אאוריקה: אבק שריפה, מנוע הקיטור ותאורת הרחוב

המצאת אֲבַק הַשְּׂרֵיפָה

המצאה זו השפיעה בצורה נִיכֶּרֶת על הִתְפַּתְּחוּת הָאֱנוֹשׁוּת. עד להמצאת אֲבַק הַשְּׂרֵיפָה, בני האדם השתמשו בִּכְלי נֶשֶׁק לא יעילים, יחסית, כמו חִצִּים וַחֲרָבוֹת, אבל אֲבַק הַשְּׂרֵיפָה אִפְשֵׁר את בְּנִיָּתָם של כְּלֵי נֶשֶׁק הַרְסָנִיִּים הרבה יותר - רובים, תותחים ופצצות. המלחמות השתנו לחלוטין והפכו לְקַטְלָנִיּוֹת בהרבה. השימוש באֲבַק הַשְּׂרֵיפָה סייע לִמְדִינוֹת הַמַּעֲרָב להשתלט על אַפְרִיקָה וְאָמֶרִיקָה, והביא לעלייתן של מַעֲצָמוֹת חדשות.

באופן מפתיע, את אֲבַק הַשְּׂרֵיפָה, שהביא למותם של מיליוני בני אדם, גילו אַלְכִימָאִים סִינִים שחיפשו דווקא תִּרְכּובֶת שתבטיח חַיֵּי נֶצַח. לא ידוע מתי בדיוק אירעה הַתַּגְלִית, אך לפי ההערכות היה זה בסביבות המאה התשיעית לספירה. אֲבַק הַשְּׂרֵיפָה הבסיסי היה תערובת של שלושה חומרים: מְלֵחַת אַשְׁלְגָן, גָּפְרִית וּפֶחָם. בתחילה השתמשו בו הסִינִים לְיִצּוּר זִקּוּקִים, אך מהר מאוד הם גילו שאפשר לִרְתּום אותו גם לְצרְכֵי מִלְחָמָה. הם יצרו תותחים מִקְנֵי בַּמְבּוּק, שירו חִצִּים בוערים וגם פצצות שנורו בעזרת מִקְלַעַת גדולה. ההמצאה שוכללה במאות ה-12 וה-13 כשהיא הגיעה לִמְדִינוֹת עֲרָב וּלְאֵירוֹפָּה, שם פּותְּחוּ תּוֹתְחֵי בַּרְזֶל שהיו מסוגלים לירות פגזים כבדים למרחק וגם רובים.

המצאת מְנוֹעַ הַקִּיטוֹר

המצאה נוספת שהיתה לה השפעה עצומה על הָאֱנוֹשׁוּת היא מְנוֹעַ הַקִּיטוֹר. בזכות המנוע הזה התרחשה הַמַּהְפֵּכָה הַתַּעֲשִׂיָּתִית: הוא הניע מכונות במפעלים, ספינות שחצו את הימים לְלֹא תְּלוּת ברוח ורכבות שיכולות היו לשאת אנשים וסחורות למרחקים גדולים ביבשה.

למעשה, כבר במאה הראשונה לספירה הבחין הַיְּוָנִי הִירוֹ מֵאָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה בכוח שיש לקיטור, אך הוא השתמש בו רק לייצור צעצוע -כדור שהסתובב סביב עצמו. רק כעבור כ-1,500 שנה, ב-1663, פרסם הָאָצִיל הַבְּרִיטִי אֶדוּאַרְד סוֹמַרְסַט את התכנון הראשון של מנוע קיטור - ואולם נראה שהוא מעולם לא בנה את המנוע. הראשון שבנה מְנוֹעַ קִּיטוֹר עובד היה הַצָּרְפָתִי דֶּנִיס פֶפִין, שנעזר בַּפִילוֹסוֹף וְהַמָּתֶמָטִיקַאי הַיָּדוּעַ גּוֹטְפְרִיד לַיְבְּנִיץ. פֶפִין הניע באמצעות המנוע שלו סירה. בשנים הבאות שיפרו ממציאים רבים את המנוע והפכו אותו לחזק ויעיל הרבה יותר.

המצאת תאורת הרחוב

כיום ניתן להסתובב ברחובות בְּבִטְחָה בשעות הלילה בזכות הַתְּאוּרָה שפועלת בהם. אולם, עד לפני כ-200 שנה היו הרחובות מאוד מפחידים בלילה, משום שלא היו מוארים. בין המאה ה-16 למאה ה-18 פתרו את הבעיה בכמה ערים בְּאֵירוֹפָּה על ידי כך שֶׁחִיְּבוּ אנשים, שגרו בבתים שֶׁחַלּוֹנוֹתֵיהֶם פנו לרחוב, לתלות בהם עֲשָׁשִׁיּוֹת. מי שלא עשה זאת היה עלול לקבל קנס.

הפתרון האמיתי הגיע כשבני האדם גילו כיצד להפיק גז. את הגז ניתן היה להזרים מנקודה מרכזית אחת לפנסים שהוצבו בכל העיר וכך להאיר את הרחובות בקלות וביעילות. פנס הרחוב הראשון הופעל בלונדון ב-1807 על ידי הַמַּמְצִיא הַגֶּרְמָנִי פַרַדְרִיק אַלְבֶּרְט וּוִינְזֶּר. בתחילה הודלקו הפנסים באופן ידני, על ידי אדם שעבר ביניהם בכל ערב, אך לאחר זמן מה הומצא מנגנון שהדליק אותם באופן אוטומטי.