רק לא להצליח יותר מדי

השפן הנכון, אחת מלהקות השוליים הישראליות הוותיקות ביותר בסצנה המקומית, הוציאה בחודשים האחרונים שני EPים חדשים הניתנים להורדה חופשית ברשת. יחד עם ה-EP השלישי, שתוכלו להאזין לו כאן ב-ynet (הקישורים לשירים למטה), מושלם האלבום החדש של הלהקה.

השפן הנכון הוא למעשה אריאל קרס (שירה וגיטרה), אילן רבי(ט) (תופים) ואבי כהן-הלל (גיטרה באס). "השם הזה תפס לי את הראש לפני המון שנים ואני לא יודע למה", הוא מסביר, "האמת היא שיש לי קונוטציות מיניות לכל הדברים האלו ובגלל שאנחנו היינו עושים את זה כמו שפנים, הייתי חייב להדגיש שאני זה השפן הנכון ולא החבר'ה האחרים מהלהקה".

למרות שכמעט ולא הצליחה להשחיל אף שיר למצעדים, השפן הנכון קיימת און אנד אוף כ-20 שנה, והוציאה עד היום חמישה אלבומים. האחרון שבהם, The Extinction Parade, אלבום שכולו שירים באנגלית, יצא לפני שנה.

קרס מודה שלעשות Pאנק בגיל 41 זה מעייף, אבל לא חושב להפסיק. "אני תמיד אומר שהלהקה לא תתפרק עד שאני אתפרק ויש לי עד ההתפרקות בערך עוד 30 שנה. אני נהנה לעשות את זה. יש דברים שעשיתי לפני 20 שנה, שאני מנגן אותם עכשיו בהופעה ומבחינת הקהל זה חומר חדש לגמרי. ומה שהכי מצחיק זה שזה נשמע עכשווי. אין הרבה הבדל בין זה לבין רוק – רוק אחר שמסתובב לך באזור, ובכל זאת זה דברים שכתבתי לפני 20 שנה".

איך זה להישאר כמעט 20 שנה בשוליים?

"זה מאוד לא מתגמל. אני מאוד מקנא באנשים שמצליחים מבחינה מוזיקלית, למשל כל החבר'ה האלו שבאים עכשיו מרימון ומוציאים מלא להיטים למיינסטרים. אני מקנא באנשים האלו, שיש להם את האפשרות לבטא את עצמם מבחינה מוזיקלית. לי אין את האפשרות הזו. כשהוצאתי את האלבום הראשון של השפן באוזן השלישית, גם אז זה היה בתת-תקציב ובידיים קפוצות, עשו לך טובה שבכלל מתייחסים אליך וזה והיה מאוד נחמד והכל, והרגשתי שאני באיזשהו מקום כן ממצב את הפוטנציאל שלי, אבל לצערי אין לזה שום המשכיות. אני לא מרגיש שנשארתי בזיכרון של אנשים".

יש לך עוד שאיפה לפרוץ למיינסטרים?

"אמרתי שאני מקנא באנשים שעושים מוזיקה למיינסטרים, אבל מצד שני אני מרחם עליהם. היתרון שלי בתור בנאדם שעובד בשוליים הוא שאני יכול באמת לעשות מה שאני רוצה. הדבר היחיד שהם מסוגלים לעשות זה מיינסטרים וזה מאוד מאוד בינוני. הם מחויבים לזה כי הם עצמם אנשי מיינסטרים, הם לא אנשי שוליים, הם לא חושבים שוליים, אין בהם שום דבר שיכול לעניין אנשים כמוני. זמרים כמו דניאל סלומון או עידן רייכל, קשה להגיד עד כמה אני סובל כשאני שומע אותם, זה פשוט נורא. אבל זה מה שהם, זה מה שהם מסוגלים לעשות. גם אם הם מרוויחים מזה, חיים מזה ומצליחים בהופעות. זה אחלה בשבילם, אבל בגלל זה אני לא מקנא בהם, אני לא הייתי רוצה לעשות מוזיקה כזאת".

כשאתה יוצר מוזיקה היום, אתה חושב - אולי הפעם אני אצליח?

"לא, ממש לא. זה לא ממש מעניין אותי להצליח, זאת האמת. זה די עניין אותי בהתחלה, אבל אני קצת עצלן מדי בשביל זה ואני באמת לא אלך עד הסוף עם הדברים האלו. אני לא אשווק את עצמי בכדי להצליח, להיות מפורסם ולמכור כי כנראה שזה לא ממש חשוב לי. אני עושה את המוזיקה שלי והיא מגיעה לאנשים. עכשיו היא מגיעה אליהם דרך האינטרנט שזה דבר גדול, ומשם זה גם מגיע לחו"ל. אנשים באים להופעות שלנו, אנשים רואים אותנו, אני מבסוט מזה. זה נראה הרבה יותר טוב מלפני עשר שנים".

