אני הסימניה שבין הרווקוּת לנישואים
גיליתי את הכוח הזה בפעם הראשונה בחתונה של לילך. יצאנו לפני ארבע שנים, וכשנפרדנו ניר שאל אותי אם מבחינתי זה בסדר שהוא ייצא איתה. אמרתי שבטח ונתתי לו את הטלפון, ואחרי חודש הם עברו לגור יחד. בחתונה שלהם הייתי שמח ושיכור. אחר כך התגלו עוד הרבה בנות כאלו, שהלכו ממני ישירות אל החופה
כל בחורה שיצאה איתי התחתנה אחר כך. ואני לא מתכוון שהיא התחתנה מתישהו אחרי שנפרדנו, אלא שהבחור הראשון שאיתו היא יצאה אחריי כבר שבר את הכוס.
גיליתי את הכוח הזה בפעם הראשונה בחתונה של לילך. יצאנו לפני ארבע שנים, וכשנפרדנו ניר שאל אותי אם מבחינתי זה בסדר שהוא ייצא איתה. אמרתי שבטח ונתתי לו את הטלפון, ואחרי חודש הם עברו לגור יחד. בחתונה שלהם הייתי שמח ושיכור, ובזמן שהגישו את המנה העיקרית פסעתי בחיוך מתנדנד לעברן של לילך ומיכל המצחקקות. כשהתקרבתי מיכל אמרה לי: "בדיוק דיברנו עליך. חשבנו שזה מעניין ששתינו יצאנו איתך בדיוק לפני שהכרנו את ניר ורן". אני ניסיתי להבין מה העובדה הזו אומרת עליי, אבל אז נעמי ששמעה מה שמיכל אמרה, הצטרפה אלינו וצעקה בהתלהבות: "וואלה, גם אני יצאתי איתו בדיוק לפני שהכרתי את רונן".
מיכל, לילך ונעמי הן שלושתן בנות חברותיות מאוד, תכונה שבגללה אולי נמשכתי אליהן. אבל היתה לשלושתן עוד תכונה משותפת, שגרמה לי בסופו של רומן להתקפל: שלושתן אהבו לשתף את הציבור הרחב בפרטים אישיים. וכך, תוך חודש מאז החתונה של לילך וניר, יצא לי בעיר שם של סימניה. הגדילה לעשות נעמי, שהיתה עיתונאית חוקרת של מקומון חטטן, ואיתרה שבע בנות נוספות שאיתן יצאתי. לתדהמתה ולהתלהבותו הרבה של העורך שלה התברר שאצל כולן התרחיש היה זהה: אני הייתי הבחור האחרון שהעביר אותן לידיים האמונות של הבעל - אני הייתי הסימניה שבין הרווקוּת לנישואים.
קיבלתי בערך עשר פניות ביום
אחרי הכתבה במקומון קיבלתי בערך עשר פניות ביום. קיבלתי מכתבים, אי מיילים, שיחות טלפון ואפילו שלחו תמונות, חלקן נועזות יותר מהפניות עצמן, ולכולן בקשה אחת - אנחנו רוצות אותך. שבועיים לא יצאתי, קפוא ומבולבל הייתי מעיין במכתבים ובתמונות ומכניס את מספרי הטלפון למגירה של הכוננית שליד המיטה.
עד עדי. כבר כשהשליח מפדרל אקספרס הביא לי את החבילה הענקית, התחיל הלב שלי לקפץ. פתחתי בשניות את הארגז, ובין הקלקרים מצאתי חפיסה של כ-100 תמונות. עדי הצטלמה בכל הבגדים שיש לה בארון ובכל סוגי הלבנים, שרובם דווקא היו צבעוניים. כשסיימתי עם החבילה, כעבור פחות משעתיים, היה לי ברור שנגמרה תקופת הקיפאון. חייגתי לה, ואחרי שעה היא היתה אצלי בבית, אחרי שעתיים במיטה, ואחרי חודשיים נשואה לחגי.
אחרי עדי התחיל סחרור מטורף שלא יכולתי לעצור. בהתחלה עוד הייתי מסביר להן שאם לא נשכב אז סטטיסטית הסיכויים שלהן למצוא בעל קטנים יותר, אבל אחרי שבחורה דתייה בשם רחל התחננה שאצא איתה מבלי שניגע זה בזו אפילו בקצות האצבעות, ושבוע לאחר הדייט הבודד שבו שתינו קפה במהלך חצי שעה היא התארסה ליוחנן, נגמר לי המין בחיים. הסיפור יצא מהקהילה הדתית, שרק ממנה הייתי מקבל כעשרים פניות ביום, והגיע לקהילה החילונית, ולא יכולתי עוד לשכב עם אף אחת.
מראש כולן ראו אותי רק כאתנחתה בדרך לחתונה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
בשלב זה כבר ויתרתי, אפילו לא ניסיתי לנשק אותן יותר, הרגשתי תחושה של שליחות. הייתי קובע בין ארבעה לחמישה דייטים ומגיע ישר מהעבודה לבית הקפה, מביט בהן מתרגשות, מודות לי, חלקן בוכות כשהן מספרות לי את התלאות הרבות שעברו עד הלום. אבל אחרי חצי שנה שבה הייתי הסימניה של המדינה נמאס לי. רציתי גם לבנות משהו, ולא היה לי סיכוי, כי מראש כולן ראו אותי רק כאתנחתה בדרך לנישואים.
החלטתי ללכת לרב מקובל, שינסה להסיר ממני את היכולת הזו שמביאה ברכה לאנושות ואותי מותירה מקולל. הוא הביט בי בעיניו החכמות, ואמר לי שיש ביכולתו לרפא אותי, אבל הוא לא יעשה את זה מיד, כי לפני כן אני צריך עוד להעניק מכוחותיי לאנשים שזקוקים לי. התחלתי לצעוק עליו שגם אני רוצה אשה משלי וקשר ומשפחה, אבל הוא היה רגוע, ועיניו חכמות וטובות, עד שבסוף הסכמתי לדיל: אני עובד בשבילו שבע שנים - והוא מכיר לי בתמורה את האשה שתוציא אותי מהמלכודת שלי.
הרבי לא נתן לי להתבטל אפילו שעה. הוא הרכיב לי תוכנית מלאה, שמטרתה לשדך כמה שיותר מבני ובנות ישראל. עברתי להתגורר בירושלים, בדירה ששכר לי, הם שילמו את הארנונה ואת האוכל, וכמובן את היציאות שלי, חלק הארי של התקציב. הייתי קם בשמונה בבוקר ומתחיל בתשע דייט ראשון לארוחת בוקר. הייתי עושה ביום ממוצע בין עשרה ל-15 דייטים, חוץ משבת, כמובן, שהייתה מוקדשת למנוחה וקריאה.
כך חייתי שבע שנים ארוכות, הכרתי את כל בתי הקפה והמסעדות בירושלים, קיבלתי הרעלת קפאין ארבע פעמים, זיהיתי בשניות כל סוג של בושם, והעיקר, העברתי המון נשים משלב הרווקות לשלב הנישואים. הפסקתי לספור אותן כבר אחרי שבועיים, אבל הרבי מנה אותן אחת אחת, ובתום הפרויקט בישר לי בחגיגיות שחיתנתי 25,343 נשים.
לאחר שבע שנים קיים הרבי את הבטחתו. הוא נתן לי מספר טלפון של בחורה בשל דבורה והבטיח שהיא תהיה הפיתרון עבורי. קבענו להיפגש בבית קפה בתל אביב. היא היתה נאה, ואני חייכתי. גם היא חייכה כשראתה אותי. שאלתי אותה אם היא יודעת מי אני, והיא ענתה במבטא אמריקאי שהיא לא מכירה אותי, כי היא עלתה לארץ לפני שבוע, בכדי לפגוש אותי. היא שאלה אם אני מפורסם בארץ, כי ראתה שכל הנשים הביטו בי, ובחורה אחת אפילו ניגשה לשולחן שלנו בדמעות ולחצה לי את היד ללא מילה. אמרתי לדבורה שאני מפורסם, ושבארץ מכנים אותי "הסימניה".
בתגובה, דבורה ספקה כפיה, אמרה "או מיי גוד" וסיפרה לי שהיא אחת הנשים המפורסמות בניו יורק, בדיוק בשל אותה סיבה. כל גבר שפגש אותה התחתן מיד אחריה, והיא כבר בת 31 ורוצה להתחתן בעצמה.
דבורה ואני הבנו את התוכנית המשולבת של הרבנים - הרי ברור שלא למטרת זיווג חיברו בינינו, אלא רק שנפעיל את הכוחות שלנו זה על זו. לחצתי לה בהתרגשות את היד ויצאתי משם אל השמש של תל אביב. יום שלם התרגשתי מאושר על כך שעכשיו אני הולך להכיר את זו שתהיה איתי כל החיים, ובערב הלכתי עם שלומי לחגוג במסעדה. הוא אמר שיש לו מישהי להכיר לי, חברה של אשתו, אבל עצרתי אותו, כי זה לא כל כך פשוט העניין הזה, זו הרי הולכת להיות אשתי וצריך לוודא שהיא מתאימה.
אני לא מתחתן עם עורכת דין, הן קשוחות מדי
שלומי אמר שהיא נראית טוב, חכמה, עורכת דין... עצרתי אותו כבר עם העורכת דין, כי אני לא מתחתן עם עורכת דין, הן קשוחות מדי, ואם נתגרש פעם אז יהיה לה יתרון יחסי עליי במאבק על הילדים. אשתו התקשרה למחרת ואמרה שיש לה גם מורה בשבילי. לא הייתי סגור על העניין הזה שאני רוצה מישהי בבית שתדבר איתי כמו תלמיד, אבל אמרתי שאפשר לבדוק. היא שאלה אם אני רוצה לפגוש אותה, ואני אמרתי מה פתאום, כי הפגישה תסגור את העסקה במקרה שלי, ובמקום זה ביקשתי את הכתובת והלכתי לצפות בה מרחוק. ישבתי באוטו כמו בלש והבטתי בה במשקפת שדה משוכללת. דווקא נראתה טוב, אבל כשנכנסה לאוטו הוא נכבה לה פעמיים ואני פחדתי שאולי אין לה קואורדינציה בסיסית והחלטתי לוותר. אחרי הכל, אנחנו מדברים כאן על אשתי.
הלכתי למסיבות, לקחתי מספרי טלפונים, אבל לא העזתי להתקשר, ואם התקשרתי, אז אף פעם לא קבעתי פגישה. הייתי מדבר איתן שעות בטלפון, מנסה לברר כל פרט על חייהן, כל תכונת אופי. הייתי מבקש שישלחו לי תמונות, אלבומים, כתב יד שלקחתי לגרפולוג, ועדיין לא נרגעתי, ולא הייתי מוכן לצאת לדייט הראשון והאחרון של חיי...
האימייל של רום
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
