להציל את העוזרת

רק עברנו את ההתרגשות הראשונית, עם הצטרפותה של רות למשפחה, והנה הגיע זמן הנחיתה וההתאקלמות. הבית משווע לניקיון יסודי, ואני הייתי חייבת להשיג עוזרת, ויהי מה. האמת? הייתי מיואשת. רותי הקטנה והרגלי השינה הקלוקלים שלה, לא הותירו לי זמן אפילו לארגון של הבית, שלא לדבר על ניקוי קצת יותר יסודי.

זה אולי המקום לומר, ובניגוד לדעתם של רבים, שהעובדה שיש לי ילדים רבים ובוגרים, לא עושה אותם ל"עוזרים" של אמא. נכון שהם נדרשים למינימום של עזרה, כמו סגירת מיטות, (אצלנו ישנים במיטות נפתחות, מה חשבתם?) איסוף משחקים לאחר השימוש, וכהנה וכהנה, אבל בטח שאני לא מצפה מילדה בת שמונה להפשיל שרוולים ולהבריק פאנלים ואמבטיות.

מצעד העוזרות

במהרה הסתבר לי שמציאת עוזרת אינה משימה פשוטה בכלל. בימים טרופים אלה, ניסיון להשיג עוזרת הוא כמו ניסיון לעבור את הים באונייה עשויה מנייר.העוזרת הראשונה שהופיעה היתה סטודנטית חמודה שזנב הסוס שלה הטלטל לקצב סבון הכלים. אבל להיכנס לשירותים או ללכלך ידיים באקונומיקה? רק תעיזו לרמוז. בלית ברירה, נפרדנו כידידות.

הבאה בתור היתה אישה קשת יום שהפכה אותי לפסיכולוגית ללא הכשרה. על כל צלחת ששטפה בכתה עבור שנה של חיים קשים, עד שמצאתי את עצמי, לילה קודם בואה, מקרצפת, מסדרת, מקפלת ומגהצת, בקיצור- מכינה את הבית לקראת האורחת החשובה, העוזרת. ולא שחלילה קשה לי לעבוד. להפך, אני דווקא עובדת לא רע, אבל זה העניין, שאני לא מספיקה לבד, ואני צריכה בכל זאת מישהי שתעבוד איתי, ולא תשב לשיחות נפש על קפה ועוגה.

חברתי הטובה התגייסה למשימה, ניסתה את מזלה והתקשרה לחברה ששמעה מהדודה שאצל הסבתא עובדת אחת בשם דורית. אז נכון שאותה דורית גובה שישים שקלים לשעה - אבל אולי זה שווה? מצאתי את עצמי עומדת נבוכה מול אישה בגיל העמידה שהביטה בזעזוע על הבית ההפוך שלי. "תסדרי את הבית ואז תקראי לי!" נשפה בבוז, ועזבה תוך שהיא ממלמלת בזעם: "איך היא מעיזה לקרוא לי כשהבית נראה כך"? אז זהו, שבגלל זה קראתי לך, דורית חביבה. בדיוק בגלל שהבית נראה ככה.

גאולה בערב שבת

ביום שישי, ערב שבת, בשעה שבע בבוקר, לאחר לילה ארוך ללא שינה עם תינוקת חמודה אך בכיינית, הגיעה שיחת הטלפון הגואלת: "הלו מלי, זו עליזה, אמרו לי שאת מחפשת עוזרת. יש לי הבוקר שעה אחת פנויה משמונה עד תשע, את רוצה?". עליזה עבדה אצלי לפני שנים בקביעות, עד שהיא עברה דירה. אישה חמה ונעימה. היא עצמה אם לשישה ילדים. "חזרת לאיזור?" שאלתי, מלאת תקווה. "כן, אבל אין לי כבר שעות קבועות, אני מלאה עד אפס מקום". 

"רוצה?" היא שואלת אותי. לו הייתה יכולה לראות את מבט האושר שעלה על פני. "בטח, תבואי, תבואי." נכון שהיא לא תספיק הרבה, אבל רק המחשבה על עוד יד שרק תסגור מיטות ותסדר אפילו חדר אחד או שניים התחילה להרגיע אותי.

קפה אצל יפה

בשמונה בדיוק עליזה התייצבה. לפני שהתחלתי לדבר היא כבר התחילה לעבוד, זריזה כמו שד. "תעשי לי טובה, אני רק לוקחת את הבן שלי לגן. התינוקת בעגלה בסלון. שימי עליה עין לדקה." אמרתי לה. לקחתי את הקטן לגן הממוקם מול הבית, ותוך חמש דקות הייתי בחזרה בבית. עליזה, בינתיים, עסקה במרץ בסידור חדר הבנים. לא רציתי להפריע לה, אז נכנסתי למטבח והתחלתי לבשל לשבת, והנה השכנה ממול דופקת בדלת.

"מלי, את חייבת לראות את עוגת יום ההולדת שהכנתי, ואולי תשתי כוס קפה וננוח מספר דקות?" הציעה. שחבון זריז העלה: יש לי עכשיו בבית עוזרת לשעה. מותר לי לפרגן לעצמי מנוחה של מספר דקות, לא? "עליזה," צעקתי מהסלון. "אני יוצאת לשכנה ואני לוקחת את התינוקת איתי. אני אחזור עוד מעט".

יפה השכנה הכינה לי כוס קפה ואפילו פרסה עוגה שהכינה לכבוד שבת. "השגתי עוזרת לשעה," סיפרתי לה באושר. "אני שמחה בשבילך." יפה התכוונה באמת. ישבנו ופטפטנו על הא ועל דא. על התינוקת החדשה, הקנאה של הקטנים והקנאה של הגדולים. לאחר שעברנו על כל פסיכולוגיה אפשרית בעניין הבטתי בשעון. "זהו יפה, נגמרה לי השעה. לפחות החדרים יהיו מסודרים. זה נותן לי כוח לסיים את שאר המלאכות".

פחד ואכזבה

להפתעה שחיכתה לי לא יכולתי לצפות אפילו בחלומותי השחורים ביותר. דלת ביתי פתוחה לרווחה, שני שוטרים ומספר גברים מארגון 'הצלה', על המפתן. "מה קרה?" נזעקתי. במרכז הסלון ישבה עליזה העוזרת, בוכה בכי עז, כל גופה רועד. עליזה מביטה בי בעינייה אימה: "חטפו לי את התינוקת!. את אמרת לי להשגיח על הקטנה, היא בכתה, אז נתתי לה מוצץ, ואחר כך חזרתי לסדר את החדר. כשבדקתי אותה אחרי דקה, הסלון היה ריק. התינוקת איננה, אלוקים מה עשיתי!?"

רק כשהרמתי את התינוקת מהעגלה כהוכחה ניצחת היא התחילה להרגע. היא לא שמעה אותי כשהודעתי לה שאני יוצאת לשכנה עם הקטנה, וכותצאה כל כוחות ההצלה האיזורים הגיעו לביתי. עליזה התחילה להרגע, אבל הגוף שלה עדיין רעד. "סליחה, אני כל כך מתנצלת." גמגמתי לעבר כולם, שמיהרו לעזוב. הכנתי לעליזה כוס קפה, ואז היא כבר היתה חייבת לעזוב.

שילמתי לה תמורת שעת עבודה מלאה, למרות שבפועל היא עבדה רבע שעה בלבד. הבטתי בה ביאוש בזמן שהיא סגרה את הדלת. מאחוריה נסגרו גם התקוות ליום שישי קל. עליזה בקושי הספיקה לסדר חדר אחד עד שגילתה שהתינוקת "נעלמה" ואני עוד יושבת לי בנחת אצל יפה ושותה כוס קפה. הלך הכסף, הלכה העוזרת, תמה השעה ואני- אנה אני באה?

יפה נכנסה לבית ומצאה אותי במצב של הלם. "מה קרה? מה היה כל הרעש הזה מהבית שלך?" אחרי שעיכלה את סיפור החטיפה, והצליחה להדביק אותי בצחוקה, החליטה להפשיל שרוולים ולהרתם למאמץ. ועל זה נאמר: טובה שכנה קרובה מעוזרת רחוקה.

תובנה אחת לשבוע: מאחורי כל אישה מצליחה, עומדת לפחות עוזרת אחת, עייפה.