משטחי ריקוד: הדיסק החדש של IDDR
גיא קופל נתקף בחיידק משונה שגורם לו לרצות לרקוד, ולרקוד, ולרקוד על משטח הריקוד, ועוד לצלילי שירים ישראליים, עם הדיסק הישראלי החדש של קהילת IDDR
תקציר הארועים הקודמים: לפני יותר משנה עדיין הייתי עלם תמים, שנחשב לגזעי רק בתחרות הרגליים החשופות בקאנטרי קלאב הקרוב למקום מגוריו. אולם אז הועברו לידי שני שטיחי ריקוד, שבשילוב עם המשחק Dance Dance Revolution הוציאו אותי מעבדות לחרות, ובהינף רגל הפכתי משק תפוחי אדמה עם ברכיים נעולות, לקוף היפראקטיבי שדחף אצבע רטובה לשקע חשמלי לא מאובטח.
החיים שלי תפסו כיוון שונה לגמרי. איכות הריקוד שלי עלתה פלאים וביני ובין זכיה בתחרות "רקדן נולד" היה כפסע - פשוט לא הסכמתי לעשות ניתוח הגדלת חזה או לשנות את נטיותי המיניות. אבל לא היה אכפת לי. עוד תוכנית טלוויזיה, פחות תוכנית טלוויזיה.
הרי מדי ערב אני עוטה על עצמי את מיטב מחלצותי ויוצא לרקוד,
אולם דווקא אז, כשהדרך אל התהילה, אל הכסף הקל ואל הפאנל של ערוץ הילדים נראתה בטוחה, הכל התפרק לי בידיים. זה התחיל עם עלון צבעוני שנח בתיבת הדואר שלי: הזמנה למסיבת ריקודים "בסגנון הימים של פעם". העובדה שההזמנה נכתבה בכתב רש"י גרמה לי לחשד קל, אך כמו כל ישראלי ממוצע מהסוג שעובר באור אדום, העדפתי להתעלם מהאור האדום הבוהק. זו היתה טעות קשה.
דקות מספר אחרי שנעמדתי במרכז הרחבה החלה להתגלגל מוזיקה מסוג מוזר. המקצב לא היה מוכר והמילים היו בעברית. מוזיקה עברית ואני? לרקוד?
אכזבה עמוקה
פלא שנכשלתי? עיניים רבות נתלו בי, ממתינות בציפיה דרוכה להפגנת ביצועים איכותיים כתמיד, אבל אני מצאתי את עצמי מבולבל. אני הרי רגיל לרקוד דאנסים ושירים יפניים שמתנגנים במהירות הקול. מה אני אמור לעשות, לכל השדים והרוחות, עם יזהר כהן?
ניסיתי להזיז את הרגליים בהתאם לקצב, אבל זה פשוט לא הסתדר. גיחוכים החלו לעלות והפכו לצחוק גדול עת הצלחתי, לצליליו של עידן רייכל, לצלול "ממעמקים". זהו. אין בטחון עצמי יותר. הלך. השם שלי הוכתם, ממש כמו מכנסי. אתם יודעים, מהבושה.
הגעתי לביתי אבל וחפוי ראש. השריתי את המכנסיים בגיגית עם אקונומיקה ובדיוק אז, לפני שהלכתי להטביע את יגוני בכוס מיץ חמוציות, שמתי לב לקופסה צבעונית שנחה על השולחן. עיינתי קצת בכתוב עליה ולא האמנתי. יש אפשרות שאיזו פיה טובה החליטה לעזור לי? בקופסה נח דיסק ועליו משחק ריקודים הכולל רפרטואר שלם של שירים בעברית. ואפילו עם הלוגו של אקו"ם!
מסיבה עברית לוהטת
הכנסתי את הדיסק לכונן והתכוננתי נפשית ליום שאחרי מחר (כלומר, מחרתיים). בעלון נכתב שאז יש מסיבה עברית נוספת. עת תיקון הגיעה! העניין הוא שמרוב תכנונים לא שמתי לב שהמשחק בכלל לא עולה. שום דבר. שולחן העבודה שלי נשאר חשוף כאילו היה הקורקבן של מאיה בוסקילה (ברררר...).
למרות הדופק המתגבר הצלחתי להגניב מבט אל עבר הקופסה של המשחק ורק אז התברר לי שהמשחק לא יפעל אם השטיחים לא מחוברים למחשב מבעוד מועד. מוזר...
חיברתי את השטיח, המחשב זיהה את התקן ה-USB ושיגרתי את המשחק. הפעם הלוגו של IDDR התנוסס והכל היה מוכן.
תפריט
הדבר הראשון שצץ אל מול עיני היה תפריט בעברית, שזה נורא נחמד. התפריט כולל אפשרות להריץ את המשחק, להתקין אותו על הכונן הקשיח (פועל בשני המקרים), לצאת למשחק רשת ועוד אפשרויות רלוונטיות פחות. בגלל הסרטונים מ-E3 הכונן הקשיח שלי התמלא והעדפתי להריץ את המשחק מהדיסק. ולמרות זאת הכל התנוסס מול עיני - במהירות הבזק.
אפשרויות המשחק נותרו זהות למשחק הקודם (לשחק לבד, שניים, ביחד, אחד נגד השני, סתם ללכת מכות) ואפילו מנגנון בחירת השירים (בצורת "גלגל המזל") נותר דומה. ההבדל העיקרי היתה היכולת לבחור בין רשימה שתכלול את כל השירים, רשימה שתכלול רק את השירים הלועזיים ורשימה (קחו נשימה עמוקה) עם שירים עבריים בלבד!
כוכב שעוד לא נולד
הרשימה כוללת שירים מוכרים לכל הבנים והבנות. חובבי אירוויזיון? "אבאניבי" של יזהר כהן ממתין לכם. רוצים דברים חדשים? הנה "אמצע הלילה בכפר" ומיד אחריו מגיע "אתה תותח". לכך ניתן להוסיף יצירות קלאסיות (כן, בטח), כמו "דיווה" או "מרי לו". אני חייב לציין שהתוספות העבריות הן יוצאות מן הכלל. כיף לקפץ לצלילי משהו מוכר. מצד שני, כל השירים מבוצעים על ידי זמרים שהם לא הזמרים המקוריים. והם, איך נאמר, מעט פחות טובים מהם.
אני מבין את הצורך בהפיכתם של השירים מתאימים יותר לכל מיני קיפוצים על ידי האצת הקצב והפיכתם לדיגיטליים משהו, אבל אפשר לעשות את זה עם השיר המקורי, לא? כלומר, את הרשיון כבר יש - אז למה לא ללכת עד הסוף? על השירים הזרים אין לי מה לומר, כי גם הפעם הם כוללים כל מיני דברים שלא ממש זיהיתי, אבל היו ממש בקצב מקפיץ.
המון חיצים
לפיכך, בחרתי ברשימת השירים העבריים ויצאתי לדרך. במצב ה-Dance, המשחק נשאר זהה. מה הכוונה? בחרתי את השיר על פי רמת הקושי שלו. חיפשתי את "עוגה עוגה", אבל לא מצאתי. אז הלכתי על מרי לו. קל? לא. קשה? בשבילי - הכל.
בכל אופן, ברגע שיצאנו לדרך, על המסך הופיעו החיצים המוכרים. את הפרטים המלאים אפשר לקבל בכתבה הקודמת (לוחצים פה והופ! מגיעים אליה). בקיצור נמרץ - בחלקו העליון של המסך מופיעים ארבעה חיצים קבועים, כשחיצים נוספים עולים מחלקו התחתון של המסך כלפי מעלה. ברגע שחץ מסויים מגיע לחץ התואם לו בשורת החיצים הקבועה - אנחנו צריכים לדרוך על החץ המתאים בשטיח הריקוד שלנו.
אם בחרתם שלא לשחק במצב ברירת המחדל, אלא במצב DanceItUp, הרמה עולה משום שהפעם, במקום החיצים הרגילים (שמאלה, ימינה, למעלה, למטה), הריקודים עוברים לחיצים האלכסוניים. והנה, פישוק רגליים רחב והנה, קרע עדין בתחתונים העתיקים שגיא לובש. מי רוצה ביצת הפתעה?
נוסף על לשני "סוגי" המשחק האלה יש גם ארבע דרגות הקושי. אנסה להסביר את ההבדל. ברמה הקלה, החיצים מגיעים לאט ובלי כפילויות. פעם לחצתי פה ופעם לחצתי שם. קלי קלות. ברמה הקשה, לעומת זאת, שכבתי על השטיח עייף, מזיע ועמוס נקעים בכל מפרק אפשרי בגופי. לא ידעתי שאפשר לנקוע את הלשון. נהניתי נורא, אני חייב להודות, אבל הגיל והכושר עשו את שלהם.
יאללה - הורה!!!
חשתי מוכן לחלוק את הצעד התימני הייחודי שלי (בסגנון עדות אשכנז) עם שאר העולם. הצרה היא ששאר העולם יכול לכלול את בני משפחתי שיצחקו עלי במשך כל לילות הסדר בשנים הקרובות, וזוגתי עלולה להפוך לאקסיתי.
לפיכך, בחרתי להתמודד מול אנשים אלמונימיים, אותם אפשר למצוא בעזרת מצב ריבוי המשתתפים של IDDR. כך לפחות חשבתי. אך אין לי מושג איך מוצאים את האנשים האלה. כתובת ברירת המחדש של השרת הביאה אותי להודעת "Connection Failure" וגם רפרוף בדף הבית לא נתן לי מזור. אבל וחפוי ראש החלטתי לרקוד מול הראי. שם בטוח יהיה קהל מפרגן. רק למה הקהל הזה רוקד כל כך מצחיק?
סגרתי את המשחק וכיביתי את המחשב. התיישבתי על הכסא, עייף ורצוץ. אגלי הזיעה הענקיים התבדרו ברוח באמצעות המאוורר וחשתי בהתרוממות רוח עצומה. לשניה הרגשתי כמו מעריצה של יהודה לוי שהצליחה להבחין בו מחנה את האוטו מול הבית של נינט. אחרי יומיים של אימונים החלטתי שהגיע הזמן להתקלח ובאופן כללי חשתי מוכן לאתגר הריקודי הענק שעמד לפני. העובדה שרעייתי עצרה את נשימתה בכל פעם שעברתי לידה הבהירה לי שמדובר ברעיון טוב.
כשהגעתי לרחבת הריקודים מחדש, כל אותם אנשים שצחקו על חשבוני בשבוע שעבר היו שם. לבושים בבגדים לבנים מוזרים וחיוך על שפתיהם. הם, כנראה, היו מוכנים למנת הצחוקים המוכרים מהפעם הקודמת, אבל הם לא יודעים מה הם הכנתי בשבילם. אני, מצד שני, לא ידעתי שזה ערב פולקה וריקודי עם.
ידיעות וכתבות נוספות על משחקים מתפרסמות באתר vgames.co.il
לפנייה לכתב/ת 
