לראשונה - אנחנו נוהגים בפיז'ו 207

קודם כל, שממש לא צריך לספר לכם כמה חשובה ה-207, המכונית שתחליף את ה-206 המוכרת לכם. זו שכנראה הצילה את היצרן הצרפתי מצרות צרורות, ושינתה את פניו ללא היכר. על כבישי אירופה היא כבר עולה, אלינו תגיע רק בעוד כשנה תמימה. מה שלא מפריע לנו ב-ynet לטעום ממנה לראשונה. 

תביאו ת'מפתח, עזבו אותי מהסברים

רגע לפני שאני מתנפל על שלל הדגמים העומד לרשותי, אני מעיף מבט נוסף בסחורה החמה. ואם יש משהו שבולט לעין, היא העובדה כי על האספלט, המכונית הזו נראית טוב יותר מאשר על שטיחי הלבד בתערוכות רכב. מהצד היא פשוט נראית מצוין, מעין גרסה מתוחה, שרירית ומונמכת ל-206. בכל מקרה, לחרטום הסופר-אגרסיבי עוד נצטרך להתרגל. אגב, לקוחות עתידיים יוכלו לבחור בין שני סוגי חרטומים - רגיל או ספורטיבי יותר. שניהם כאן מולי, שניהם אגרסיביים מאד.

סביבת הנהג מקורית, עם שני "מפלסים" היוצרים מעין מדף מעל תא הכפפות. בשלוש המכוניות שעומדות לרשותי, ברור כי האיכות טובה משמעותית ממה שהורגלנו לו בפיז'ו. הכי חשוב, סוף סוף אפשר למצוא תנוחת נהיגה טובה. כיוון המושב נוח בהרבה, גלגל ההגה נע גם למרחק. השינויים לטובה מול ה-206 ממשיכים גם לפרטים קטנים יותר, כמו מיקום נוח של מתגי החלונות והמראות. יופי. 

בחלקה הקדמי, התחושה בכלל היא של מכונית מרווחת משמעותית מזו העומדת לקראת החלפה. מאחור לעומת זאת, כולל בתא המטען, השיפור במרחב אינו גדול כפי שהמידות החיצוניות מבטיחות.

הבא בתור היה מנועי דיזל מודרני. בהתאם למקובל כיום באירופה בקטגוריות הנמוכות, עד יציאת גרסת בנזין חזקה במיוחד, נושאים בעול הביצועים דווקא שתייני הסולר. גם כאן. 1.6 ליטר, 110 כ"ס ומסנן חלקיקים אקולוגי שממש לא מעניין אותי ברגע זה. הרבה יותר חשוב לי להרגיש את 26.5 הקג"מ במצב הגדשת-יתר (24.5 ברגיל). מדובר בנתון כפול מזה של ה-1.4, והפוטנציאל כמובן מרשים. עם המנוע הזה אני מתנהל במהירות ללא בעיה, אבל עם הרבה רעש. דווקא הגרסה החלשה יותר של אותו מנוע (90 כ"ס, 22 קג"מ) שקטה ונעימה משמעותית.

מה עוד? הזמן הקצר והתנאים המגבילים אינם מאפשרים כמובן מבחן ממצה, אבל בכל זאת - כמה מילים על שאר המכללים. ההגה החשמלי (איך לא) למשל. בתחילה הוא מרגיש מתוגבר יתר על המידה וחסר תחושה, אלא שעם הזמן וכאשר המהירות עולה, הוא משתפר קלות. בגרסאות הדיזל הכבדות יותר, הוא מתקשר טוב יותר. עדיין, אל תצפו כאן לניסים ונפלאות, למרות יכולת שינוי כיוון נמרצת.

חוץ מזה, הרושם הראשוני שמותירה עלי ה-207 הוא של מכונית מאוד יציבה. לא מפתיע בהתחשב ברוחב ובבסיס הגלגלים שצמחו. קחו גם בחשבון שבאירופה לפחות, גרסת ה-1.4 הייתה נוחה למדי, נוחה מהדיזלים בכל מקרה. לא מפתיע על רקע צמיגי 185-65-15 צנועים והגיוניים. שתי האחרות התהדרו ב-195-55-16 מוגזם, ואפילו 205-45-17 מגוחך כמעט.

יש סיכום?

כמובן שאין. הגרסאות שפגשנו בחו"ל לא רק שאינן רלוונטיות עבורנו, גם הזמן שהוקדש להן היה קצר מכדי לקבוע התייחסות חד-משמעית. מצד שני, אין ספק שגם ה-207 תהפוך למכונית מעניינת, ובעיקר תציע שיפור ניכר - במישור המשפחתי לפחות - לעומת ה-206. קדימה לובינסקי, להתעורר.