבות לפני חציית הרוביקון. בעיני יוצרי הסרט, חשיבותו של האירוע הזה היא במפעל ההנדסי שנלווה אליו, בניית גשר עץ עצום בתוך עשרה ימים בלבד. עצם בניית הגשר, מעבר לתועלת הטכנית שבו, הטילה מורא על השבטים הגרמנים מעבר לריין והמחישה להם את יכולת הרפובליקה, העתידה להפוך לקיסרות.
"בנייתה של אימפריה" הוא הפקה כאילו-מתוחכמת במסר שלה. לכאורה זהו שיר הלל למהנדסים ולארכיטקטים הרומים. קילוף של שכבת פירוטכניקה אחת, ראשונה, מגלה מסמך מעניין על ההנדסה בשירות הפוליטיקה. אם מפעל הבנייה הגדול ביותר של הרפובליקה היה מערכת הביוב של רומא (הפעילה עד היום), הרי שהקיסרות העדיפה לשים את הכסף מעל פני הקרקע, לגובה ולרוחב. קיסר קיסר ומטרותיו, קיסר קיסר ושאיפותיו. כל אחד ניצל את טכנולוגית הבטון המתקדמת של רומא למטרות אחרות.
בתים של מפורסמים
מעניין להשוות שתי דוגמאות קיצוניות, כמו אמות המים של קלאודיוס מול ארמון הזהב של נירון. אמות המים, שהיו חסרות תקדים במורכבותן ההנדסית, הוליכו מי מעיינות ממרחק של עשרות קילומטרים עד מרכז רומא, על פני זווית קבועה, לאורך מנהרות וגשרים שעשו שימוש טכנולוגי חדשני בבנייה לגובה באמצעות קשתות. הקיסר המזוהה יותר מכל עם אמות המים הוא קלאודיוס, מקיסריה האהודים והנבונים של רומי. כזכור לכולנו מסדרת הטלוויזיה, קלאודיוס לא התחתן טוב. הוא הורעל בידי אגריפינה אשתו, כדי לפנות את מקומו לבנה נירון (מה שלא עזר לה במיוחד. נירון, הרשום בהיסטוריה כאחד הנתעבים שבקיסרי רומי, ניסה להתנקש בחייה, ובסוף גם הצליח). נירון העדיף להשתמש במהנדסים של רומי לבניית בית הזהב הראוותני שלו, על שטח עצום בגודלו במרכז רומא. סופו שנרצח בידי שומריו בהוראת הסנאט, וביתו המפואר נבזז ונהרס.
נירון מספק את הרגע המשעשע והבוטה ביותר בסרט, כאשר ההיסטוריון אריק נלסון, מומחה לשפות קלאסיות מאוניברסיטה בסיאטל, ממשיל את בניית בית הזהב של נירון בלב רומא ל"בניית ביתו של ביל גייטס על כל שטחו של סנטרל פארק". זהו רגע טהור של מייקל מוריות בתוך הפקה אמריקנית יקרה, ואי אפשר שלא לגחך על האופן שבו גם אנטי-קפיטליזם יכול להיות פופוליסטי. אספסיאנוס, גנרל עממי שהפך לקיסר הבא, נתן משמעות חדשה לפופוליזם, כאשר ניקז את אגם השעשועים הפרטי בבית הזהב, ובהצהרה שלטונית גורפת בנה במקומו היכל שעשועים לאומה כולה - הקולוסיאום. "תעמולה נועזת מאוד", כפי שמכנה זאת חצי בציניות היסטוריון מן המכון האמריקני לתרבות רומי.
על פי אמות המידה של היום, לא ניתן להתייחס לקולוסיאום אחרת אלא כזירת רצח מטונפת. עשרות אלפי אנשים צפו בו מדי יום בטבח של בני אדם ובעלי חיים. זה כמובן אינו מעיב על ההישג ההנדסי - מערכת מורכבת ביותר של מדרגות, שערים ושבילי כניסה, מארג של תעלות להצפת הזירה במים לטובת מלחמות ימיות, מרכז תפעול תת-קרקעי משוכלל, ואפילו אפשרות לקירוי ארעי לימי שמש וגשם.
טראינוס, הקיסר הלא-איטלקי הראשון, השקיע משאבים אדירים (שלל ביזה, כמובן) בבניית הפורום החדש של רומא, שנהרס למרבה הצער ברעידת אדמה. יורשו, אדריאנוס, לא ניסה עוד להגדיל את האימפריה וייזכר בזכות שני מפעלים הנדסיים בעלי היגיון מפוקפק בראי הזמן - חומת ההגנה הרומית שחצתה את האי הבריטי ממזרח למערב, והפנתיאון, אחד המבנים התמוהים ביותר בעולם העתיק. הפנתיאון הוא דוגמא מצוינת להנדסה קיסרית מגלומנית, על גבול הארכיטקטורה הפשיסטית. האסתטיקה שלו עובדת נפלא בעיקר בחלל הפנימי, ומבחוץ הוא איננו אלא סגידה סרת טעם לגודל.
אחרון הבונים הגדולים של רומי היה קרקלה, עוד אחד מן הקיסרים היהירים, האכזריים והמפונקים. קרקלה העניק לעיר את המרחצאות הקרויות על שמו, שכמדומה הביאו לשיא את כל היכולות ההנדסיות של בוני העיר. צפייה במרכז התת-קרקעי לניהול ובקרה הופכת את ההשוואה לבתי-מלון מודרניים לבלתי נמנעת: למעלה פאר, ולמטה - הרחק מעיני האורחים - רוחשת המכונה של עובדים התפעול הזולים. קרקלה נרצח בידי שומריו, ממשיך את המסורת הלא מפוארת של נירון. האימפריה לא התאוששה מאז, וחרבה במאה השישית.
זהו, כך נדמה, הרגע בו מתלכדת הפקת הטלוויזיה המרשימה הזו עם ספרו של הולנד. מתי נחרבות אימפריות? כאשר מארג הערכים שלהם, ההופך אזרחים לקהילה, אינו יכול לאחד עוד מדינות בודדות נפרדות לישות מדינית אחת. בימים של כאוס דמוקרטי בעיראק ובפלסטין, אי אפשר שלא להסכים עם אלה המאיימים על אמריקה בחורבן אם תנסה לייצא דמוקרטיה בכוח. במלים אחרות, עדיף שגייטס יבנה את הוילה שלו בסנטרל פארק, ולא בתכרית.
