מה אפשר לעשות נגד צפון קוריאה?

בעולם מודאגים מניסוי הטילים שביצעה השבוע צפון קוריאה. פרשנים ומומחים שוברים את הראש בשאלה מה אפשר לעשות. המומחים מסכימים שגם במקרה האיראני וגם במקרה הצפון-קוריאני פעולה צבאית אינה מהלך ישים. אז אולי חרם עולמי? זה תלוי בסין וברוסיה, שלא ממהרות בינתיים ליישר קו עם ארה"ב

רונן בודוני פורסם: 08.07.06, 10:00

פרשנים ברחבי העולם מודים שקשה בדרך כלל לנתח את מניעיה של צפון קוריאה, אולם הפעם הם פחות או יותר מסכימים להערכה ששיגור הטילים השבוע היה ניסיון של פיונגיאנג ללכוד את תשומת ליבו של העולם, העסוק ללא הרף במשבר הגרעיני עם איראן, ולגרור את ארה"ב להתייחס אליה ברצינות.

מהבחינה הזו ניתן לומר שהניסוי של קים ג'ונג איל הוכתר בהצלחה יתרה. זו לא הפעם הראשונה שפיונגיאנג עושה את התרגיל הזה.כבר ב-1994 יצר שליט צפון קוריאה דאז, קים איל סונג, משבר - וזכה בהסכם נדיב מצד ממשל קלינטון לרכישת כורי הגרעין של המדינה.

ב-1998 שיגרה צפון קוריאה דגם קודם של הטיל ארוך הטווח - דייפודונג 1" - לכיוון מערב. הטיל חלף מעל שטחה הריבוני של יפן ונתח באוקינוס השקט ממזרח לה. ביפן נדהמו ובארה"ב רתחו, אבל שנתיים מאוחר יותר זכה קים בביקור רשמי של מזכירת המדינה האמריקנית מדלין אולברייט, ובתמיכת ממשל קלינטון בחימם את היחסים עם הדרום.

אז נבחר ג'ורג בוש לנשיאות; היחס השתנה אבל המשחק נותר כשהיה. בשנת 2002 כלל בוש את צפון קוריאה ב"ציר הרשע" וסתם את הגולל על העסקה של קלינטון. שוב חש קים שמפנים לו עורף אז הוא סילק את פקחי האו"ם, פרש מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני והחל להפעיל מחדש את תכנית הגרעין שלו במלוא המרץ.

הפגנה בדרום קוריאה (צילום: איי.פי)

ב-2003, כשכוחותיו נלחמים בעיראק, שינה בוש את עמדתו המקורית והסכים לשיחות עם צפון קוריאה במסגרת רב צדדית, לצד דרום קוריאה, יפן, סין ורוסיה. אבל שליט צפון קוריאה ראה את בן בריתו סדאם חוסיין מושפל, ולאור המאמצים האמריקנים להפיל גם אותו מכסאו, הוא רק חיפש תירוץ לשבור שוב את הכלים. מיד כשמתגלעים חילוקי דעות בשיחות, הוא מבטל הסכם משנת 1992 לפירוז חצי האי, מאיים על ארה"ב בהרתעה גרעינית וממשיך לנהל פעילות גרעינית עניפה.

חולפת שנה של שיחות מגומגמות וב-2005 מושג לכאורה הסכם היסטורי להקפאת הפעילות הגרעינית של הצפון. הוא מחזיק מעמד יום אחד בלבד. ביוני השנה הזמינה צפון קוריאה את השליח האמריקני לשיחות הרב צדדיות, כריסטופר היל, לשיחות בפיונגיאנג. ארה"ב דחתה את ההזמנה. תגובתו של קים לא אירחה לבוא.

ציר פיונגיאנג טהרן

במערב וביפן רתחו על ניסוי הטילים המתריס של צפון קוריאה למרות שלא גרם שום נזק ולא הפר את החוק הבינלאומי, שמתיר למדינות ריבוניות לבצע ניסויי טילים ללא הגבלה. העילה מובנת. "אם לא נתמודד עם בעיית הנשק הגרעיני של צפון קוריאה עכשיו, אז נעניק לה בעצם מספיק זמן כדי ללמוד איך לצייד את הטילים שלה בראשי קרב גרעיניים, ואז המצב באמת יהיה רציני", אמר השבוע טקאשי שיראישי, מומחה יפני לאסיה.

