החופש הגדול - תוכנית החיסכון הכי משתלמת
כבר עשרה חודשים הילדים שלנו מחכים לחופש הגדול - התגשמות החלום. הם רוצים לנוח, להירגע, לשנות את הקצב. למרות שלא תמיד קל גם לנו "להעביר את ידית ההילוכים של החיים למצב של חופש גדול", ענת לב-אדלר מבקשת: אל תהרסו להם את ההנאה
זה שאנחנו ממשיכות לג'נגל בטירוף בין המטלות הרבות, מגיעות חסרות נשימה, עושות טאץ' דאון וטסות אל עבר התחנה הבאה, לא אומר שמצב הצבירה הנפשי של ילדינו נותר כשהיה בעשרת החודשים האחרונים.
בחסות מסיבות הסיום בחוגים, במועדוניות, בבתי הספר ובגנים, בחסות המשמעת שכבר התרופפה מעט, הניגון הקבוע של "אין לי שיעורי בית היום" ושעות האור מתארכות, ילדינו ניצבים כבר על המקפצה, ומתכוננים להביא אותה בקפיצת ראש אל תוך החלום הכי ארוך והכי כחול שיהיה להם אי פעם - חלום החופש הגדול.
בערך מהיום בו התייצבה המורה בכיתתם, אי שם בתחילת ספטמבר, והקריאה בקול גדול את מערכת השעות לשנת הלימודים החדשה, התגבשה על גבי מסכי הלב של התלמידים היושבים מולה תמונה מעומעמת של החופש הגדול - משהו רחוק, צלול, חמים ומתוק.
מאז ועד היום הם נאחזו בפריים הזה כמו אוהד כדורגל שנאחז בהארכה במשחק גורלי בו קבוצתו חייבת להשוות –בסוף, הם הבטיחו לעצמם, בסוף כל זה, יגיע החופש הגדול. משוחרר מהוראות, מורות, משימות ומחברות. הוא יהיה ריחני כמו קרטיב לימון בים, טעים כמו שוקו שמשפריצים לתוך הלבן של הלחמניה ביום הראשון של הקייטנה, מושלם כמו פלח אבטיח בלי גרעינים, והוא יישא אותנו רחוק-רחוק, לעולמים, כמו הגלשן בשיר של סנדרסון, רק אני והחופש שלי.
בימים ארוכים ונתמתחים של מועדונית, בשעות מלחיצות ומעצבנות של בחינות, ברגעים מביכים ומשתקים של כישלון או נזיפה מצד המורה, נרקם עבורם, באופק חייהם, החופש הגדול. הם ספרו את החודשים, אחר כך את השבועות ועכשיו הם כבר סופרים את הימים. טבלת הייאוש שלהם הפכה לטבלת הנעה להנאה ובכל יום נמחק בחיוך עוד יום אחד שמפסיק לעמוד בדרכם אל האושר המוחלט.
ידית ההילוכים עוברת למצב של חופש
אולי אנחנו, המבוגרים, שכחנו את התחושה המשכרת, אולי אנחנו לא רוצים לזכור כיוון שלא נוח לנו להתחייב לתשלומי הקייטנה, לסגור בייביסיטר עם השכנה, למצוא סידור לשבועות האחרונים שבהן אין אפילו קייטנה אחת לרפואה. נכון, זה מבהיל ומייאש ומעצבן, בעיקר אם אתם זוג הורים שעובד מסביב לשעון, ולא יכול להעביר את ידית ההילוכים של החיים למצב של חופש גדול. אבל למרות כל זאת, אסור לנו לשכוח שעבור הילדים שלנו מדובר בהתגשמות חלום. מדובר בצלילה אל תוך הבטחה שניצבה על מדף חייהם חודשים ארוכים, כמו קופסת ממתקים אסורה.
החופש הגדול הוא אחת מתקופות החיים שילדים חיים למענן: המחברות והספרים עליהם שקדו כל השנה זרוקים באיזו מגירת שולחן נשכחת, לא מאיימים לשדוד מהם את הזמן, השעון יצא מהתמונה ומביטים בו רק כדי לא לפספס את ההסעה של הקייטנה, העובדה שכל הימים הופכים לעיסה צהובה וחמימה של יום אחד ארוך שלא נגמר לעולם, ההתעוררות המשוחררת בבוקר, נטולת כל דרישות, האצות, הוראות ומחוייבות לעמידה בלוחות זמנים.
שיערם, למרות החפיפה, מדיף את ריח הכלור של הבריכה שלא במהרה ייעלם, כמו אות וסימן להתחייבות בינם לבין היקום שמדובר בהשקעה לטווח ארוך - החופש הגדול כבר כאן כדי להישאר, והוא לעולם לעולם לעולם לא ייגמר.
למתוח את הפנטזיה
ומה התפקיד שלנו בכל הסיפור הצהוב-כחול הזה? תתפלאו, אבל התפקיד שלנו, כדמויות הבוגרות הסמכותיות בחייהם, מתמצה בדבר אחד מאוד חשוב: לא להרוס להם את ההנאה.
עלינו להתאמץ ולנסות, באופן אמיתי ואוהב, למתוח עבורם את הפנטזיה כמו שמותחים סדין על מיטת חלומות ענקית. כהורים שמתאווים בסופו של דבר להוציא תחת ידיהם ילדים שיודעים לזהות רגעים קטנים של אושר ולהיאחז בהם, כי אלה הם חומרי הבניין החזקים ביותר מהם נוצקו החיים, חובה עלינו ללמד אותם להתענג על רגעים כאלה, בהם האושר מזוקק למנות טהורות ונלגם בלגימות גדולות מבקבוקים אישיים.
ומתוך התפקיד הזה שלנו, נגזרת עלינו עמדה מאוד ברורה. אנחנו חייבים לא להפריע לאושר הזה להתממש. למרות נשיכת השפתיים, למרות פיתולי הלו"ז, ובטח ובטח שלמרות העלויות המטורפות של הקייטנות - עלינו להשתדל ליצור עבורם את החופש הכי מושלם שיש.
שהמעסיקים יתחשבו
אנחנו לא יכולים להיערך לכך לבדנו. אנחנו חייבים שגם המעסיקים שלנו יבינו שמדובר בתקופה בעלת דרישות אחרות, שיתגמשו היכן שניתן, שיסמכו עלינו שנתקתק את העבודה למרות שהשעות הפכו קצובות יותר. הורים מנוסים לילדי בית ספר וגן חובה כבר יודעים שאין ברירה, את ימי החופשה שומרים ליולי-אוגוסט, ועל כן, ממשו בחודשיים האלה את החופשות שנצברו לזכותכם, ובלו במהלכן עם הילדים שלכם. גם בבית, גם בחוץ, גם קרוב, גם רחוק.
לא כל בילוי חייב להסתיים בחור בחשבון הבנק (למרות, שבואו נסתכל לשמש בעיניים, יהיו הרבה חורים כאלה בסוף החופש הגדול), לא כל כיף חייב לעלות ממון רב, אבל כל כיף חייב לבוא מהלב. ראו בכל יום שכזה בו אתם ממקסמים את תחושת החופש האמיתית של הילדים שלכם, בבחינת השקעה לטווח ארוך בתוכנית החיסכון הכי משמעותית שיכולתם לפתוח עבורם: החיסכון לאושר.
בהיותכם סבלנים ורגועים למרות הקושי האובייקטיבי, אתם מלמדים את הילדים שלכם להאמין לתחושות שלהם בנוגע לאושר. אתם מלמדים אותם להבחין ולהבין שכעת הם מאושרים ושזה בסדר, זה מגיע להם, הם הרוויחו את האושר ביושר. כך הם גם יידעו לזהות אותו ולקבל אותו ולהתענג עליו כשיופיע, במנות קטנות יותר, בחייהם הבוגרים.
תנו להם להתענג על נפילת החומות והגבולות, התירו איסורים (כמובן, במחשבה ובהיגיון) ושחררו קצת את החבל: אפשר ללכת לישון מאוחר, אפשר להתבטל כל היום, אפשר לראות יותר טלוויזיה או לשחק יותר על המחשב. זה בסדר שהמוח הופך למרשמלו ורוד, כי אין כמו ללמוד ליהנות מבטלה אמיתית. קחו את הלימון הזה ותעשו ממנו לימונדה, עם הרבה קרח וסוכר, כדי שגם אתם וגם הילדים תצאו רוויים.
ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:
