מדריך: שיטות למדידת אור במצלמות דיגיטליות
פינקת את עצמך במצלמה הכי משוכללת שאתה יכול למצוא? הגיע הזמן "להוציא לה את המיץ" ולהשתמש באחד השכלולים הפחות מוכרים אך היותר מעניינים שלה: שיטת מדידת החשיפה
עמוק בתוך הקרביים של כל מצלמה דיגיטלית מוטמן רכיב אלקטרוני רגיש, עדין ויקר - חיישן התמונה. תפקידו של החיישן לקלוט את קרני האור מהסצינה שאנו מצלמים. החיישן זקוק לכמות אור מסוימת כדי להפיק תמונה טובה, שלא תהיה בהירה או כהה מדי.
אם החיישן קלט כמות רבה מדי של אור, התמונה או אזורים מסוימים בה יתקבלו בהירים מדי, מצב אשר מכונה חשיפת יתר (Over exposure). אם לא הגיעה לחיישן כמות מספיקה של אור, התמונה או אזורים מסוימים בה יתקבלו כהים מדי, ואז אנחנו בבעיה של חשיפת חסר (Under exposure).
כדי לדאוג לכך שהחיישן יקבל את כמות האור המתאימה, מצלמות דיגיטליות מצוידות במד אור פנימי המודד את עוצמת התאורה בסצינה שאנו מצלמים, ובהתאם לה קובע את החשיפה המתאימה. בהפשטה, מדידת האור פועלת באופן הבא: "אם בסצינה יש בממוצע תאורה חלשה, הגבר את החשיפה. אם התאורה חזקה, הפחת את החשיפה".
אבל במציאות, אזורים שונים של התמונה מתאפיינים בעוצמות אור שונות במקצת, ולכן כל איזור דורש חשיפה שונה.
לדוגמה, אם נצלם כלב לבן על רקע צמחיה בגוון ירוק כהה, הכלב בהיר ולכן דורש פחות חשיפה מהצמחייה, אחרת הוא יתקבל בתמונה בהיר מדי ו"שרוף".
דוגמה נוספת: הצטלמנו על רקע מגדל פיזה ביום אפרורי, והשמים מאחורינו היו בהירים. התוצאה: השמים והעננים קיבלו את החשיפה המתאימה ונראים היטב, אך הפנים שלנו ורוב מגדל פיזה התקבלו כהים מדי ואפילו נראים כצללית.
איך מתגברים על הבעיה?
ישנן דרכים שונות למדוד את האור מהסצינה המצולמת, כל דרך מתאימה לתנאי צילום שונים. בדגמים פשוטים של מצלמות דיגיטליות, האור נמדד בדרך הפשוטה יחסית של ממוצע בין בהירות מרכז התמונה לבין בהירות שאר האזורים.
בדגמים מתקדמים יותר, תוכלו לקבוע באיזו דרך להשתמש, באמצעות התפריט המוצג במצב צילום: כאשר המצלמה במצב צילום, לחצו על הלחצן המציג את התפריט, ומתוכו בחרו באחת מהאפשרויות הבאות של Metering Mode.
מדידה רב אזורית
השיטה המתוחכמת למדידת אור, אשר מצויה במצלמות דיגיטליות מתקדמות ומהווה את ברירת המחדל. שיטה זו מתאימה לרוב מצבי הצילום השכיחים. עם זאת, כדאי שנבין כיצד היא פועלת ומה מגבלותיה, על מנת ליהנות תמיד מתמונות חשופות היטב. לכן, נפרט מיד את המקרים הבעייתיים בהם מומלץ להשתמש באחת משיטות המדידה האחרות.
מדידה רב אזורית מחלקת את התמונה למספר רב של אזורים, ומודדת את כמות האור בכל אחד מהאזורים. מצלמות מסוימות אפילו מצליחות לבצע חלוקה של למעלה מ-200 אזורים! לאחר המדידה, המצלמה מנתחת את בהירותם של האזורים השונים, ומשווה את התבנית שנמצאה לתבניות המתוכנתות בה.
התבניות המתוכנתות מייצגות מצבי צילום שכיחים, בהתאם למחקרים שערך יצרן המצלמה. לאחר שנמצאה תבנית מתאימה, המצלמה מגדירה את החשיפה האופטימלית.
מדידה רב אזורית עלולה להפיק תוצאה פחות מוצלחת כשמצלמים ביום שמש בהיר, ובו ניגודיות גבוהה בין האזורים הבהירים לכהים. הסיבה לכך היא, שאם יש בתמונה אזור בהיר או כהה במיוחד החשוב לנו ונרצה לראות בו פרטים, יש להתאים את החשיפה לבהירותו, על מנת שלא "יישרף" מלובן או לחילופין ייבלע בצל.
