"אמריקן ספלנדור" - אפשר לארח עם זה

ואיך יהיה, אני שואלת, כשהגיבור עוד מילדות התקומם נגד נשים שמחלקות טריטס בהאלווין רק לגיבורי-על?

"אמריקן ספלנדור" הוא אחד הסרטים היותר מיוחדים שיצא לי לראות.מיוחד זו לא מילה שאני מרבה להשתמש בה, כי היא נראית לי כמו התחמקות.אבל היא בהחלט הולמת כאן.זו יצירה מאד לא "in your face".ביננו, הרבה לא קורה שם, ואם להשען על דברי ניקולאס קייג' ב"אדפטיישן" (אגב, את ההתייחסות לסרט הזה כתבתי לפני שקראתי את הביקורת של דובדבני), הדמויות בסרט לא לומדות שיעורים מעמיקים על החיים או צומחות כבני אדם או מגיעות להצלחה ושגשוג חסרי תקדים, כי אלה לא החיים וזה לא הארווי פיקאר- your average shmo. רק אחד כזה עם מודעות עצמית גבוהה, יכולת למצוא ולהמציא עניין בסיטואציות הכי טריוויאליות של החיים כמו עמידה בתור בסופר אחרי זקנה יהודיה עם קופונים.

אתם יודעים מה, אני חוזרת בי מהמשוואה של קייג'. פיקאר כן מצליח להתגבר על מכשול גדול - הוא לא יודע לצייר! לא רק שהוא לא יודע לצייר, הוא מצייר אנשים בדיוק כמוני-עיגול כראש, זרועות ורגלים כקוים ישרים. העובדה שפיקאר הצליח להתגבר על המכשול הזה ובכל זאת להפוך ליוצר חוברות קומיקס נחשב מקסימה בעיני.

הסרט בנוי בצורה מרתקת של מעברים בין דמויות השחקנים לדמויות האמיתיות שבסיפור.זה אמנם מונע מאיתנו הצופים להסחף אחר העלילה, אבל זה מקסים ומצחיק ומלמד על ליהוק גאוני, כאשר אנחנו פוגשים בדמויות האמיתיות. כל הקאסט עושה עבודה מצויינת.פול ג'יאמטי פשוט תפור על תפקידים כאלה כמו הארווי פיקאר, כמו טובי מ"אגדות וסיפורים".סרטים על דמויות גבוליות, לוזריות בבסיס.

מאד משמח אותי ששחקן כזה מקבל תפקיד ראשי. הופ דיוויס באמת עושה עבודה נפלאה והכימיה בין השניים עובדת מצויין.

עוד שחקן שחובה לציין, הוא ג'יימס אורבניאק שהתבגר מאז מ"הנרי פול" ומשחק מצויין גם הוא את רוברט קראמב. השילוב בין המדיום הקולנועי, המציאותי והקומיקסי - הבועות וגזרי הנייר שמבליחים בסרט הופכים את "אמריקן ספלנדור" לפנינה מבריקה גם במובן הצורני של המילה. אבל זו לחלוטין לא הברקה צורנית בלבד, אלא כזו שמעלה שאלות על מה בין אמן ליצירתו, על שברירות קיומית ועל מורשת (במובן הזה, קצת כמו "סיפורי דגים").