שכר של מנכ"ל תמורת ניגוב אבק וטוסיק
חוקרים אמריקאים מצאו שאם נתמחר את המשימות היומיומיות, לכאורה טריוויאליות, שעושות אמהות עובדות ולא עובדות במסגרת הצורך לתחזק את הבית, נוכל לקבל עבורן שכר השווה לזה של מנכ"לים בכירים. ענת לב-אדלר מתרגמת את החישוב לעבודה עברית, מסבירה את הקשר בין שפחה למשפחה, ומודה לחוקרים: "עכשיו אנחנו מתוסכלות כפליים"
חשבתם פעם על מקורה של המילה משפחה? זה כואב, אבל המקור הוא במילה "שפחה", בת הזוג הלא נחשבת של העבד. האם רק על כתפיה של השפחה יכולה לקום המשפחה? מקומם עד השמיים, אבל ככה זה בעברית.
באנגלית, לפחות כעת, זה כבר מתחיל לצלצל טוב יותר. חברת כוח אדם אמריקאית החליטה לכמת את הפעולות שאנו עושות במהלך היום והלילה, שתכליתן לתחזק ולקיים את המשפחות שלנו.
העבודות השקופות והשוות
"המשמרת השנייה" של האמהות העובדות, שעבור האמהות שאינן עובדות מהווה משמרת ראשונה ושנייה ושלישית ורביעית, כוללת אינסוף עבודות, תתי-עבודות ומשימות תיחזוק ותיפעול, שלו היינו נדרשות להעלות את כולן על הכתב, היינו מצליחות למלא מחברת שלמה. מצליחות-מצליחות, אבל מדובר, למעשה, בעבודות שקופות, לכאורה עבודות בלתי נראות ובלתי מובאות בחשבון, שעבור ביצוען אף אחד לא התכוון ולא מתכוון לשלם לנו שכר.
האמריקאים השקדנים, כפי שלמדנו מדיווח שהתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות", אספו ורשמו את כל הפעולות היומיומיות שעושות אמהות עובדות ולא עובדות במסגרת הצורך לתחזק את הבית. הם מצאו שאם נתמחר את אותן משימות יומיומיות, לכאורה טריוויאליות, שצרובות כבר בקוד הגנטי שלנו עד שהן עוברות מדור לדור, נוכל לקבל עבורן 134,121 דולר בשנה - שכר השווה לזה של מנכ"לים בכירים!
מה? שכר של מנכ"ל תמורת הזכות לנגב, להרים, לזרוק, להוריד, לגהץ, לקפל, לבשל, לפשר, לחבר, להפריד ולפלות כינים? איפה הייתם עד עכשיו?
מתברר שאמהות שאינן עובדות מחוץ למשק הבית, משקיעות בתיחזוקו השוטף כ-90 שעות שבועיות, שהן שוות ערך לעבודה במשרה מלאה פלוס כמות נכבדה של שעות נוספות, וכל זה בלי לקבל אגורה. נו, אז עכשיו אתם קופצים פחות גבוה בכיסא המסתובב נוכח הלינק בין שפחה למשפחה?
זוכרות מי שונא תותים בשמנת
עם כל הכבוד לאמריקה הגדולה, לו פנו עורכי הסקר לחברת האופנה הישראלית "קום איל פו", היו יכולים לקבל ממנהלותיה רשימה של 687 עבודות שנשים מבצעות יום-יום שעה-שעה ונחשבות לעבודות שקופות שאף אחד לא מביא בחשבון בדרך אל הבנק. עבודות שאינן מתומחרות ואינן מוגדרות כעבודות, ולו תומחרו היתה עלותן הכוללת, המבוצעת על ידי כלל הנשים בעולם, מגיעה ל-11 טריליון דולר בשנה.
כבר בקיץ שעבר הפריחה לאוויר רשת בגדי הנשים הוותיקה את המושג "עבודות שקופות", כאשר את פריטי הלבוש שהיא מעצבת הציגה באמצעות איורי נשים המבצעות עבודות כאלה: מנקות את המקרר, מקפלות את הכביסה, מסיעות את הילדים לחוגים, מארחות את החברים המשותפים, תופרות, מכבסות, רוכסות כפתור, רושמות הודעות, עורכות שולחן לחגים, מפנות את הכלים, מכניסות למדיח, מוציאות מהמדיח, לוקחות למוסך, מחזירות מקופת-חולים, זוכרות מי שונא תותים עם שמנת, מי אוהב גבינה צהובה עם חורים ומסבירות לכל בני הבית שלא, לא קשה להן, הכל בסדר והן אוהבות את כולם במידה שווה.
אהבה. עוד מילה שראוי להזכיר בהקשר הזה. עם השנים חונכו נשים להאמין שאת כל העבודות הנחוצות והחשובות הללו עליהן להעניק לבני ביתן היקרים חינם אין כסף, והכל בשם אותה אהבה חסרת גבולות ושאינה תלויה בדבר, בטח לא בשניצל-צ'יפס-סלט לארוחת צהריים. אני כל כך אוהבת אתכם, מה זה בשבילי להפוך לשפחה כדי להוכיח זאת?
אין סיכוי לעשות אקזיט
וככה, אנחנו נכנסות הביתה, ומיד בתנועת התכופפות נשלחת יד אחת להרים את גבעת הבגדים שזרוקה ליד הדלת, בשנייה אנו חופנות את ערימת העיתונים שניצבת בכניסה מהבוקר, וממיינות תוך כדי הליכה מה לזריקה ומה לדפדוף.
עדיין עם התיק על הכתף, אנחנו עושות סיבוב במטבח, גורפות את הכלים המלוכלכים לכיור תולשות את רשימת הקניות שהכנו אתמול, ממלאות קערת אוכל לחתול (כל זה לא שווה רבע שעה עבודה של עוזרת בית?), מחליפות לנעליים נוחות, מעיפות חזייה (זה על חשבוננו) ומתחילות משמרת שנייה: מסיעות-מחזירות-מלוות (חסכנו נהג פלוס שמרטף), נוזפות, מפייסות, מפרידות (חיסכון של מורה לנימוסים והליכות), מסבירות, מלטפות, מאיימות ומענישות (סעיף חוק ומשפט).
אנחנו בודקות שיעורים, מחליפות מצעים, ממלאות אמבטיות, מתקינות ארוחות ערב (מרי פופינס סטייל), מתקנות את המדפסת (כמה עולה שעת טכנאי מחשבים?), מדפיסות את עבודת השורשים (אחרי שטרחנו ארוכות על כתיבתה, יש, תוסיפו סעיף שכר של מחקר אנתרופולוגי), ממלמלות סיפור, חוקרות שוב איך היה היום, מתכננות את מה שיהיה מחר (פסיכולוגית בביקור בית, כמה זה לשעה?), ובערבו של יום זוחלות למיטה בתחושה די מעצבנת של פראייריות תורניות - כי על הנייר אנחנו שוות, כך קבעו החוקרים, המון כסף. ובמציאות? אין לנו סיכוי לעשות אקזיט.
אפשר להגיד שבזכות החוקרים האמריקאיים הפכנו עכשיו מתוסכלות כפליים: אנחנו לא רק מבצעות את העבודות השקופות, אנחנו גם יודעות בדיוק כמה כסף אין סיכוי שישלמו לנו עבורן.
ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:
לפנייה לכתב/ת 
