אנחנו שנינו מאותו הכפר

שנינו גדלנו יחד באותו רחוב על שם אחד מנביאי התנ"ך, מרחק כמה בתים זה מזה באותה שכונה חיפאית קטנה וסובלנית הנושקת למורדות וואדי לוטם. כולם מכירים את כולם, מי גר איפה, מי אח של מי, קונים במכולת של מרדכי או בסופר המיניאטורי ורוב הילדים עושים בדיוק את אותו המסלול בחיים, עד שהם עוזבים את בית-ההורים. בבורסת ההימורים "מי יתפרסם ומי יצליח לפרוץ את מעגל האנונימיות" הנפוצה כל כך בגיל הנעורים, יוסף סוויד, המרענן הרשמי של הקיץ הודות התפקיד בטלנובלה "האלופה", ומי שעומד לכבוש בקרוב את המסך הגדול בסרט "הבועה", לא הונפק בשום שוק. נכון שגם האפשרות שהשחיין איתן אורבך, שבילה איתנו בארגז החול ב"גן ציפי" יהפוך לסלבריטי היכתה בשעתו את רובינו בתדהמה, אבל לפחות במקרה שלו היה רמז מקדים לכך: הבחור החזיק כבר בכיתה ג' שבע חברות שונות בו בזמנית.

האלופה, הבועה והשכונה. סוויד מדבר על הכל. (דלית שחם)

בחזרה לסוויד. שנה שלמה מפרידה בינינו, אבל חלקנו מעגל באותו גן-ילדים שממוקם בתחילת הרחוב, ונסענו מדי בוקר בקו 32 לבית הספר היסודי "מעלה הכרמל". למדתי בשכבה מתחתיו באותה חטיבת-ביניים, גם בתיכון, ולא התפתחה ביננו קרבה מיוחדת. בסביבה יהודית מובהקת אך סובלנית להפליא, סוויד כבן למשפחה ערבית-נוצרית היה ילד ביישן, צנוע, אח לנערה יפיפייה בשם מאיה, שהסתובב עם קבוצה מצומצמת של חברים טובים ונחשף לראשונה לחיידק הבימה בתיכון במסגרת מגמת תיאטרון. סטאר? תפקידים ראשיים? חתיך הורס? בחור שמאפיל ביופיו על יהודה לוי ועפר שכטר? איפה. אפילו עמית מחובר, כתב השטח של " Y בעשר" שלמד באותה המסגרת שנתיים מתחתיו, קיבל בשעתו תפקידים נחשקים משלו בהצגות החוג.

"לא השתניתי הרבה", הוא מעיד על עצמו מאחורי הקלעים של צילומי ה'אלופה'. "אני עדיין ביישן, אף אחד לא ציפה שאני אהיה שחקן, כולל אני. זו הדרך שלי להתמודד עם הביישנות שלי". נטייתו להיחבא אל הכלים באה לידי ביטוי גם בהתנגדות שגילה לצילומי-עירום ללוח שנה שתוכננו כחלק ממסע יחסי-הציבור ל"כח ירושלים", קבוצת הכדורגל של "האלופה". סוויד גיבה את ההחלטה במניעים אמנותיים. "כל מה שלא קשור למשחק מול מצלמה או משחק על במה, אני לא מרגיש שיש צורך. אני לא דוגמן, אני לא הולך בכיוון הזה אפילו, ואם זה פרסום סתם בשביל עיתונות אז אני מעדיף..."

בצנעה?

"כן, חשוב לשמור על עצמנו בתחום הזה".

שתיים עשרה שנה חלפו מאז סיום פרק תיכון "ליאו בק" בחייו של סוויד, ועכשיו, כשגם לימודים בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב מאחוריו, המגבלה שהיווה המוצא הערבי בגיל ההתבגרות נעלמה כלא הייתה. הוא הספיק לקחת חלק ב"טלנובלה בע"מ" ובסרטים "ללכת על המים" ו"מכתוב", ובטלנובלה הנוכחית הוא מגלם את ג'לאל קאסום, חלוץ מוכשר מנצרת, שהגעתו לקבוצת הכדורגל 'הכח ירושלים' מחוללת סערה פוליטית. שיבוצו של השחקן הערבי בהרכב מעורר את זעם האוהדים הפנאטיים וסוחט מהם גילויי גזענות. "בטלנובלה זה חלק מהעניין של הדרמה", הוא אומר. "אבל גם בחיים אני מרגיש את זה. מנסה לא להתעמת עם זה יותר מדי, ולהתמקד באמנות שאני עושה".

קשה לסוויד עם העובדה שמזהים אותו ברחוב, ובקרוב זה יקרה אפילו יותר. בסוף החודש (29.6) יעלה בבתי-הקולנוע "הבועה", סרטם של איתן פוקס וגל אוחובסקי בו הוא משחק לצידם של אוהד קנולר, דניאלה וירצר ואלון פרידמן. סוויד מגלם את אשרף, צעיר פלסטיני המשנה את חייהם של שלושה שותפים תל-אביביים. יש להניח שדמותו של סוויד תככב על-גבי הפוסטרים ותבלוט במתקפת יחסי הציבור לסרט.

מול קצב העבודה והחשיפה מתגברים גם נחשולי התגובות והמעריצות, וסוויד, בניגוד לנציגי המגזר האחרים במקצוע כמו ג'וליאנו מר ומוחמד בכרי, מדגיש שהוא מדבר בשם עצמו בלבד. בימים אלה הוא משתתף בפסטיבל תיאטרון בלונדון עם הצגת הילדים "אח, אח, בום" של התיאטרון הערבי-עברי, ומשם הוא אומר ל-ynet שהוא "לא יכול לדבר על פרויקטים חדשים, רק לומר שאני משתתף ביצירת מחול חדשה עם תמר בורר ועם יעלי רונן (זוגתו בחיים). המשפחה שלי מאד גאה ותומכת בי".