קיפניס אתמול והיום

זה השבוע החמישי לפרויקט, חמישה שבועות שבהם הביצועים שלי בחדר הכושר הולכים ומשתפרים. משקל הקיפניס, כולל בגדים ונעליים, עומד נכון לכתיבת שורות אלה על 134 קילוגרמים. זה אומר איבוד של שישה-שבעה קילו ביחס לנקודת הפתיחה. מצד אחד, אם הקצב הזה יישמר - את טור הסיום של הפרויקט אני עשוי לשגר באי-מייל היישר מתצוגת ההלבשה התחתונה ממילנו. מצד שני, גם אני יודע שמדובר בחלק מ-15 האחוזים הקלים יותר.

עוד שינויים? אז ככה: ככל שהולך האימון הגופני וצובר תאוצה, כך אני מקפיד לבחון את גזרתי במראה. נראה בעליל שלמרות שחל שיפור, הרי שהקצת-פחות קילוגרמים המיותרים שיש עלי עכשיו מפריעים לי הרבה יותר מאלה המרובים שהיו שם קודם. ככה למדתי את השיעור הראשון בתרבות הגוף: קיים יחס הפוך בין החזות המשתפרת שלך לבין שביעות הרצון שלך ממנה.

גם בתחום הנפשי נרשמו כמה שינויים קלים. הבטחון העצמי שלי השתפר קלות, ואפילו נדמה לי שבמכון התחילה איתי מישהי. זה הלך בערך ככה: אני התנשפתי בעודי מדדה על הסטפר (מכשיר שההשלכות הפרקטיות של האימון בו השתנו פלאים מאז ה-11 בספטמבר). כנראה זה היה המראה המדהים שלי כשאני מזיע ומתנשף שגרם לה לגשת לעברי ולזרוק לי משפט פרובוקטיבי שלא משאיר מקום לספק באשר לרצינות כוונותיה כמו: "תגיד, יש לך עוד הרבה זמן?".

"7 דקות", עניתי לה כאילו הייתי ינשוף ("7 דקות", אתם קולטים? גדול!).

"טוב, אז אני אחריך", ניגשה ההיא ישר לעניין, בלי שום עכבות. יותר לא החלפנו מלה עד עצם היום הזה.

ככה הסתיים לו הסטוץ הגדול הראשון שבא לי בעקבות הפרויקט, והאמת? הרגשתי בעננים. גם בתור גבר נשוי ונאמן, כזה שאסור שתהיה לו מישהי מהצד, תמיד טוב לדעת שיש מישהי אחריך. בעיקר בסטפר.