ל-מ-ה זה מגיע לנו?
"למה אנחנו, אוהדי ארגנטינה, בורכנו בשחקני כדורגל ענקיים, אבל במאמנים לא משהו". מיקי שגיא לא יתגעגע לפקרמן, שהשאיר את מסי על הספסל במשך 120 דקות
תמיד אחרי הפסדים יש מיליון וחצי טענות למאמן, לשחקנים, לשופט, לכל מה שזז. אבל הפעם לנו, אוהדי ארגנטינה, יש רק טענה אחת, שאלה אחת פשוטה: למה זה קורה לנו? למה אלוהים בירך אותנו בשחקני כדורגל ענקיים, אבל במאמנים לא משהו בכלל. לפני ארבע שנים היה זה מרסלו ביילסה שהשליך מונדיאל לפח, הפעם היה זה תורו של חוסה פקרמן.
לא חסרות תמונות אותן יהיה קשה לאוהדי ארגנטינה לשכוח מהערב הארוך והארור של ה-30 ביוני בברלין. אבל אחת מהן סמלית יותר מכולן. ליונל מסי, הילד שעל כתפיו הגיעו לגרמניה כל כך הרבה אשליות של אוהדי נבחרת התכלת-לבן, יושב בודד על הספסל, דקות אחרי שהארגנטינאים על המגרש וברחבי תבל החלו לפרוק ליטרים של דמעות בעקבות ההדחה הכואבת בפנדלים.
הילד, שהחודש חגג 19, לא שיחק אפילו שניה אחת מ-120 הדקות שארך המשחק מול המארחת. נכון שהפרצוף של מסי הוא לא מאלה המביעים יותר מדי אמוציות ובדרך כלל תווי פניו לא אומרים הרבה, אבל הפעם היה כתוב עליו באותיות ענק משהו כמו "למה לא שיחקתי. למה לא קיבלתי צ'אנס לנסות לעזור".
אוהדי ארגנטינה פרקו ליטרים של דמעות (צילום: רויטרס)
את השאלה הזו, ל-מ-ה אחד גדול, שואלים 38 מיליון תושבי ארגנטינה ועוד רבים נוספים בעולם כולו, אוהדי אחת הנבחרות הטובות במונדיאל. כל חובב כדורגל עם היגיון בריא ודאי שאל את עצמו איך יכול להיות שהילד שמככב באלופת אירופה ברצלונה לא מקבל אפילו הזדמנות קטנה במשחק כל כך חשוב.
התשובה? אצל חוסה פקרמן, מאמן ארגנטינה שסיים בסוף המשחק את הקדנציה שלו. נכון שחייבים לפקרמן תודה ענקית על מה שעשה. הוא זה שהביא שלוש אליפויות עולם עד גיל 20 בעשור האחרון, הוא זה שהחזיר לנבחרת הבוגרת את שמחת החיים אחרי הטראומה ממונדיאל 2002 והוא זה שנתן לנבחרת הנוכחית זהות של כדורגל טכני. כדורגל שלא רק הביא לכיבוש שער מדהים אחרי 24 מסירות ברצף בהצגה מול סרביה (אחד השערים היפים בכל הזמנים), אלא גם צירף לנבחרת לא מעט אוהדים ניטראליים בשלושה שבועות בהן הלהיבה במונדיאל.
אבל עכשיו אותו פקרמן, רגע לפני שהוא עוזב, חייב לנו הסברים. באופן כללי על מדיניות החילופים המוזרה שלו לאורך המונדיאל בכלל ובמשחק מול גרמניה בפרט. הסימפטומים נראו כבר בשלב הבתים והמאמן היה עקבי לכל אורך הטורניר בחילופים הלא מובנים שלו. כבר בפתיחה מול חוף השנהב לא הובן איך שחקן ליגה כמו פלאסיו, טוב ככל שיהיה, זוכה לדקות בכורה במונדיאל לפני שחקנים כמו טבס, מסי או איימאר. זה נמשך גם במשחקים הבאים והשיא היה ברבע הגמר בברלין.
חוסה פקרמן. חייב הסברים לאוהדים התכולים-לבנים (צילום: איי פי)
נכון שחילוף אחד היה מאולץ אחרי הפציעה של השוער אבונדנסיירי. נגיד גם שריקלמה, שחקן שיכול להכריע את המשחק במהלך אחד, היה עייף ומכניסים במקומו את הקשר ההגנתי קמביאסו כדי לשמור על ה-0:1 הקטן. אבל למה לכל הרוחות נכנס דווקא חוליו קרוס במקום קרספו? שיעור חינוך למסי? רבע גמר מונדיאל זה לא הרגע בשביל זה.
ברור שאם החלוץ הגבוה היה נוגח שער ניצחון או שאחרי הפנדלים ארגנטינה היתה זו שחוגגת, לא היינו מדברים על קרוס ופקרמן. אבל כל אוהד כדורגל מבין שדווקא במשחק עם הארכה, כששחקני היריבה תשושים ויש שטחים פנויים גדולים, דווקא אז, שחקן כמו מסי (או אפילו איימאר או סביולה, אם פקרמן מתעקש להמשיך במסר החינוכי לילד) יכול היה לעשות את ההבדל.
בלי קשר לעובדה שקרוס הוכיח בכל מהלך שלו שהמונדיאל גדול עליו בכמה מידות, לא היתה שום סיבה הגיונית לא לתת למסי הזדמנות לנסות ולסגור את המשחק הזה לפני הרולטה הרוסית הנקראת בפנדלים. נכון שהילד אולי לא השחקן הכי ממושמע טקטית והוא עדיין לא זורם באופן טבעי במעגל המסירות של הנבחרת. אבל מונדיאל, כדאי להזכיר לפקרמן, זה פעם בארבע שנים. אין את שבוע הבא כדי לתקן.
ויש גם מי ששמח. הגרמנים על להמאן, אחרי רבע הגמר (צילום: רויטרס)
פקרמן הראה שיש לו אומץ ותעוזה, כשבנה נבחרת עם בסיס של שחקנים בהם האמין, אותם גידל בגילאי הנוער ושמר להם אמונים בבוגרת. אבל נגד גרמניה האפורה והמכנית של שישי בערב, חסרו למאמן ביצים כדי לנצח את המשחק וזה התבטא בחילופים ובתגובות לאירועים במהלך משחק. לשחקנים כמו מסצ'ראנו, אז'אלה, מקסי רודריגס והחברים שנלחמו כמו אריות ונתנו משחק מרגש, לא מגיע סוף כזה. גם לא לפקרמן, מאמן שעשה הרבה למען הכדורגל הארגנטינאי.
אבל בצער רב הגיע הזמן לשים קץ לקדנציה של פקרמן. לצערנו, במקום יורש ראוי כמו קרלוס ביאנקי או אלפיו באסילה, בהתאחדות הארגנטינאית יילכו על פופוליזם זול וימנו כנראה את דייגו מראדונה. הנחמה היחידה היא שדייגו לפחות ייתן מקום בהרכב למסי ולא יפקיר אותו על הספסל. ואם כבר הזכרנו את אלוהים (מראדונה), אז לפחות נקווה שביום כיפור הקרוב, פקרמן היהודי יבקש סליחה על הטעות הגדולה אתמול, כשהיו לו יהלומים על הספסל ולא עשה בהם שימוש.
לסיום, פיסקה על מסי. הילד כבר הראה לא פעם שכישרון יש לו בטונות, אבל בהתנהגות יש לו עוד לא מעט מה ללמוד. לא ייתכן שבסיום המשחק, לפני ההארכה, כשכל הספסל נכנס לעודד את השחקנים, הוא יישאר מאחור על הספסל. או בהארכה עצמה, כשהוריד את הנעליים ועשה טובה שעקב אחרי המשחק. נכון שאלה אולי תגובות של ילד בן 19 כעוס שלא עלה לשחק, אבל עדיין, זה לא מתאים. נקווה שב-2010 נהנה לא רק ממסי מדהים על המגרש, אלא גם מחוצה לו.
ליאו מסי. הפרצוף שלו הביע הכל
צילום: רויטרס
מומלצים