המדידה הרב אזורית אינה יכולה "לנחש" מהו האזור החשוב לנו, ועלולה לקבוע חשיפה שלא תתאים לאזור זה. הפתרון הוא להשתמש באחת משיטות המדידה האחרות, ובנוסף - לכל אחד כדאי לבחון את התנהגותה של המדידה הרב אזורית במצלמה שלו, באמצעות צילום במגוון מצבים שונים: צלמו מספר תמונות בשמש, בצל, בתוך הבית, אובייקט בהיר התופס מחצית משטח התמונה והרקע סביבו כהה, אובייקט כהה קטן על רקע בהיר, וכדומה.
לאחר מכן בדקו את התוצאות על מסך המחשב, ומצאו את המצבים בהם המדידה הרב אזורית הפיקה תמונה כהה או בהירה מדי. עם הניסיון, כשתלמדו להכיר ולצפות מראש את התנהגותה של מדידת האור במצבי צילום שונים, החשיפות שלכם יהיו מוצלחות יותר.
מדידה ממושקלת מרכז (Center Weighted או EPS)
במצלמות אשר אינן מציעות מדידה רב אזורית, שיטת המדידה היא בדרך כלל מדידה משוקללת מרכז. בשיטה זו, מד האור מודד את הבהירות מכל שטח התמונה, אך בשקלול החשיפה הדרושה, מתחשב בעיקר בבהירות של מרכז התמונה.
ישנם מצבי צילום בהם נעדיף להגדיר במצלמה דווקא שיטה זו. המקרה הקלאסי הוא תמונה בה הנושא ממוקם במרכז. לדוגמה בצילום פורטרט, שיטה זו מעניקה חשיפה מתאימה למצולם, אך עם זאת מתחשבת גם בבהירות הרקע שמאחוריו. כאשר תשתמשו בשיטה זו, שימו לב כי אם המצולם לא ממוקם במרכז התמונה, יש לנעול את מדידת האור על פניו (מיד הסבר כיצד לבצע זאת).
מדידה נקודתית (Spot)
אם נשתמש בכל אחת משיטות המדידה האחרות, החשיפה תתאים לרקע אך המצולם יתקבל "שרוף" מלובן או כהה מדי. בפעם הבאה שתצלמו חתול שחור על רקע בהיר, הוא לא ייראה כמו גוש פחם...
כדי להשתמש ביעילות בשיטת המדידה הנקודתית, אפשר לנעול את מדידת האור, טכניקה זו עוזרת לקבל חשיפה מדויקת בכל שיטות מדידת האור:
1. וודאו כי האובייקט החשוב בתמונה נמצא במרכז העינית.
2. לחצו חצי לחיצה על לחצן הצילום והשאירו את האצבע לחוצה. ה"חצי לחיצה" היא לחיצה עדינה אשר גורמת למצלמה לבצע מדידת אור ולמקד את העדשה, אך לא לצלם.
3. עדיין מבלי לעזוב את הלחצן, כוונו את המצלמה לכיוון הרצוי והשלימו את הלחיצה. על ידי כך, תבטיחו שהמצלמה תנעל את מדידת האור מהאובייקט, גם אם אינו מופיע במרכז העינית.
שאלות ותשובות
שאלה: צילמתי עם פלאש את האחיינית שלי בת החודשיים, והתמונה נראית בהירה באופן קיצוני, כמעט הכל לבן. מה קרה ואיך אפשר למנוע את זה?
תשובה: יכולות להיות לכך מספר סיבות, אבל הסיבה העיקרית היתה כנראה צילום עם פלאש ממרחק קרוב מדי. לא מומלץ לצלם עם פלאש ממרחק של פחות ממטר אחד מהמצולם. זה אפילו מסוכן מאד לראיה כשמדובר בתינוק!
ייתכן שבנוסף למרחק הקרוב, התמונה התקבלה בהירה מדי בגלל שהחיישן כוון על רגישות ISO גבוהה כגון 400 או 800.
אחת הדרכים למנוע בהירות יתר, בעת שימוש בפלאש, היא לכוון אותו אל התיקרה - בזווית כזו שהאור יוחזר אל האובייקט אותו רצית לצלם (במקרה שלך אחייניתך). דרך זו, גם מונעת הבהרת יתר וגם מבטלת את האפקט של עיניים אדומות - שתי ציפורים במכה אחת...
הכתבה פורסמה במקור בגיליון מספר11 של "זמן דיגטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי .
לפנייה לכתב/ת 
