"לא רוצה לעזוב את שדרות ואת החברים שלי"

תלמידי בתי הספר העל-יסודיים בכל הארץ ייצאו מחר לחופש הגדול אבל עבור ילדי שדרות - גם אלו הלומדים בגנים ובבתי הספר היסודיים - החופש כבר כאן, ומבחינתם לא מדובר בסיבה למסיבה. ירי הקסאמים הבלתי פוסק והמאבק הציבורי עליו הכריזו תושבי העיר הביאו לסיום כפוי ומוקדם מן הצפוי של שנת הלימודים, בשל העובדה שאף אחד כבר לא מוכן לקחת סיכון ולשלוח את ילדיו למבנים שאינם מוגנים. במקום זאת, זכו הילדים היום לפעילות שאולי תשכיח מהם לזמן מה את שגרת האזעקות.

550 תלמידים מכיתות ד'-ו' הגיעו ב-12 אוטובוסים ליום כיף בפארק הלאומי ירקון ובמבצר  אנטיפטרוס ליד ראש העין, במסגרת יוזמה של רשות הטבע והגנים. ההורים נשארו מאחור במאהל המחאה, לקראת המפגש אחר הצהריים עם נשיא המדינה, משה קצב. לאחר המפגש, הבטיחו בשדרות, תיחסם הכניסה לעיר וקבוצות תושבים ייצאו להפגין גם בתל אביב ובירושלים נגד אוזלת ידה של המדינה במאבק מול ירי הקסאמים. בעירייה אף העלו את הרעיון להחשיך בערב את העיר על ידי ניתוק זרם החשמל, אולם טרם הוחלט סופית האם אכן לבצע צעד דראסטי שכזה.

התלמידים שהגיעו היום לפארק ליד ראש העין ניסו לנצל כל רגע כדי לברוח מעט מהשגרה, אבל השיחות איתם מובילות תמיד לאותו מקום - החוויות מהרגעים שבין אזעקת ה'שחר אדום' לבין נפילת הרקטה והתחושות שאחרי. ניר אוחנה, אחד התלמידים, מספר שרק אתמול ראה קסאם עובר מעל הבניין בו הוא גר ונוחת סמוך לספרייה העירונית. "הקסאם לא נפל 15 שניות אחרי ה'שחר אדום' כמו תמיד, אלא דקה אחרי ובגלל זה אני ואמא שלי חשבנו שמדובר בקריאת שווא. ניגשנו אל החלון וראינו את הקסאם עובר לנו מעל הבית.

"בגלל ההדף אחותי בת השנה וחצי קפצה בתוך הלול. אמא שלי בכתה, אבל אני לא הייתי בלחץ. אני לא מפחד שיקרה לי משהו, אני מפחד ממה שיכול לקרות למשפחה שלי. הצפירה של ה'שחר אדום' מפחידה יותר מהקסאמים עצמם. לפעמים בלילה אי אפשר לישון כשהקסאמים נופלים ואני נאלץ להעיר את אבא שלי".

תלמיד אחר, סלביק לנדמן, סיפר גם הוא על האווירה הבלתי נסבלת בה חיים התושבים לאחרונה: "כשאנשים שומעים 'שחר אדום' הם נכנסים ישר לפחד. השכנים מעלינו שומעים את האזעקה ומתחילים לרוץ בהיסטריה, אבל אני כבר לא מפחד. פעם אחת, עוד לפני שהתקינו את אזעקות ה'שחר אדום', הייתי בחוץ, שמעתי שריקה וקסאם נפל ליד והרג ילד. ראיתי את זה וברחתי, אבל אחרי זה לא ישנתי בלילה. ההורים שלי חושבים אולי לעזוב לארצות הברית, כי יש לנו משפחה שם".

בשעה שהילדים נהנו מפעילויות רבות בפארק - בהן ירי בחץ וקשת, מעל מתופפים והופעה ברוח "השמינייה" - הגיע אל שדרות רב הכותל והמקומות הקדושים, שמואל רבינוביץ'. הרב עודד את התושבים במאהל השובתים וקיבל מהם פתקים אותם הבטיח להטמין בין אבני הכותל המערבי. חלקם גילו כי בקשתם העיקרית היא לחיות בביטחון.

"בעלי לא מוכן להישאר, זה לא חיים"

ובחזרה לילדים, אשר חלקם עשויים להעתיק יחד עם משפחותיהם את מקום המגורים, אם המצב הנוכחי יימשך. "ההורים שלי כבר מחפשים דירות מחוץ לשדרות ולאשקלון בגלל הקסאמים", מספר דני איסקוב. "אני לא רוצה לעזוב פה כי יש לי הרבה חברים".

נטלי חמיאל, מחנכת אחת מכיתות ו' בבית הספר יצחק רבין בעיר, מודה גם היא כי מחשבות עזיבה אינן זרות לה: "אני ילידת שדרות במקור ובמשך חמש וחצי שנים גרתי בנתיב העשרה עד שעברתי לאשדוד. בעלי לא היה מוכן יותר להישאר, זה לא חיים. גם המשפחה שלי וגם המשפחה של בעלי גרים בשדרות והם רוצים לעזוב, זה לא כזה פשוט. המצב לא קל לנו ההורים ובטח לא לתלמידים".

אחת התלמידות, קארין פנחסוב, מתכוננת גם לעזיבה יחד עם משפחתה: "בחופש הגדול ההורים שלי מתכננים לעבור לאשקלון, בעוד שבועיים נתחיל לחפש דירות. אני רוצה לעזוב כי מפחיד לי כאן. אני מפחדת מהקסאמים ומתעוררת בלילה והולכת למיטה של אמא שלי כדי לישון. גם הכלב שלי פוחד, הוא מתחיל לבכות ורוצה שנכניס אותו הביתה. פעם אחת הוא אפילו קרע את הרשת בכניסה ונכנס בכוח".

בין התלמידים יש גם כאלו - אמנם מעטים - שכבר התרגלו לשגרת הרקטות ולמדו לא לפחד בכל פעם שנשמעת האזעקה. "אני בכלל לא שומע את הקסאם בלילה, אני אפילו לא מתעורר, מזה אבל האחים שלי מפחדים", אומר דני ינקלוב. "בגלל שאנחנו גרים בקומה הראשונה אז ההורים שלי אפילו לא מעירים אותו אם יש 'שחר אדום', כי אין מה לדאוג. עכשיו אין בית ספר בגלל הקסאמים, אבל אני מעדיף ללכת לבית הספר מאשר לשבת סתם בבית".