תיאטרון הקאמרי מציג: רפרטואר עשיר ונועז
מחזה של יאיר לפיד, הפקות שמשלבות מוזיקה חיה ועיבודים לקלאסיקות ספרותיות מצפים לקהל בעונת המנויים החדשה של הקאמרי
תיאטרון הקאמרי סיכם שנת פעילות עם עלייה משמעותית בהיקף הצופים וביתרת עודף תפעולי של 560 אלף שקל, זאת למרות הגירעון המצטבר של 2.5 מיליון שקל עמו מתמודד התיאטרון מזה כשלוש שנים.
במהלך השנה החולפת עמדה ההכנסה העצמית של הקאמרי על 53 מיליון שקל, שהם כ-70% מכלל ההכנסה השנתית, הכוללת 11 מיליון שקל כספי תמיכת משרד התרבות וסכום זהה שמתקצבת עיריית תל אביב.
בהצגות התיאטרון צפו במהלך העונה החולפת 920 אלף איש, מהם 34 אלף מנויים. מדובר בגידול של 10% מהיקף הצופים בעונה שקדמה. בשנת 2005 הציג תיאטרון הקאמרי 1858 הצגות, מהן 110 הצגות בבית התיאטרון שבתל אביב ומולם 720 הצגות ברחבי ישראל ובחו"ל.
במסיבת עיתונאים שנערכה הבוקר (ב'), פרסו מנכ"ל התיאטרון, נעם סמל ומנהלו האמנותי, עמרי ניצן את הרפרטואר לעונה הקרובה ותוכניות פעולה להפקות עתידיות.
למרות שתיאטרון הקאמרי, הנחשב לתיאטרון גדול, מחויב לתשע הפקות בכל עונה נתונה, שיתופי פעולה עם תיאטראות אחרים יאפשרו לו להציע לקהל מגוון רחב מזה. במסגרת שיתופי הפעולה יעלה התיאטרון בשיתוף עם הבימה את "חברון" מאת תמיר גרינברג ובבימויו של עודד קוטלר ו"אנטיגונה" מאת סופוקלס בבימויו של חנן שניר. בהמשך מדברים בקאמרי על שיתוף פעולה עם תיאטרון בית ליסין על הפקה מחודשת להצגה "המלך ליר" שלעת עתה לא מופיעה בתוכנייה. הפקה נוספת שתיכלל ברפרטואר הקאמרי תהיה עיבוד של אנסמבל רנה ירושלמי להצגה "חלום ליל קיץ" מאת וויליאם שקספיר. זו ההפקה השלישית המבוססת על יצירותיו של שייקספיר שעולה באנסמבל. קדמו לה "המלט" ו"רומיאו ויוליה", שתי הפקות שזכו להצלחה רבה בישראל ובעולם. את המחזה תרגם לעברית פרופסור אבי עוז.
אסקפיזם, ארתור מילר, רובינא ופן
את עונת 2006/2007 תפתח בחודש אוקטובר ההפקה המוזיקלית המדוברת "בדנהיים 1939" מאת אהרון אפלפלד למוזיקה מקורית מאת המלחין גיל שוחט ובשיתוף התזמורת הקאמרית הישראלית. את ההפקה יביימו בשיתוף פעולה נדיר הבמאים מיכה לבינסון ועמרי ניצן ומשתתף בו שחקן התיאטרון עודד תאומי. להפקה ייחודית זו, מחכים בקאמרי כבר כמעט שלוש שנים. כעת, אחרי לא מעט גלגולים ומאבקים, נמצא לפרויקט העצום הזה תקציב מתקנת מחזות זמר ויצירות מוזיקליות תיאטרליות.
העיבוד למחזה מלווה את קהל הנופשים בעיירה האוסטרית ערב מלחמת העולם השנייה. קבוצת הנופשים מתעלמת מסימני הפורענות שהופכים יותר ויותר מוחשיים עד לאיסוף הבלתי נמנע בתחנת הרכבת. "המחזה מתייחס לשואה הולכת וקרבה ומצויה כל הזמן ברקע אבל מה שעניין אותי לא פחות היה האסקפיזם שעובר כחוט השני מהתקופה ההיא ועד היום", אומר שוחט, "יש פה מטפורה לכאן ועכשיו ובעצם הקהל שישב בבדנהיים בשנת 1939 לא שונה בהרבה מזה שישב בקאמרי בשנת 2006 עטוף באסקפיזם. זה מחזה שמדבר על חיים בבועה ומבחינה מוזיקלית האתגר היה לכתוב פרטיטורה שבה התזמורת מייצגת את החיים, את האימה ואת ההתפכחות ומצד שני מביאה את תחושת הפסטיבל".
בסוף חודש אוקטובר יעלה המחזה "הגיל הנכון" מאת יאיר לפיד ובבימויו של רוני פינקוביץ'. אחרי כתיבת פובליציסטיקה, ספרות ותסריטים, לפיד החליט לפקוד גם את מחזות התיאטרון עם קומדיה רומנטית על אישה בת 48 שמחליטה לעזוב את בעלה לטובת מאהב צעיר. תוכנית חירום להצלת המצב מולידה רומן מפוברק בין הבעל לחברה של בתו שנועדה לעורר את קנאתה של האם הנוטשת אך מסבכת את העניינים. "הגשתי את המחזה לקאמרי ואני שמח שהם נענו. זו כתיבה שונה מאוד מבחינת הטכניקה מכתיבת תסריטים או כתיבה לעיתון אבל אני נהנה ממנה", אמר לפיד, "אני בהחלט מתכוון להיות נוכח בחזרות ולהיות מעורב בכל שלבי ההפקה. אני ורוני עבדנו ביחד בסדרה 'חדר מלחמה' ואני סומך עליו".
שלוש שנים בלבד אחרי העלאתו המחודשת של "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר בתיאטרון הבימה, יעלה הקאמרי גרסה משלו למחזה בבימויו של מיכה לבינסון. "זה אחד המחזות החשובים, הרלוונטיים והנוגעים ביותר ללב שנכתבו בשבעים השנה האחרונות", אמר עמרי ניצן, "בתוך חברה קפיטליסטית שבה החזק שורד והחלש נאבק לגמור את החודש, נכון לחזור ולגעת בחומר הזה".
בחודש ינואר יעלה המחזה "היה או לא היה" מאת עדנה מזי"א. המחזה עוקב אחר סיפור אהבתם הסוערת של השחקנית חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן בתל אביב הצעירה והתוססת של שנות השלושים. ברקע מלווה המחזה את המלחמה הספרותית בין ביאליק לשלונסקי ואת המאבק בין מנהיג תנועת הפועלים ברל כצנלסון לבין הרביזיוניסטים. "התמקדתי באותן שנתיים של הרומן הסוער בין רובינא לפן, רומן שהיה על רקע התקופה נועז ומרתק. עניין אותי לא פחות הרקע התרבותי של התקופה, אותו רנסנס תרבותי של רגע אחרי ורגע לפני הקטסטרופה, בין שתי מלחמות עולם ועם התקבצות כוחות יצירתיים שלא היו כמותם לפני ולא היו כמותם אחרי. המאבק בין ביאליק לשלונסקי ברמה מסוימת הוא אנלוגיה למערכת היחסים בין רובינא לפן. עניין אותי לחפור בכל המיתוסים האלה בהיסטוריה של המדינה המתחדשת לא מתוך רצון לשחוט פרות קדושות אלא אולי מתוך רצון להאדיר את המיתוס". ההצגה בבימויו של עמרי ניצן תלווה בפזמונים.
בחודש אפריל תעלה על במת הקאמרי ההצגה "כנס קיסריה" מאת אילן חצור ובבימויו של משה נאור. סאטירה חברתית מקברית על עשירים נצלנים ועניים עצלנים המציגה את פניה האכזריים והציניים של החברה ההישראלית.
עוד באפריל יעלה התיאטרון עיבוד של המחזאי והבמאי אמיר ניזאר זועבי ל"חתונת הדמים" של פדריקו גארסייה לורקה. אחת הטרגדיות הגדולות של הדרמה המודרנית המתרחשת בספרד תהפוך תחת ידיו של זועבי למפגש יצרים וגורלות המתרחש במזרח התיכון. "זה מחזה שמלווה אותי המון זמן ובעיני יש משהו מאוד ים-תיכוני באווירה שלו", אומר זועבי ששימש בין היתר כבמאי הבית של תיאטרון ה-young Vic בלונדון, "כל חברה שמכתיבה קודים נוקשים ואתוסים, מכילה בתוכה אנשים שרוצים פשוט לחיות ולמתוח את רגליהם לאורך המיטה הפרטית שלהם. החלטתי לנטוע את המחזה בגליל כי זה מקום שאני מבין. אין לי פרטנציות להבין את ספרד של לורקה ונכון לי לקחת אותו הביתה".
במקביל להפקה זו תעלה הבמאית יעלי רונן עם קבוצת שחקנים - ברובה מההפקה הקודמת בקאמרי, "פלונטר" - מחזה חדש בשם "חתונה". ההפקה תציג בחלל פתוח שיהפוך לאולם חתונות בו יישב הקהל סביב שולחנות אוכל כנהוג. במהלך הערב ישתתפו הצופים בריטואל שייקח אותם למסע אל החלום הישראלי הבורגני.
הפקות נוספות שיעלו במהלך העונה: "הרטיטי את לבי", מחזה חדש מאת חנוך לוין שנחשף בעזבונו ומוצג לראשונה בבימויו של עמרי ניצן; "האב" מאת אוגוסט סרינדברג ובבימויו של יוסי פולק; "השיבה לחיפה" על פי נובלה מאת רסאן כנפאני בעיבוד של בועז גאון ובבימויו של משה נאור; "משפחה חמה" מאת ענת גוב ובבימויה של עדנה מזי"א על מפגש משפחתי שגרתי שהופך לזירת קרבות ו"יתוש בראש" מאת ז'ורז' פדו בבימויו של עמרי ניצן.