נשמע מוכר? הטיעונים נגד הניסוי נשמעים דומים להפליא לאלה שמושמעים בהקשר האיראני: בלב המשבר עם איראן ישנו האמון שהופר. מדינות המערב טוענות שאיראן רימתה את העולם במשך שנים ולכן דרושות להן הוכחות חותכות לאמת את דברי טהרן, כאילו שאיפותיה הגרעיניות הן אזרחיות.

במערב מעריכים שלכל הפחות, צפון קוריאה כבר מחזיקה בחומרי הגלם לייצור פצצות, ולכן אינם בוטחים בה כשהיא משגרת טילים שמתקרבים לחופי מערב ארה"ב ומסוגלים בנקל לפגוע במטרות אמריקניות ביפן ודרום קוריאה.

כמו מפיו של נשיא איראן אחמדי-נג'אד, גם מפי הדוברים הצפון קוריאנים נשמעים דברי התרסה ואיומים בוטים במתקפה כוללת - גרעינית אם צריך - כדי למנוע פעולה צבאית אמריקנית או הפרה כלשהי של הריבונות.

גם ביחסה של ארה"ב למשבר עם צפון קוריאה יש קווי דימיון לתיק האיראני. תחילה נתק מוחלט - ואז גישושי מגעים במסגרת בינלאומית רחבה.

לאיראן הוצע לקיים משא ומתן עם ארה"ב תמורת ויתורים גרעיניים, ובראשם הקפאת העשרת האורניום, אך זהו ויתור שטהרן דוחה על הסף. לצפון קוריאה הוצע להמשיך ולקיים שיחות במסגרת רב צדדית, אך היא רוצה שיחות ישירות והכרה אמריקנית - מה שבוושינגטון דוחים בכל תוקף.

אז מה בעצם אפשר לעשות נגד מר קים?

בשני המקרים לא נותרו לארה"ב הרבה כלים על לוח המשחק. המומחים מסכימים שגם במקרה האיראני וגם במקרה הצפון-קוריאני פעולה צבאית אינה מהלך ישים, ששווה את הסיכון בהסלמה אזורית.

מדיניות בידוד היא אפשרות, אבל לבודד את איראן משמעו לסכן את יציבות שוק הדלק העולמי, ולבודד את צפון קוריאה פשוט קשה - כי איך מבודדים מדינה מבודדת ממילא?

צפון קוריאה נתונה מזה שנים תחת סנקציות דיפלומטיות ומגבלות קשות, אבל ממשיכה להפיק פלוטוניום. היא עמדה איתנה במחסור כבד בדלק וסבלה חרפת רעב, ועדיין ממשיכה לשגר טילים. הסנקציות הכלכליות שיפן מיהרה והטילה על צפון קוריאה ניתנות לעקיפה בנתיבים בלתי ישירים, וממילא קשה למוטט כלכלה שהתמוטטה כבר לפני שנים. לצפון קוריאה אם כן, אין בעצם הרבה מה להפסיד.

חרם בינלאומי? יתכן שזו האפשרות היחידה שנמצאת בידי המערב בשלב זה, אם כי סיכוייה להתממש קלושים. בפעם הקודמת, לאחר שיגור הטיל ב-1998, לקח למועצת הביטחון שבועיים להוציא החלטת גינוי רפה.

גם הפעם תלוי המהלך בראש ובראשונה בחמש החברות של מועצת הביטחון, וכמו בתיק האיראני - גם כאן רוסיה וסין לא מיישרות קו. לשתיהן אינטרסים ענפים בצפון קוריאה - סין היא בת בריתה היחידה בעולם ורוסיה באופן עקרוני אינה ממהרת להעניש (לבטח לא מדינה שכנה עם שוט גדול ומכאיב).

בתיק האיראני נפתח לאחרונה פתח לתקווה. חרף התנגדות ראשונית, עתה גם רוסיה וגם סין נוטות להסכים לצעדי ענישה מסויימים נגד טהרן. בתיק הצפון קוריאני זה עוד לא קורה. בתקופתו של הנשיא בוש הסתבך התיק הצפון קוריאני יותר מבעבר. ישנה גם האפשרות שצפון קוריאה הרעבה למזומנים תמכור טכנולוגיה גרעינית למדינות כמו איראן וסוריה. בוש היה רוצה לנקות את השולחן מהבעיה הזו לפני שהוא עוזב את הבית הלבן ב-2009. הזמן משחק לרעתו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו