שתף קטע נבחר

קוף מי שמדבר

לידיעת הקורא דוקטור דוליטל: חוקרים גילו כי הצלילים שמשמיעים גונונים לבני-אף יכולים להיחשב כניצני שפה ומשמשים לתקשורת מורכבת בין הקופים. בואו לשמוע

גונון לבן-אף (Cercopithecus nictitans) הוא מין של קופים שוכני עצים, שמקום חיותם יערות אפריקה התיכונה והמערבית. הגונונים לבני-האף חיים בחבורות; כל חבורה מונה 13 עד 22 פרטים, מהם זכר בוגר אחד, 6 עד 9 נקבות בוגרות והשאר צעירים.

 

בתגובה על הפרעה משמיע הזכר הבוגר אחד משני סוגי קולות: קול הנשמע קצת כמו דפיקה, בדומה להברה הֶק (לחצו לשמיעה), וקול ממושך ו"רך" יותר, הנשמע בערך פִּיוֹוֹ (לחצו לשמיעה). אמנם, בעת רעיית הבוקר ובעת מסע הערב לאתרי השינה משמיע כנראה הזכר קולות אלה גם באופן ספונטני, אך בדרך-כלל קולות אלה משמשים לאזהרת הקבוצה מפני התקרבות טורף, ואף מהווים ניסיון להבריחו; נמר שהתברר לו כי התגלה נוטה להניח לקבוצה ולנסות להשביע את רעבונו במקום אחר. קולות הֶק מושמעים בעיקר לציון התקרבותו של עיט הכתר – דורס גדול שעיקר מזונו גונונים, ואילו קולות פיוו – לציון נוכחותו של נמר בסביבה.

 

והנה, החוקרים קייט ארנולד (Arnold) וקלאוס זוברביהלר (Zuberbuhler) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סנט אנדרוז, אנגליה, מצאו במחקרי שדה בקרב גונונים לבני-אף חופשיים, כי נוסף על קולות בסיסיים אלה משמיעים הזכרים גם צירוף מיוחד של שתי הקריאות הללו, צירוף קולי שהחוקרים מכנים פיוו-הק (סימון מקוצר: פ-ה - לחצו לשמיעת הצליל). צירוף זה כולל אחת עד שלוש קריאות "פיוו" ואחר-כך עד ארבע קריאות "הק". המֶשֶך הכללי של הקריאה המיוחדת הוא 3 עד 9 שניות, ופירוש הדבר מרווח קצר מאוד בין רכיב קריאה אחד למשנהו.

 

 צירוף זה משמיע הזכר הן למראה נמר והן למראה עיט כתר, והחוקרים מדווחים כי סמוך להשמעת קריאה מורכבת זו, הקבוצה מתחילה לנוע. קריאות "הק" כשלעצמן ("עיט כתר בשטח") אינן מעוררות כרגיל תנועה של הקבוצה, והחוקרים מסבירים זאת בכך שתנועה במקרה זה היא מעשה מסוכן – התנועה עלולה לגלות את הגונונים לעיני העיט התרות אחר טרף. ואולם באותם מקרים שבהם נשמע הצירוף הצלילי פ-ה, הגונונים החלו לנוע, ונעו למרחק גדול בהרבה בהשוואה לתנועה שלא קדם לה צירוף קריאות זה.

 

מכאן מסיקים החוקרים כי לצירוף "נמר-עיט" (סליחה, פיוו-הק) יש פירוש מיוחד, שונה מרכיביו, בלשון הגונונים לבני-האף, לאמור: "חבר'ה, להתחיל לנוע!", וזאת בכל מקרה של תנועה, אף ללא קשר להימצאות טורף בשטח. חיבור מילים למשמעות שונה מהצירוף המילולי (נניח: הצירוף בית-ספר, היוצר מונח שונה מסך הרכיבים בית+ספר) הוא תכונה המאפיינת את שפת האדם, מציינים החוקרים, ומוסיפים כי המקור האבולוציוני ליכולת אנושית זו הוא עלום. והנה, לטענתם הם חשפו כעין ניצן ראשון של יכולת "תחבירית" זו בגונונים לבני-אף החיים חופשיים בתנאי טבע.

 

כדי להמחיש את התהליך של יצירת מושגים חדשים על-ידי צירוף מושגים אחרים בשפה האנושית – ובמקרה זה, בכתב הסיני – ארשה לעצמי לצטט קטע קצרצר מספרה הנפלא של ויסלבה שימבורסקה "קריאת רשות" (תרגם מפולנית רפי וייכרט). הקטע מתייחס לספר שעניינו הכתב הסיני: "'רעיה' זו אשה בתוספת מטאטא, 'מאהבת' – אשה בתוספת חליל". ואם ניישם את תיאורה של שימבורסקה לקולות הגונונים הזכרים נאמר כך: "עזבו הכל והתחילו לנוע" זה נמר בתוספת עיט כתר...

 

ואולי שלמה, החכם באדם, והדוקטור דוליטל נוכחו ביכולת התחביר של חיות עוד קודם למחקר זה, שפורסם בגיליון 18 במאי של שבועון המדע "נייצ'ר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חבר'ה, להתחיל לנוע!
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים