הסגל הפרובלמטי

גם טיפש, גם שמן / פול גאסקוין, אנגליה

הופעות בנבחרת: 57

שערים בנבחרת: 10

גיליון הרשעות: אם הייתי צריך לתאר את הקריירה של פול גאסקוין במילה אחת, הייתי בוחר במילה "מנחוס". אבל אז הייתי נאלץ לוותר על מילים כמו שמן, בכיין, אלכוהוליסט, חוליגן ואהבל, וזה היה קצת חבל.

דוגמאות קלות: בחצי גמר המונדיאל באיטליה, 1990, "גאזה" קיבל צהוב ופשוט נעמד באמצע המגרש והתחיל לבכות כי מישהו אמר לו שעכשיו הוא לא יוכל לשחק בגמר - שאליו אנגליה בכלל לא עלתה. שנה אחר כך, בגמר הגביע האנגלי, הוא נכנס בפראות מטורפת במגן של נוטינגהאם ויצא מזה עם רגל מפורקת לבדידים.

אחרי השבתה של שנה חזר גאסקוין למגרשים ורוד ושמן מתמיד, רק הפעם גם עם ריח מהפה שמזכיר את הצד הפנימי של חבית ליישון סינגל-מאלט. השנים הבאות עברו עליו על המגרש ובמכוני גמילה לסירוגין, עד שב-98' נמאס למידלסבורו לראות אותו מתאמן בהנגאובר והקבוצה ביטלה לו את החוזה. מרוב באסה הוא הלך ישירות לתחנת הרכבת, עמד על הרציף והודיע שהוא מתאבד. אבל הוא לא התאבד. רק חזר הביתה ודפק מכות לאשתו.

ב-2002 חתם גאזה בקבוצת כדורגל בסין, אבל התייאש אחרי ארבעה משחקים; ב-2004 הודיע שהוא מחליף את השם ל-G8 כי זה נשמע לו מגניב; לפני חצי שנה הוא הוריד כאפה לאיזה עיתונאי שהגיש נגדו תלונה, ומיד אחר כך התחרט. עד היום לא ברור אם זה בגלל שגאזה איים לשבת עליו.

מעדיף שנזכור לו: את תקופת הזוהר שלו באנגליה בתחילת שנות ה-90, שזכתה לכינוי "גאזה-מאניה".

גם שוער, גם דומה לקורה / רנה "אל לוקו" היגיטה, קולומביה

הופעות בנבחרת: 63

שערים בנבחרת: 3. והבנאדם היה שוער, כן?

גיליון הרשעות: באוגוסט 1966, בעיר מדיין שבקולומביה, נולד תינוק מכוער במיוחד. עם השנים הוא גדל והפך לכדורגלן המכוער במיוחד רנה "אל לוקו" היגיטה, שבמהלך הקריירה שלו פתח שקיות קוקאין בתדירות ששוערים אחרים יוצאים לכדורי גובה. עוד דבר שהוא עשה יותר משוערים אחרים זה לצאת מהרחבה ולשחק כבלם, קשר - או אפילו חלוץ, עמדה שממנה הצליח גם להבקיע שערים. ההרגל הזה, אגב, עלה לו ביוקר במונדיאל 1990, כשיצא מהשער בכדרור קליל ושכח שיש לו עסק עם קמרוני זקן בשם רוז'ה מילה.

אבל שנייה, לא באנו לדבר על כדורגל. אז ככה: ב-1993 נאסר הדגנרט הקולומביאני למשך שבעה חודשים, בגלל שהסכים לתווך בין פאבלו אסקובר לבין איזה מסכן שבתו נחטפה תמורת שכר טרחה של 64 אלף דולר. אחר כך התחיל הבלגן עם הקוקאין: בפעם הראשונה, בנובמבר 2002, זה עלה לו בהרחקה משישה משחקי ליגה בלבד (אחרי הכל הוא שיחק בקבוצה קולומביאנית, ושם זה נחשב לתוסף תזונה). כעבור שנתיים הוא חזר לסורו, שלא לומר לשורו, הפעם במדי קבוצה מאקוודור השכנה. ומזה הקריירה שלו כבר לא התאוששה.

הפעם האחרונה שהעולם שמע מהיגיטה היתה לפני כמה חודשים, כשהודיע לתקשורת שהוא עבר חמישה ניתוחים פלסטיים. אז זהו, הלך הקטע של הבמיוחד. עכשיו הוא סתם מכוער.

מעדיף שנזכור לו: את ההצלה שזכתה לכינוי "בעיטת העקרב". מי שזוכר על מה אני מדבר, לא ישכח אף פעם.

גם צולע, גם מזיין / מנואל פרנסיסקו דוס סאנטוס ("גארינצ'ה"), ברזיל

הופעות בנבחרת: 50

שערים בנבחרת: 12

גיליון הרשעות: בשנת 1933, בעיירה הברזילאית פאו גרנדה, נולד תינוק קטן עם בעיה גדולה: רגל ימין שלו היתה קצרה בחמישה ס"מ מרגל שמאל. עכשיו תגידו שזה מוזר שאחד כזה נהיה כדורגלן, ואני אגיד עזבו, מה שמוזר זה שהוא קיבל את הכינוי "גארינצ'ה", שפירושו "ציפור שיר". כלומר, לא יודע מה איתכם, אבל לי באופן אישי לא יצא להיתקל ביותר מדי קנריות צולעות.

בלייזר מופרעים (צילום: רויטרס)

בכל מקרה, הברזילאי הלא סימטרי שהתחיל לשחק כדורגל בגיל 14 רק בגלל שהתברר לו שהאלטרנטיבה היא המפעל המקומי, נודע בעיקר כמי ששכב בחייו עם מאות נשים - שהביאו לו לפחות 14 ילדים רשמיים. אחד מהם, אגב, הוא שוודי; את קיומו הוא חב לביקור קבוצתו של גארינצ'ה, בוטאפוגו, באיקאה-לנד בשנות ה-50. ואם כל זה נשמע לכם זוהר, תפנימו את העובדה הבאה: ישנן עדויות על כך שאת בתוליו איבד הבחור דווקא לעז של השכנים. מצד שני צריך לדעת ש"לחם גדול" - התרגום המילולי של שם העיירה שבה נולד - הוא גם כינוי מקובל למכשיר העבודה שלו, שהיה כנראה במידות של באגט.

כשהוא לא עזר לברזיל לקחת גביעי עולם, גארינצ'ה העביר את הזמן בלשתות כמו מטורף, לחתום על חוזים עוד לפני שנקבע בהם כמה ישלמו לו - ובנימה קלילה יותר, בלהרוג את חמותו בתאונת דרכים. בגיל 49 הוא לקח את השלוק האחרון שלו: הרופאים קבעו שסיבת המוות היא הרעלת אלכוהול. מסביב לגופה נמצאו בקבוקים ריקים, ומתחת למזרן שעליו תפס את המנוחה הנכונה שלו - סטפה של שטרות כסף שהספיקו לדהות.

מעדיף שנזכור לו: איך במונדיאל 1958 הוא השכיב את הבלם של רוסיה, עצר, הניח רגל על הכדור, הושיט יד כדי לעזור לו לקום - ואז עבר אותו שוב.

גם מרביץ, גם מרביץ עוד קצת / אריק קאנטונה, צרפת

הופעות בנבחרת: 43

שערים בנבחרת: 19

גיליון הרשעות: בהתחשב בזה שאריק קאנטונה דפוק בראש, ההתחלה שלו דווקא היתה די רגועה. למעשה הוא אפילו שירת במשך שנה בצבא הצרפתי - וכן, מתברר שיש שם צבא. אבל קצת אחרי השחרור הוא התחיל לפתח את ההתמחות שלו: לעשות לפחות ברדק אחד גדול בכל קבוצה ששיחק בה.

אופנוע לפנים הרבה יותר כואב מקפיצת קונגו פו

במארסיי, למשל, יצא לקאנטונה לבעוט כדור ליציע ולזרוק את החולצה שלו על השופט; זה היה, אגב, במשחק ידידות. במונפלייה הוא החליט יום אחד לבעוט בפרצוף של שחקן; זה היה, אגב, אחד מהקבוצה שלו. ובקבוצת נים הקטנה הוא בעט כדור על השופט רק כדי להגיע אחר כך לוועדת המשמעת הצרפתית ולהודיע לדיינים שם שהם "אידיוטים".

אחר כך חצה הצרפתי את התעלה ועבר לעצבן את האיים הבריטיים. בשנתיים הראשונות הוא הספיק לירוק על אוהד של לידס, וללכת מכות עם שוטר טורקי אחרי משחק נגד גלאטאסראי. אבל כל זה היה רק המתאבן לקראת מה שקרה לו כששיחק במדי מנצ'סטר יונייטד מול קריסטל פאלאס ב-1995: אחרי שריסק כהרגלו שחקן יריב ונשלח למקלחת מוקדמת, הפסיכופת החליט להתנקם באוהד של פאלאס שקילל אותו, ופשוט קפץ עליו בקפיצת קונג-פו לתוך היציע, כדי להשאיר לו סימנים של פקקים על מרכז החזה. ועדת המשמעת העיפה אותו מהמגרשים לשמונה חודשים, שאותם ניצל בין היתר בשביל לדפוק מכות לאיזה בריטי ולקבל על זה עוד 120 שעות עבודות שירות.

אחרי שפרש בגיל 31 התמקד קאנטונה בלהשמין, לשחק בסרטים צרפתיים ולאמן את נבחרת כדורגל החופים של צרפת. היום הוא עדיין מעצבן.

מעדיף שנזכור לו: את שער הניצחון בדקה ה-86 של גמר הגביע האנגלי מול ליברפול השנואה.

גם מכה נשים, וגם שנוא בכל גרמניה / סטפן אפנברג, גרמניה

הופעות בנבחרת: 35

שערים בנבחרת: 3

גיליון הרשעות: סטפן אפנברג הוא הוכחה מהלכת לזה שאפילו 99 אחוז כישרון לא יעזרו לך אם האחוז הנוסף מייצג את השריטה העמוקה שיש לך בקופסה: הגרמני שהתחיל את הקריירה שלו במנשנגלדבאך מול אלפי מעריצות בלונדיניות, הצליח איכשהו לסיים אותה מול כמה מאות ערבים בגלביות במגרש הביתי של אל-עראבי, קבוצת הפאר של קטאר.

שניייה, אני רק מוריד את השוט הזה ונלך לשתות משהו 

במונדיאל 1994 בארה"ב הראה אפנברג לאוהדים של גרמניה איך נראית האצבע האמצעית שלו כשהיא זקורה. המקרה גרר כל כך הרבה הדים במולדת הארית, שעד היום יש גרמנים שמשתמשים בצירוף המילים "לעשות אפנברג" כדי לתאר אצבע משולשת. הייתי כותב "לתאר זין", אבל לא בטוח שהייתם מבינים למה אני מתכוון.

אפנברג חזר לכותרות אחרי כמה שנים, כשעזב במפתיע את אשתו לטובת אחת בשם קלאודיה שטרונץ - שהיתה עד אז אשתו של תומאס שטרונץ, שלגמרי במקרה שיחק עם אפנברג בקישור של נבחרת גרמניה. אני מניח שזה מסביר למה בסוף שנות ה-90 הוא זכה בתואר המחייב "הספורטאי השנוא בגרמניה", מה שבטח לא עזר לו ב-2001, כשבית המשפט חייב אותו לשלם עשרות אלפי יורואים לאיזה בחורה שקיבלה ממנו כמה כאפות בעקבות ויכוח על כיסא במועדון לילה במינכן.

בין לבין הספיק אפנברג לפרוש מהנבחרת, כי שיטת המשחק שלה לא היתה מקובלת עליו, ולהשמיץ אותה בכל פעם שמישהו מתקרב אליו עם מיקרופון. חוץ מזה הוא קיעקע את עצמו - באנגלית, עם שגיאות כתיב - ובאופן כללי הביא את הסעיף לכל מי שנמצא לידו יותר מחמש דקות רצוף.

מעדיף שנזכור לו: את זה שהוא השתתף בכמה סרטים גרמניים. לא מה שאתם חושבים, סרטים עם שחקנים לבושים.

גם הרבה לתקוע, גם הרבה לשקוע / ג'ורג'י בסט, צפון אירלנד

הופעות בנבחרת: 37

שערים בנבחרת: 9

גיליון הרשעות: אם הייתם איפשהו על הפלנטה בשנה האחרונה, בטח גם אתם לא הצלחתם להחמיץ את פסטיבל הדיכאון סביב מותו של ג'ורג'י בסט, האיש והבקבוק. האירי הבינלאומי, שזכה בין היתר לכינוי "החיפושית החמישית" - בערך הכבוד הכי גדול שאפשר לעשות למישהו בבריטניה - הלך לשחק סטנגה בשמיים בנובמבר האחרון כשהוא רק בן 59, אחרי שהכבד שלו נכנע סופית. אבל עד שזה קרה הוא דווקא הספיק די הרבה.

בלייזר מופרעים (צילום: רויטרס)

עד גיל 28 הספיק בסט לשכב עם 1,000 נשים, להתגרש פעמיים (כי קשה לשמור על קדושת הנישואים כשכל הדוגמניות במנצ'סטר שואפות לעשות אותך), לפתוח פאב עם חברים, להיבעט מנבחרת צפון אירלנד בעוון זריקת בוץ על שופט, להכריז מיליארד פעמים על פרישה ולהתחרט, לשבת שלושה חודשים בכלא אחרי שלמשטרה האנגלית נמאס לעצור אותו על נהיגה בגילופין ואז לשחרר אותו בגלל שהוא כזה דריבליסט - ולעבור לשחק, כלומר לשתות, בארה"ב.

מנצ'סטר יונייטד נהנתה מהכישרון הפנומנלי שלו בסבנטיז העליזות, אבל גם היא ויתרה בסוף על הרעיון לביית אותו: כשהיה בן 26, ההנהלה ניצלה הזדמנות נדירה שהוא אשכרה הופיע לאימון כדי לבשר לו שהוא משוחרר. כאן התחיל הפרק השני והעגום של חייו, עם תוכניות גמילה מאלכוהול ואשפוזים על רקע עוד חור שנפער לו בכבד. והיתה גם נקודת שפל מפוארת במיוחד, כשלפני שש שנים ניסה למכור את המדליה שקיבל אחרי הזכייה של היונייטד בגביע אירופה לאלופות בשם המטרה הנעלה של קניית בית קיט באי יווני.

מעדיף שנזכור לו: את המשפט הכי גברי שאני מכיר, "הוצאתי הרבה כסף על אלכוהול, נשים ומכוניות מהירות. את השאר סתם ביזבזתי".

גם מתקל, גם מקלל / חריסטו סטויצ'קוב, בולגריה

הופעות בנבחרת: 83

שערים בנבחרת: 37

גיליון הרשעות: אם מישהו היה טורח לכתוב את המגדיר המלא של הכדורגלנים העצבניים/ אימפולסיביים/ קריזיונריים ביותר אי פעם, סביר להניח שהוא היה צריך להקדיש פרק מיוחד לבולגרי המשוגע מפלובדיב. סטויצ'קוב תמיד היה מחומם על מישהו, ומהפה שלו יצאו רק קללות. הדבר היחיד שהשתנה היו הנמענים: ברשימת התפוצה שלו היו שופטים, שחקנים יריבים, שחקנים מהקבוצה שלו, צופים - וגם הוא עצמו. אפילו אריק קאנטונה, שיודע דבר או שניים על פסיכוזות, אמר עליו פעם ש"הוא הר געש. בהשוואה אליו אני אפאתי".

כשהיה בן 18 שיחק סטויצ'קוב בגמר הגביע הבולגרי במדי צסק"א סופיה נגד היריבה הגדולה לבסקי. והגמר לא ממש נגמר, בעיקר הודות לקרב אגרופים המוני בין שחקני שתי הקבוצות שהוא ניצח עליו ביד בוטחת. אחרי המשחק הושעה סטויצ'קוב מכדורגל לשארית חייו, אבל אחרי שנה בוטל העונש כי המונדיאל במקסיקו התקרב ובולגריה לא היתה מוכנה לוותר על הכישרון הכי גדול שלה.

יוהן קרויף, מאמן ברצלונה, שהאמין בו והביא אותו לקטלוניה, קיבל ממנו בתמורה ארבע אליפויות רצופות ואת גביע אירופה לאלופות ב-1992 - אבל סטויצ'קוב פשוט לא הפסיק לריב עם כל העולם. בעונה הראשונה שלו בבארסה השופט עיצבן אותו, אז הוא דרך לו על הרגל וחטף השעיה לשמונה משחקים. בעונה הבאה הוא התחבר לעוד מג'נון לא קטן, הברזילאי רומאריו. צילי וציכי הסתדרו מצוין, ולא רק על המגרש: הם הקפידו לבלות כל לילה ולחזור הביתה בשעות שבהן אתם קמים לעבודה.

במונדיאל של 1994 כבש סטויצ'קוב שישה שערים, מה שהפך אותו לכל-יכול בנבחרת, מה ששכנע אותו שהוא יכול לארגן מרד כדי להדיח את נשיא ההתאחדות, סלבקוב. היום הנשיא בפנסיה מוקדמת, וסטויצ'קוב? מאמן נבחרת בולגריה, כמובן.

מעדיף שנזכור לו: את השער הענק שהבקיע בבעיטה חופשית נגד גרמניה ברבע גמר המונדיאל בארה"ב, ואת החיוך הענק שנמרח לו על הפנים בזכותו.

גם צעיר, גם דפקט / לי בוייר, אנגליה

הופעות בנבחרת: 1

שערים בנבחרת: 0

גיליון הרשעות: לי בוייר הוא השחקן הפעיל היחיד ברשימה הזאת, שעל היקפה ההיסטורי אפשר ללמוד מהעובדה שהיא כוללת שני חבר'ה שלא פעילים כבר גם מחוץ לדשא. בכל מקרה, הבנאדם רק בן 29 - וכבר הספיק להביא את הסעיף לרוב אוהדי הכדורגל באנגליה.

יריית הפתיחה של בוייר נורתה ב-1995, כשבדיקת השתן שלו הראתה סימני ג'ינג'ר, מה שהביא לניפוי שלו מנבחרת אנגליה הצעירה. רק שנה עברה, ובוייר הצעיר נעצר אחרי שכמה בירות יותר מדי שכנעו אותו שזה רעיון טוב להשליך כיסאות בסניף מקדונלדס המקומי.

הלאה: ב-99' הוא נכנס בפראות בלתי נתפסת בסטיבן קלמנס מטוטנהאם, מה שהוביל לקטטה המונית בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות. זמן קצר אחר כך הוא הואשם בתקיפה, אחרי שבחור אסיאתי צעיר התלונן על כמה צ'פחות לא ידידותיות שקיבל מבוייר ומשני שחקנים נוספים מחוץ למועדון לילה בלידס (אם כי בסוף התיק נפל על שני האחרים, ובוייר יצא נקי). במהלך 2005 הוא נקנס בשישה שבועות השעיה - עניין של 200 אלף ליש"ט בשבילו - אחרי שהתנפל באגרופים על קירון דאייר, חברו מניוקאסל. דאייר, שדווקא הצליח לשחרר כמה לטמות בחזרה, יצא יחסית בזול, כי בהנהלת הקבוצה החליטו שבוייר התחיל.

אגב, ברמינגהאם הודיעה לאחרונה שהיא מעוניינת להחתים את הקשר המחונן-מג'ונן, אבל נסוגה מהעסקה אחרי הפגנות זעם של האוהדים, שלא היו מוכנים לשמוע על זה.

מעדיף שנזכור לו: את הופעת הבכורה המוצלחת במדי הנבחרת הבוגרת של אנגליה במשחק ידידות מול פורטוגל.

גם שחור, גם שיכור / פול מגראת, אירלנד

הופעות בנבחרת: 83

שערים בנבחרת: 8

גיליון הרשעות: פול מגראת, הבלם השחור של נבחרת אירלנד, הוא כנראה המחורע הכי אנונימי ברשימה. יכול להיות שזה כי הוא מעולם לא היה אדם מוחצן או שחצן במיוחד, אבל סביר להניח שזה בגלל הנוכחות האפרורית שלו על המגרש. זה, והעובדה שהוא מכוער כמו ערס בהונדה סיוויק אדומה עם ג'נטים מגנזיום. מעבר לזה סבל מגראת רק מהפרעה אחת, אבל גדולה: אלכוהוליזם.

הוא התחיל. תראו איך הוא הפיל אותי אל הדשא

הרבה כדורגלנים שנחשבים לשתיינים שמעו את הבדיחה על זה שהם דופקים דרינקים במחצית, אבל מגראת הוא כנראה היחיד שממש חי אותה. הבלם הקשוח, שהיה מראשוני הסלבריטאים האירים השחורים, החמיץ לא מעט משחקי ליגה בגלל שהיה שיכור מדי, והצליח אפילו לפספס שני משחקי נבחרת בגלל חברות אמיצה מדי עם הפיינטים של גינס. השיא היה כשמנצ'סטר יונייטד הסכימה לוותר על האיכויות ההגנתיות שלו ושחררה אותו לאסטון וילה, שהיתה מוכנה להשלים עם הגרפסים רוויי-הג'יימסון שלו ובלבד שיספק את הסחורה על המגרש.

אבל סוף טוב, הרוב טוב: היום מגראת דווקא חי חיים די שלווים בפרבר מנומנם של דבלין, ומתעסק בעיקר בלהתעצבן מהמיקום הגבוה שלו בטבלת המכוערים של האתר srellabtoofylgu.moc.

מעדיף שנזכור לו: את העובדה שהוא נחשב עד היום לאחד משלושת הכדורגלנים הטובים בהיסטוריה של אירלנד.

גם שרוט, גם שורט / ויני ג'ונס, ויילס

הופעות בנבחרת: 9

שערים בנבחרת: 0

גיליון הרשעות: אם תחפשו את ויני ג'ונס בגוגל, רוב התוצאות שתקבלו יהיו קשורות בכלל לקריירה הקולנועית שלו (בין היתר הוא שיחק בשני סרטים של גאי ריצ'י, "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאץ'"). אבל כל זה נכון רק לגבי השנים האחרונות; עד שהוא יצא לאקרנים, "סייקו ויני" היה מוכר בעיקר בזכות אגרסיביות שגרמה למייק טייסון להיראות כמו ילדת בית ספר ממלכתי-דתי.

כשג'ונס היה חלק מה"קרייזי גאנג", או קבוצת הכדורגל של וימבלדון בשבילכם, הוא עשה כותרות, כשאיים לתלוש לכוכב ליברפול קני דלגליש את האוזניים. בהזדמנות אחרת הוא גמר לגארי סטיבנס מטוטנהאם את הקריירה, אחרי כניסה מעולם הבושידו. אבל הכי מטורפת היתה הפעם ההיא שהטלוויזיה הבריטית צילמה ושידרה את ג'ונס מבצע בפול גאסקוין בדיקת אשכים בזמן מאמץ.

בין לבין הוא הספיק לרשום שיא בריטי, כשקיבל כרטיס צהוב אחרי שלוש שניות משחק, לנשוך אף של עיתונאי שעיצבן אותו ולקבל 100 שעות עבודות שירות מבית משפט באנגליה בעוון "התקפת זעם באוויר" - שזה שם יפה למקרה שבו מישהו מקבל את הקריזה במהלך טיסה ומתחיל לחלק סטירות לנוסעים.

אה, והידעתם? ממש לפני חודשיים זומן ג'ונס לבית המשפט באירלנד, כדי להסביר איך קרה שכלב המרוצים שלו הוציא חיובי בבדיקת סמים שנערכה לו אחרי עוד מרוץ מוצלח.

מעדיף שנזכור לו: את השנים הגדולות בווימבלדון, שידועות גם בשם "השנים שלפני שהחתמנו את וואליד באדיר".

גם גאון, גם מסניף המון / דייגו ארמנדו מראדונה, ארגנטינה

הופעות בנבחרת: 91

שערים בנבחרת: 34

גיליון הרשעות: דייגיטו נולד בשכונת צריפים בפרבר עני של בואנוס איירס, וממש כמו אלון מזרחי סומן כגאון כבר כילד. עד שעבר לשחק בברצלונה, ב-1982, הוא הצליח דווקא לשמור על אורח חיים ספורטיבי, אבל בבירה הקטאלונית הוא התחיל עם הקוק ועם ההרגל המגונה להסתובב עם פמליה שיכולה למלא יציע במראקאנה. הבלגן האמיתי התחיל כשעבר לנאפולי, בירת הדרום הדפוק והעני של איטליה: במקביל להצלחה מסחררת על המגרש, מראדונה נפל לידיים של אנשי ה"קאמורה" (המאפיה הנאפוליטנית) המקומית, שסיפקו לו סמים וזונות על בסיס קבוע וגם לקחו ביסים משמעותיים מההון הקטן שהספיק לצבור עד אז.

ראיתם את התוכנית שלי שאתם ככה מסתלבטים עלי?

ב-1986 החזיר הגמד לארגנטינה את הגביע העולמי, הרבה בזכות שער "יד האלוהים" המפורסם. בשנים הבאות הוא התמקד בלהתאפק לא להסניף את הנקודה של הפנדל ו/או לירות ברובה אוויר על צלמי פפראצי, ונכנס לשגרה מייגעת של הסנפות/ השעיות/ גמילות וחוזר חלילה. מהמונדיאל של 94' הוא נבעט אחרי שלושה משחקים, בגלל שימוש בסמים אסורים (הפעם, לשם שינוי, סמי מרץ), ובשנים האחרונות העביר את הזמן בניסיונות כושלים לחזור לכדורגל, אשפוזים במרפאה שפידל קאסטרו סידר לו, משחקי גולף - ובלבדוק עם עצמו כמה מהר הוא יכול להגיע למשקל של מיניוואן. לאחרונה הוא נראה, צנום מתמיד, בתוכנית האירוח שלו בטלוויזיה הארגנטינית, שגורמת לתוכנית של אודטה להיראות כמו הפקה של הבי.בי.סי.

מעדיף שנזכור לו: את הבישול הגאוני לבורוצ'אגה בגמר הגביע העולמי במקסיקו 86'.