רות לא נרמסה ברבנות
עיקר גיורו של עולה צריך להיות בהשתלבותו בין יהודי ישראל, לא במסכת המייגעת של לימוד תורה ומצוות. לקחים מהמגילה
מסורת עתיקה קושרת בין חג השבועות לבין מגילת רות. מעבר לעובדה שסיפור המגילה מתרחש בימי הקציר, הצביעו הפרשנים על הצטרפותה של רות המואביה לעם ישראל כסיבה המרכזית לקשירת המגילה לחג מתן תורה. המסע הפרטי של רות אל לבה של החברה העברית (ולעניין זה לא נשכח את העובדה שרות היא אם סבו של דוד המלך) מהווה סמל למסעו של עם ישראל מבית העבדים להר סיני.
פעמים רבות משתרבב שמה של רות לוויכוח האקטואלי בנושא הגיור. לרוב מוזכר גיורה על-ידי אלו המבקרים את יחסו של הממסד האורתודוקסי כלפי העולים, שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה. מספרם נאמד כיום ב-264 אלף נפש והם מוגדרים כחסרי סיווג דתי. לשיטת המבקרים, ההתעלמות ממצוקתם של העולים, הצבת דרישות מחמירות שנוגדות את רוח ההלכה והיחס המשפיל והמזלזל כלפי עולים שכן מוכרים כיהודים, כל אלה הם מהחטאים הכבדים ביותר של הממסד הרבני.
יחד עם זאת, הדיון בהשתלבותם של עולים אלו בתוך החברה היהודית אינו יכול להתמצות בביקורת כלפי התנהלות הממסד האורתודוקסי. ההתמודדות עם התופעה החדשה של ישראלים החיים בתוך הציבור היהודי, אך אינם מוכרים כיהודים על-ידי ההלכה והמדינה, מחייבת חשיבה רדיקלית ורעננה. חשיבה זו צריכה לחצות את גבולות הזרמים היהודיים, וקידומה תלוי בחבירה של קולות ממחנות שונים.
ביסודה של ההתייחסות המחודשת לשאלת הגיור יש להציב את מודל גיורה של רות. המגילה מספרת כי ראשית גיורה היה באמירתה לנעמי: "כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך - עמי ואלוהיך - אלוהי" (רות א טז). סיום גיורה טמון בנישואיה עם בועז ובהשתלבותה הרשמית במשפחתו. תהליך זה מקנה לנו שתי תובנות היכולות לסייע בפיתוח החשיבה המחודשת הדרושה לנו לאלתר: ראשית, הצהרתה של רות משרטטת את תחנות הדרך בהצטרפות ליהדות. פעמים רבות, תחילת המסע מצויה בתא המשפחתי, ברצון לבנות יחדיו חיים חדשים בארץ חדשה. מתוך שכך מתחבר האדם אל הקהילה ואל הקולקטיב, אל מורשתו, אל חלומותיו. לבסוף, מתוך קשרי המשפחה וקשרי היחיד והכלל, מתחבר האחד גם אל מורשתו הדתית של הציבור ואל אמונותיו. לשיטה זו, שער הכניסה לעולמה של היהדות הוא ההתחברות לעם ישראל וכן קשירת הגורל עם מדינת ישראל.
התובנה השנייה נוגעת למקומו של הליך הגיור הפורמאלי ולחשיבותו. מגילת רות מציגה את גיורה של הגיבורה הראשית כתהליך סוציולוגי, שרק בסיומו ניתן ביטוי פורמאלי להצטרפות לעם ישראל וליהדות. עיקר גיורה של רות נעשה באמצעות תהליך ההטמעה החברתי בתוך הציבור העברי-יהודי. הגושפנקא הפורמאלית ניתנה אמנם באמצעות הנישואים לבועז, אולם מרכז הכובד היה מצוי בהשתלבות האיטית וההדרגתית בקהילה.
הגיור הדתי כאקט סיום סמלי
מבלי לזלזל בחשיבות ההליך הטקסי וההצהרתי של הגיור, הרי שמגילת רות קוראת לנו לא רק לפתוח את לבנו למתגיירים, אלא גם להעניק משקל מכריע להשתלבותם החברתית. במקום בו הגר משתלב בחברה היהודית, חי עמה את חייו, משתתף בשמחותיה ובצערה, יש לראות בהליך הגיור הפורמאלי את אקורד הסיום בלבד. מבלי לבטל או למעט את משמעותו, הליך הגיור הדתי-הלכתי צריך להיוותר כמעשה סמלי.
על פי תובנה זו, עיקר גיורו של העולה טמון בחייו בקרב יהודי ישראל, ולא במסכת הלימודים הארוכה והמייגעת לקראת ההתייצבות בפני
בית-הדין. בהינתן התנאים המקדימים של חיים בארץ, השתלבות בחברה הדוברת עברית, אי הזדהות והשתייכות לדת אחרת, התחנכות במערכת החינוך הישראלית וכדומה - יש לראות את הליך הגיור הדתי אך ורק כאקט סיום טקסי של הגיור הסוציולוגי-מהותי. בעניין זה משול הגיור לטקס הנישואין: כשם שהטקס בימינו רק נותן גושפנקא דתית וחוקית למערכת יחסים המתגבשת לה אט-אט לפניו, כך גם הליך הגיור צריך רק לתת תוקף למערכת היחסים המתפתחת בין המתגייר לעם בישראל.
דברים אלו נכונים כמובן רק לאותם מתגיירים החיים בתוך החברה היהודית בישראל, דוברים את שפתה ומשתלבים בהליכותיה. זהו מצבם של העולים חסרי הסיווג הדתי. הגזירה השווה בינם לבין מתגיירים הזרים לחלוטין לעולמו של עם ישראל ועולם היהדות מחטיאה את המטרה לחלוטין. אימוצה של תובנה זו והעמדת הגיור של העולים על הממד הטקסי-סמלי יאפשר לחתום את מסע הייסורים של עשרות אלפי אנשים, המעוניינים באמת ובתמים להיות חלק מהחברה היהודית בישראל.
האם הדבר אפשרי במציאות הישראלית? התשובה היא כן. כל שנדרש הוא מספר לא גדול של רבנים מכל הזרמים, ובמיוחד מהזרם האורתודוקסי, אשר יצהירו בתוקף כי יש לאפשר לעולים טקסי גיור בזמן קצר ומצומצם. טקסים אלו יכולים להיערך כחלק מהכנותיהם של בני-זוג לחתונה או של נער עולה לבר-מצווה. במאמץ לא גדול יוכלו אותם רבנים להטמיע תובנות אלו בציבוריות הישראלית ולתת להן ביטוי מעשי. אם כך אכן ייעשה, והאמיצים במחנה האורתודוקסי יצטרפו לאלו הפועלים כך בקרב המחנות האחרים, מי יודע כמה יהודים חדשים כרות וכדוד המלך יזכו להרגיש שייכים במלוא מובן המילה לעם ישראל ולמורשתו.
עו"ד הרב גלעד קריב, המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת
לפנייה לכתב/ת 
