הייתי בת 20 שרצתה להזדקן מהר, בשבילו
איפה היית בחורף של 82'? שאל בתוכחה כשרק נפגשנו וגיליתי שהוא מבוגר ממני ב-13 שנה. מיד אמרתי שהגיל לא חשוב ושהנפש היא על זמנית, ושאם שני אנשים נפגשים זה בכלל לא חשוב מתי נולדו ומה כבר עשו בחיים, כי לאהבה אין גיל. אבל בלב ידעתי את האמת שמאחורי כל הקלישאות
ביום בו הגחתי מרחם אמי הוא בדיוק חגג בר מצווה. מי ידע ש-20 שנה אחר כך יתכרבלו יחד במיטה אחת נער המצוות, עכשיו בגרסה בוגרת ומקריחה מעט, והתינוקת הצווחנית שכבר הפכה לחיילת בצה"ל והיא בורחת מהשמירות בקריה. כל הדרך רצה את רחובותיה המהבהבים של תל-אביב בשעת לילה מאוחרת אל דירתו השכורה, תרמיל על הגב ועיניים בורקות שמחפשות משהו, לא בטוח אם אהבה או הרפתקה מסעירה, ריגוש קצר, חבר מבוגר, דמות אב שמעולם לא היתה לה.
בסוף זה נגמר, אני המשכתי משם לעוד בני 30, עד שהבנתי שאני בגיל הלא נכון, או שהם אלה שבעצם אינם בגילי. רק אחרי כל מיני קשרים עם מבוגרים, ואז צעירים ממני, כאילו אין מישהו באמצע, מצאתי את הזוגי. גם הוא מבוגר ממני, אבל כבר לא משחק על האני הגדול והחכם יותר, וכבר לא אומר "זה לא יכול לעבוד כי את לא תביאי לי ילדים עוד שנה כי בטח סתם תסעי להודו". הוא יודע שאנחנו שווים גם עם הכמה שנים הפרש.
איפה היית בחורף של 82'? שאל בתוכחה כשרק נפגשנו וגיליתי בן כמה הוא. מיד אמרתי שהגיל לא חשוב ושהנפש היא על זמנית ושאם שני אנשים נפגשים זה בכלל לא חשוב מתי הם נולדו ומה הם כבר עשו בחיים, כי לאהבה אין גיל, אבל בלב ידעתי את האמת שמאחורי כל הקלישאות.
בחורף 82' הוא סיים חטיבת ביניים ונסע בפעם הראשונה לאמריקה, ואילו אני הייתי כמעט בת שנה ועוד לא נגמלתי מטיטולים. מיד יריתי אינספור דוגמאות לזוגות נאהבים שעשרות שנים הפרידו ביניהם. שכחתי את הקשיש ההוא שראיתי פעם ברחוב ובחורה צעירה נכרכת על זרועו ונושקת לשפתיו, איך נראו השניים משעשעים עד גיחוך, הסבא הזקן והכלה הצעירה מאוקראינה, שלא ברור אם התאהבה בישיש או בחשבון הבנק שלו.
ניסיתי לומר דברים שנונים, לעשן בצורה סקסית
בהתחלה סירב להראות בחברתי ברחוב. הייתי מתגנבת לדירה באפלוליות של הלילה וחומקת משם עם אור בוקר ראשון. כל הזמן ניסיתי להיראות בוגרת, אפילו הלכתי לחנות הבגדים מהסוג שמריח מנפטלין כדי למצוא עבורי בגדים שלובשות נשים מבוגרות, אבל השמלות ישבו עלי עקום ולא התאימו לנעלי הסניקרס ולקוקו התלוש.
ניסיתי לשבת אצלו על הספה ולהתנהג כמו בוגרת, לומר דברים שנונים, לעשן בצורה סקסית, לשתות בירה ולאכול סושי, אבל תמיד חזרתי להרגלים הטבעיים, לקולה, לישיבה המזרחית, נחנקת מהשאכטות החפוזות ושואלת איפה בכלל הקורנפלקס. לפעמים היה מביט בי ואומר שאני כמו ילדה, אבל בעצם הייתי ילדה, עוד לא סיימתי צבא, עוד לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד ובמה אעבוד והוא כבר מתכנן את הפנסיה, מגיש בקשות למשכנתה, חושב על הסבה מקצועית.