ביקורת מוזיקה במקום מונדיאל

לפני שמונה שנים התחיל קרס לעבוד כמבקר מוזיקה. הוא אמנם רצה לנסוע למונדיאל שהתקיים אז, אבל מאחר שהיה פנוי החליט לנסות את מה שלדבריו היה חוויה מאוד מתסכלת. "באיזשהו מקום כיסחתי את כולם כי אני לא ממש אוהב מוזיקה ישראלית באופן כללי. כמעט אין שום דבר ישראלי שמוצא חן בעיני, לצערי הרב, כמובן. יש דברים שאהבתי אבל זה מעט מאוד, כמו הקליק, בנזין ותיסלם, כי זה היה מן רוק בסיסי וכיפי, פה ושם גם קצת יוני רכטר או מתי כספי. אני אוהב מוזיקה שמצחיקה, שעושה לי כיף. כשהתחלתי לכתוב על מוזיקה, התחלתי גם לדבר עם אנשים, התחלתי להתעניין בהם והבנתי שאני לא לבד, שאנשים שעושים מוזיקה בארץ אוכלים חרא. חוץ מאולי חמישה-שישה אמנים שממש חיים טוב מהמוזיקה שלהם, כל השאר פשוט קורעים את התחת, עובדים נורא קשה, ואחרי זה בא אחד כמוני, איזה מישהו מהשוליים וכותב עליהם דברים רעים. אז מצד אחד אני לא סובל את המוזיקה שלהם ומצד שני אני לא יכול להיות לגמרי אובייקטיבי כי אני מעריך את זה שמישהו עושה מוזיקה בכלל, בתנאים שיש כרגע. העבודה הזו בתור עיתונאי מוזיקה די תסכלה אותי".

אתה לא חושב שמוזיקאי שחוצה את הגדר והופך למבקר מוזיקה מן הראוי שיפרוש מיצירת מוזיקה?

"בשנים שהייתי בעיתון, כמות העבודה שלי ב'שפן' הייתה כל כך קטנה שלא נראה לי שזה התנגש בכלל. יש בזה משהו קצת בעייתי ולכן אני לא מתעסק בזה יותר, אלא כותב על מוזיקה רק במדור הפרטי שלי באינטרנט שלא מתפרסם בשום עיתון. נכון שזה קצת בעייתי אבל יש הרבה מוזיקאים שעשו את זה ועדיין עושים את זה. למעשה, כמעט רוב המבקרים או העיתונאים הם מוזיקאים בצורה זו או אחרת, אבל כן, זה די קשה".

אם לא היית מוזיקאי, מה היית עושה?

"הייתי מובטל אני חושב, כזה שגר מתחת לגשר, או אולי סופר. למעשה, עכשיו אני כותב את הספר השני שלי, על קריירה של כוכב רוק. ספר שקורע לחתיכות את כל סצנת הרוק בישראל, שמוציא את הלכלוכים שבפנים".

אחמדיניג'אד ובן לאדן על דיסק ישראלי

את ה-EPים החדשים שהוציאה עכשיו, הלהקה ניגנה לפני ארבע שנים בפטיפון והקליטה בלייב. "בשביל להוציא את זה בצורה עצמאית צריך איזשהו סכום מינימלי של כסף, והכסף הזה לא קיים", אומר קרס. "סחבתי את זה בארכיון שלי במשך שנים עד שבסוף החלטתי שדרך האינטרנט זו הצורה הכי טובה לעשות את זה. כיום יש את האפשרות הזו כי יש אתר של היפייס רקורד. זה אלבום של 12 שירים שמוכן לגמרי ואין אפשרות להפיק אותו כאלבום אלא אם כן יהיה איזה ספונסר נחמד שירים פתאום טלפון. יש גם עטיפות באינטרנט. לקחנו עטיפות של שלושה מהטרוריסטים הגדולים של ההיסטוריה, ביניהם אחמדיניג'אד ובן לאדן שזו הפעם הראשונה, אני חושב, שהם מופיעים על עטיפה של דיסק ישראלי".

ולמה "מצעד ההכחדה"?

"הרעיון הזה בא מהסיפור של אסון התאומים. באיזשהו מקום אנחנו מכחידים את הסביבה, מכחידים את החיות, מכחידים את המים, את כל מה שרק אפשר וגם אחד את השני. מאז שזה קרה פרצו עוד מלחמות והיו כל מיני סכסוכים בעולם אבל הקטע הזה של הפיגוע בתאומים נתן לי את הרעיון. אני ראיתי בדמיוני חיות עולות לתיבת נח ונעלמות, פשוט נכחדות. זוגות זוגות של חיות. ואז רואים את שני המגדלים הבוערים האלו ודימיתי אותם לשתי רגליים של שפן שיוצאות מתוך כובע. את הייתה בעצם אמורה להיות העטיפה של הדיסק.

"באלבום הזה בכלל יש הרבה כעס. 'השטרודל האנושי', למשל, זה שיר שעושה צחוק מתופעות מסוימות. יש שם קטע שעושה צחוק ממשחקי טלוויזיה. השיר 'מוישה השרת' זה שיר על הילד שבא לבית ספר ורוצח את התלמידים ואת המורים. אלה דברים שקורים באמת. אני בנאדם שחי בעולם, אני מתייחס לדברים שקורים בעולם, חלק מהם בצורה של כעס וחלק בצורה של זלזול, בוז ויריקות, וחלק מהם בצורה של צחוקים והומור. אני חושב שמי ששמע את 'השפן הנכון' ישר מבין שיש פה קטע הומוריסטי, יש פה פאן. לי באופן אישי חסר פאן במוזיקה ישראלית. כל הזמן בוכים כאן, מייללים, באים מכאב, עצוב להם. זה לא אני".

מה עם הופעות?

"אני בנאדם מבוגר, אני כבר לא ילד, אני לא יכול להתרוצץ כל הזמן. אני שר עם 'השפן' מתוך אינרציה. אנחנו מופיעים בממוצע שלוש פעמים בשנה, וכל פעם זה שואו מסוג אחר".

האזינו לשירים:

• פאשיסט 
• השטרודל האנושי
• הקיץ עבר
• אסתמה