מפיקים תיעודיים נגד פסטיבל ירושלים
פורום היוצרים הדוקומנטריים ושורת מפיקי סרטים תיעודיים ישראליים טוענים: פסטיבל הסרטים מקפח אותנו. בפסטיבל לא מבינים על מה הרעש
ימים ספורים לפני פתיחתו של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים, יוצאים חברי פורום היוצרים הדוקומנטריים ומפיקי סרטים תיעודיים בישראל במכתב חריף להנהלת הפסטיבל בו הם טוענים ליחס מפלה מול יוצרי הסרטים העלילתיים. על המכתב חתומים בין היתר זיו אלכסנדרוני, חנה בן משה, אריק ברנשטיין, עמית גורן, רון חביליו, לימור פנחסוב, לי ינור, עדנה קוברסי, אורי רוזנווקס ונעמי שחורי.
הטענות המרכזיות במכתב מתייחסות לערבי הגאלה שמקיים הפסטיבל לבכורות של סרטי עלילה וכוללות מימון קבלות פנים עם תום ההקרנה. טענה נוספת קשורה למימון הוצאות הלינה של במאי ומפיקי הסרטים העלילתיים הישראליים. "מימון קבלות הפנים למוזמני הבכורות של הסרטים הדוקומנטריים נעשה על ידי המפיקים, זאת בניגוד למקובל בקבלות הפנים למוזמני הסרטים העלילתיים", נכתב במכתב, "אפליה זו באה לידי ביטוי גם בתנאי האירוח ליוצרים עלילתיים לעומת היוצרים הדוקומנטריים".
יו"ר הנהלת הפורום, נפתלי גליקסברג, אומר היום: "הקולנוע הדוקומנטרי דומיננטי בפסטיבל, בעיקר השנה עם 14 בכורות לסרטים ישראלים. התחושה היא שלמרות זאת כל העשייה הזו אינה מקבלת את המקום הראוי לה. הדיון אינו נסב סביב כסף אלא מתייחס לסדרי עדיפויות ולמקום של הקולנוע הדוקומנטרי בתוך פסטיבל ירושלים. זה בא לידי ביטוי גם בשיבוץ הסרטים בתכנייה". גליקסברג מתייחס לסרטו של זיו אלכסנדרוני, "והנה רוח גדולה באה", ששובץ להקרנה בשעות אחר הצהריים של יום גמר המונדיאל. "אני לא מאמין שבפסטיבל היו מעלים על דעתם לשבץ בכורה לסרט עלילתי ישראלי על אותה המשבצת", אומר גליקסברג, "ברור מאליו שרבים לא יגיעו להקרנה".
"פערים לא פרופורציונליים"
לדברי יו"ר הפורום, בשעה שבה מממן הפסטיבל הלנת במאים ומפיקים של סרטי עלילה בירושלים בכל הנוגע לקולנוע התיעודי ממומנת שהותם של הבמאים בלבד. "ברור שהדבר אינו נעשה במזיד או מטעמים של התנכלות, זו לא מלחמה, אבל מדובר בטעות קונספטואלית שצריך להפנות אליה תשומת לב וראוי לתקן". תלונה נוספת קשורה בהיקף הפרסים המוענקים לקולנוע העלילתי מול זו שמעניק הפסטיבל לקולנוע התיעודי. "אין מה להשוות בין השניים. הפערים עצומים ולא פרופורציונליים. גם זה הוא סימפטום לאטיטיוד הכללי", מסכם גליקסברג.
בפסטיבל מתקשים להבין על מה בדיוק מתרעמים המתלוננים. "יש קבלת פנים אחת ביום והיא נועדה לקולנוע הישראלי באופן כללי וזה אומר לסרטי העלילה, התעודה והדרמות שהוקרנו בבכורה באותו היום", אומר אבינועם חרפק ומוסיף, "אי אפשר לטעון לקיפוח של הקולנוע התיעודי כשבמשך 23 שנותיו של הפסטיבל מקומו תמיד היה מרכזי. תקציב הפסטיבל מוגבל ואנחנו מעדיפים להשקיע את הכסף בתנאי צפייה אופטימליים בסרטים התיעודיים. לשם כך אנחנו מייבאים מכשירי בארקו מיוחדים מבלגיה ומממנים ציפוי אקוסטי לאולם במרכז למורשת בגין. אלו נראות לנו מטרות ראויות וחשובות בהרבה מהסעדה. מקומו של הקולנוע התיעודי בעשייה הקולנועית הכללית חשוב והדבר בא לידי ביטוי גם בפסטיבל".