כשהיה מדבר עם חבריו בטלפון היה משתיק אותי, עושה לי ששש עם היד ואני דוממת במבוכה. לא מבינה מדוע אני מוסתרת מפני העולם בכוח, חשבתי שגברים בני 30 יתלהבו מחבר עם חברה צעירה, כל כך שונה מבנות ה-30 עליהן שמעתי בלי סוף. בנות ה-30 ההן איימו עלי בנוכחותן. הוא היה פנוי, בדיוק נפרד מבת זוג והן הסתערו עליו, מבקשות לנחם אותו, לחתן אותו, לביית אותו, הרי הוא כבר בן 30 פלוס והשעון הביולוגי שלהן מתקתק, ואני לא ראיתי אותן מהמקום שלי בתור אחת שבקושי היה לה חבר רציני ועוד לא נגעה ב-20. הן היו האויב. הנשים הבשלות, כל כך רציתי להיראות כמותן, תמיד אמר "חבל שאת לא בת 30", או "למה את לא משוחררת כמו בת 30".
"את חייבת להשתנות", פסק יום אחד
הנשים ההן, עקבתי אחריהן ברחוב, מנחשת בת כמה הבחורה ואם היא בת 30 אז מה היא לובשת, איזה בושם היא שמה, מה היא יודעת לעשות במיטה, כיצד היתה מדברת איתו, מה היתה עושה שאני עוד לא למדתי לעשות. הייתי בת 20 שרצתה להיות כבר בת 30, ממש חיכיתי לרגע בו אגלה את הסודות ואת התובנות.
"את חייבת להשתנות", פסק יום אחד, בוחן אותי מכף רגל ועד ראש, מסמן את כל התווים באישיותי ובדמותי שהיה משנה, כמו איזה סנדרה רינגלר היה מכין עבורי תוכנית מפורטת לשינוי תדמית. "את מוכרחה ללכת על עקבים, ומה עם השיער? למה את לא עושה פן, והמשקפיים חייבות ללכת, וגם מה עם מיני? אני אוהבת נשים מטופחות ואת אפילו לא שמה מייק אפ, כל הנשים שאני מכיר שמות מייק אפ". כל כך נעלבתי, עומדת מול המראה ומנסה להשתנות למענו, לפתח הבעה מתוחכמת אלגנטית, להדס על העקבים הדקים שעוד רגע אחליק מהם, מורחת על עצמי שכבות עבות של מייק אפ ולא מזהה את עצמי, היכן אני האמיתית מתחת לכל זה.
מי ידע ששנים אחר כך, ואני כל כך קרובה לגיל 30, אחליף את המשקפיים בעדשות, אלבש מיני, אמרח מייק אפ על בסיס קבוע, אפילו פודרה אשים, ואדבר עד שישאלו בת כמה את ויאמרו "את נורא בוגרת לגילך". למעשה אימצתי את כל העצות שלו, אבל באיחור של כמה שנים טובות. הפכתי בכוחות עצמי לאשה עליה זמם כל הזמן.
היינו שווים מנטאלית, אני אפילו הייתי בוגרת ממנו. הוא מתיילד, משמיע קולות, נע בין חופש לתהייה, לא יודע להתחייב ורק יושב בפאבים ומתבחבש עם עצמו, ואילו אני מחושבת, אבל רק בקשר אליו חסרת ביטחון. מה הוא מצפה ממני לעשות? איך אשיג אותו אם העשר שנים האלה חותכות לנו בקשר? ולמעשה לא אמר קשר רק קרא לנו "קטע", אפיזודה חולפת, משהו, "אני לא יודע איך להגדיר אותנו", אמר, ואז הוסיף ש"בעצם אנחנו כלום, רק משהו זמני". הזמן. אילו רק הייתי יכולה להריץ אותו קדימה, חשבתי אז, אילו הייתי יכולה להתבגר בשניות הייתי עושה זאת. אנשים רק מנסים להישאר צעירים, לחדש את עור הפנים, להיראות פחות מגילם, ואילו אני הייתי בת 20 שרצתה להזדקן ומהר.
מצד שני:
צעיר זה השחור החדש
ויקטוריה הסודית
בשיחת נשים של יום חמישי בערב בבית קפה עם נוף פרדסים, שתמיד גולשת בשלב כזה או אחר לסקס, אני מחליטה לא לספר על המאהב עול הימים שלי. סיכמנו מזמן שאם כבר להשתרלל, אז עם פרסטיז': רופא בכיר, מרצה באוניברסיטה, מנכ"ל של חברת הייטק. לא מסכנים את המסגרת בשביל בולבול פושטי. ובכל זאת, הנה - גיליתי את מעיין הנעורים
לא מזמן פגשתי את המבוגר שלי לשעבר. הוא באמת נראה לי פתאום מבוגר, בעוד אני הופכת לבת ה-30 הזאת. "אז איך בנות ה-40?" שאלתי אותו, סתם שיגיד לי כמה טיפים, כי אני רוצה להיות מוכנה כשזה יגיע.
פורסם לראשונה 08/07/2006 14:00
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
