שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "מת לחיות", גרסת הפיות

    ארטמיס פאול הוא גיבור סדרת הספרים שמתחרים ברצינות בסדרת הארי פוטר, אבל עם הרבה יותר פיצוצים ותחבולות ובדיחות על פלוצים. גילי בר-הלל סמו דיברה עם המחבר, הסופר האירי אואן קולפר, על כל הקסם הזה

    את ארטמיס פאול מכירים קוראים רבים משני הספרים הראשונים בסדרה הקרויה על שמו: "ארטמיס פאול" ו"ארטמיס פאול – התקרית בקוטב הצפוני". להם די להגיד "יצא הספר השלישי בסדרה" ולצפות בשובל האבק שהם משאירים בעקבותיהם כשהם טסים לחנות הספרים הקרובה, לרכוש את הפרק הבא בהרפתקאותיו. אך לטובת מי שלא הכיר עדיין את ארטמיס פאול, נוסיף ונסביר שספרי הנוער בהם הוא מככב הם רבי-מכר בינלאומיים, מתחרים רציניים לספרי "הארי פוטר" המתאימים פחות או יותר לאותה שכבת גיל. מסופר בהם על מעלליו של ארטמיס פאול, פושע-על מבריק ונבל מסוכן, גאון ברמות מסחררות, בן משפחת הפשע העשירה בעולם, וכל כולו ילד בן 12. בימים אלה רואה אור החלק השלישי בתרגום לעברית.

     

    בספר הראשון בסדרה מצליח ילד הפלא להיות בן האנוש הראשון שמשיג עותק של ספר החוקים והכללים של הפיות, ובעזרת תוכנה שכתב במחשב-העל שלו לפענחו ולתרגמו לשפת אדם. משנגלו לו סודות הפיות, מתאמץ ארטמיס הרשע לסחוט את בני הפיות ולנצל את כוחותיהם לטובתו. אלא שבני הפיות מצידם אינם פראיירים, והם משיבים מלחמה בכל אמצעי העומד לרשותם, לרבות נשק חם וטכנולוגיות משוכללות שעל כמותן עוד לא חלמנו. באחת הסקירות תוארה הסדרה בתואר "'מת לחיות' עם פיות", וזה תיאור הולם: הספרים גדושים אקשן, פיצוצים, תחבולות, ואין בהם שמץ של הסנטימנטליות והרכרוכיות שאנחנו רגילים לקשר למושג "פיות". גימיק חוזר בספרי הסדרה, הוא צופן סתרים המופיע בתחתית כל עמוד, אותו ניתן לפענח כדי לקרוא "מסר סודי". ובל נשכח מרכיב חשוב בסוד ההצלחה: המון בדיחות על פלוצים.

     

    ילדים – אולי בעיקר בנים, וגם לפחות ילד מגודל אחד שאני מכירה – מתים על זה, והספרים זכו להצלחה כבירה גם בארץ, כמו בשאר העולם. באנגלית התפרסמו כבר ארבעה ספרים בסדרה. המחבר, הסופר האירי אואן קולפר, לא מתחייב על מספר הספרים שיהיו בסדרה בסופו של דבר. "התכנון כרגע הוא שיהיו שישה, אבל זה לא חקוק בסלע", הוא אומר, "מחר אולי ארצה לכתוב שבעה, מחרתיים אולי רק חמישה. זו דרך ארוכה להגיד שהכל פתוח".

     

    ומה בדבר השמועות על עיבוד הספרים לסרט קולנוע?

     

    "הרבה זמן לא היתה בעניין הזה התקדמות: ארבעה תסריטים שונים נכתבו, אבל אף אחד מהם לא נמצא מתאים. אבל עכשיו אני בעצמי עובד על התסריט. זאת התפתחות ממש של החודשיים האחרונים. אני עובד עם במאי מפורסם מאוד, אבל עדיין אסור לי לגלות מי הוא, כי עוד לא חתמנו על המסמכים".

     

    מרגש!

     

    "כן. ואלה, אגב, חדשות חדשות".

     

    איך אתה מגיב למבקרים שטוענים שאתה שאתה עושה שימוש זול בהומור פלוצים, כדי למצוא חן בעיני הקוראים?

     

    "האמת המרה היא שאני פשוט אוהב את הבדיחות האלה. אלמלא העורכת שלי, היו הרבה יותר בדיחות כאלה בספרים. היא אומרת לי: אי אפשר לדחוף כאן עשרים בדיחות על פלוצים. הן אפקטיביות יותר כשיש רק ארבע חמש בספר. אני נאלץ להודות שאני פשוט אינפנטיל מהבחינה הזאת. אפילו במחזות שכתבתי למבוגרים תמיד היה מין הומור נמוך שכזה, שבעיני הוא נורא מצחיק".

     

    נושא נוסף שחוזר בספרים שלך, הוא היפוכי טוב ורע: הרעים מתבררים כטובים, הטובים הופכים לרעים. האם זו רק טכניקה לשמירת המתח וההפתעות בעלילה, או שישנה איזו אמונת יסוד מאחורי זה?

     

    "למען האמת, גם וגם. בספר הראשון, הקוראים יכולים להזדהות עם הגיבורה שהיא הולי (הולי שורט, קצינה במשמר הלפריקונים, שארטמיס פאול חוטף אותה כדי לסחוט דמי כופר מהפיות), אבל הם יכולים להזדהות גם עם הנבל ארטמיס פאול, כי הוא לומד ומתפתח לאדם טוב יותר. תמיד אהבתי ספרים על אנשים שאינם מושלמים. כשהייתי ילד, אחד הספרים האהובים עלי היה 'הקלברי פין', ומה שבמיוחד אהבתי בו היה שאפשר היה להזדהות עם הקלברי, כי הוא היה כל כך רחוק מלהיות מושלם: כולו מלא פגמים. יכולתי לומר לעצמי, נו, אם הוא יכול להיות גיבור, אז גם אני".

     

    ועם זאת ניתן לערוך הכללות מסוימות לגבי המוסריות של דמויות בספרים שלך, לדוגמה: אנשים בעמדות כוח הם תמיד מושחתים ורעים.

     

    "כן, זה נכון. אני בהחלט מאמין במימרה המוכרת שהכוח משחית. ואני סבור גם שאנשים מושחתים מחפשים לצבור כוח. זה הולך לשני הכיוונים. יש בי חשד טבעי כלפי כל אדם ששואף להגיע לעמדת כוח".

     

    גם בעולם האמיתי?

     

    "כן, בעולם האמיתי. אני מאוד נרתע מאנשים שרוצים ואוהבים לנהל את כל מי שסביבם. ואני חושב שזה עובר לספרים, שם כמעט תמיד מי שבראש הסולם הוא מושחת. אני חושב שזה אחד מאותם הפחדים הגדולים שיש לנו בחברה דמוקרטית: שאנחנו שמים את יהבנו בקבוצה קטנה של אנשים, והחברה שלנו תלויה באנשים האלה, ואולי כמו בספרים, הם מושחתים. אני חושב שזה סוג של פחד שקיים אצל כולנו".

     

    בתור אירי, אולי תחוש הזדהות איתנו הישראלים, שנאלצים לחיות עם סוגיות פוליטיות מאוד קשות וכואבות. הייתכן שהמצב המדיני שבו נתונה ארצך הזין את עמדותיך לגבי טוב ורע?

     

    "אני גדלתי בשנות השבעים והשמונים, כשהצרות באירלנד הגיעו לשיאן. בלתי נמנע שילד שצפה בטלוויזיה כל הזמן ושמע על אנשים שנהרגים, יפתח תחושה שחייבת להיות דרך לפתור את כל זה, שחייבת להיות דרך לעבור הלאה, במקום שזה יימשך עשרות שנים ושום דבר לא ישתנה. אני חושב שהתחלנו לחוש מידה מסויימת של חשדנות כלפי כל מי שנמצא בעמדת כוח. ואני חושב שזה בהחלט חילחל לספרים שלי, אף על פי שמדובר בספרים מאוד קלילים ושטותיים מרוב הבחינות. אני מניח שהאמונות תמיד מוצאות דרך להיכנס".

     

    אז איך זה שהתחלת לכתוב דווקא לילדים?

     

    "התחלתי לכתוב לילדים כי הייתי מורה בבית-ספר יסודי. ילדים היו האנשים שאיתם באתי במגע כל יום. הייתי משתמש בסיפורים כשיטת לימוד. במקום סתם לספר להם עובדות על ההיסטוריה, הייתי מספר סיפור שכלל בתוכו את העובדות, וגיליתי שזאת דרך טובה ללמד. גיליתי גם שאני מאוד נהנה מזה. אבל אני בהחלט מתכוון לכתוב גם למבוגרים. השנה כתבתי סיפור קצר לאוסף סיפורי מתח, והוא קיבל ביקורות מצויינות. אז אני מקווה בשנה הבאה לכתוב מותחן פשע למבוגרים".

     

    האם אתה חש חובה להשתמש בספרים כדי לחנך את הקוראים? שמתי לב שהקוד הסודי בספר השני מטיף לשמירה על איכות הסביבה, ונדמה לי שזה מוטיב חוזר בספרים שלך.

     

    "זה באמת מוטיב חוזר, זה מסר שאני אוהב להעביר בספרים שלי. אבל יש קו דק. צריך מאוד להיזהר לא להטיף מוסר לילדים, כי הם לא אוהבים את זה. צריך להצניע את המסרים. אני חושב שכל עוד עושים את זה בעדינות הילדים נענים לזה, אבל אם ננסה להציג להם את הספר כספר חינוכי עם מוסר השכל, הם בכלל לא יגעו בו".

     

    לא יכולתי שלא לשים לב ששומר הראש של ארטמיס, המשרת האישי האימתני באטלר, אומן בישראל.

     

    "אני זוכר כשהייתי מאוד צעיר, קראתי ספר – Black Thunder נדמה לי שקראו לו – והיה שם אחד שעבד בשביל המוסד, וכל המרגלים ניהלו שיחה וכולם הסכימו שההכשרה של סוכני המוסד היא הטובה ביותר בעולם. אף פעם לא שכחתי את זה".

     

    בתור מתרגמת ספרי "הארי פוטר" אני לא יכולה שלא לשאול מה יחסך לתופעת "הארי פוטר", ואיך היא השפיעה עליך.

     

    "אני שמח מאוד על ההצלחה הזאת, אני חושב שהיא יצרה דור שלם של קוראים. אבל חוץ מזה, לא פחות חשוב, נדמה לי שבעוד עשר שנים במבט לאחור יסכימו שמדובר בסדרת ספרים משובחת, ולדעתי היא תעמוד במבחן הזמן. בכל הנוגע להשוואות - אני מניח שיש די דימיון בין הספרים שלי לספרים של רולינג: אנחנו באותו ז'אנר, יש לנו גיבור ילד, שניצב מול כוחות רשע אדירים; אבל אני סבור שהדמויות והסיפורים שונים למדי. אז אני לא ממש מודאג מהבחינה הזאת. בסך הכל אני מרוויח מן ההשוואות. אנשים אומרים, אם אהבתם את הארי פוטר תאהבו אולי גם את ארטמיס פאול, ואני יוצא נשכר".

     

    ולסיום: על איזה סופרים נוספים היית ממליץ לקוראים צעירים שאהבו את ספרייך?

     

    "אני ממליץ בחום על ספריו של אנתוני הורביץ שכתב בין היתר את 'כפר אשמדאים', הוא ידיד טוב שלי וכותב בחסד. אני אוהב גם את דניאל הנדלר שכותב תחת שם העט 'למוני סניקט' את ספרי 'סדרה של צרות'. הוא שנון מאוד, והספרים שלו מצחיקים נורא".

     

    "ארטמיס פאול" מאת אואן קולפר, תרגום: עפרה אביגד, הוצאת כינרת
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עטיפת הספר
    "אני שמח מאוד על ההצלחה הזאת, אני חושב שהיא יצרה דור שלם של קוראים"
    עטיפת הספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים