"סרט חייב לצמוח מבפנים"

בעיבוד הקולנועי החדש של רומן פולנסקי לספרו של צ'ארלס דיקנס, "אוליבר טוויסט", חוזר הבמאי להתמודד עם ילדותו הפרטית. בסצינות שלמות בסרט ניתן לגלות עקבות ביוגרפיים מהבריחה מהגטו בקרקוב דרך היתמות והחיפוש

המתמשך אחר חום אנושי במסע ההישרדות שעבר. ארבע שנים לאחר שבחר לגרד לראשונה את הפצע בסרטו עטור הפרסים "הפסנתרן", חוזר פולנסקי אחורה בזמן ואומר: "סרט חייב לצמוח מבפנים, חייב תוכן שיספק מוטיבציה. מדיקנס אפשר ללמוד לא מעט על ההיסטוריה של המין האנושי ועל רגעים קשים שבהם, למרות הכל, ניתן היה למצוא מחוות של טוב לב ואנושיות. דיקנס התייחס תמיד לשני צדדיה של האנושות – הטוב והרע. אני מאוד גאה בבחירה להדגיש את הדואליות הזו בסרט".

למרות אינספור העיבודים הקולנועיים, הבימתיים והטלוויזיוניים שנעשו לרומן של דיקנס, נדמה כי פולנסקי הצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהוסיף ל"אוליבר טוויסט" מימד חדש, אפל יותר ורומנטי פחות מקודמיו. "ניסינו להיות נאמנים לרומן ולהציג את אוליבר כפי שדיקנס כתב אותו ולא כילד חמוד ויפה. גם את ביל סייקס, שבדרך כלל מוצג כדמות מתוך 'אופרה של קבצנים', הרחוקה מאוד מאיך שדיקנס תאר אותה, הצגנו בסרט כפרא אדם. רציתי להחיות את הדמויות כפי שהן כתובות ואת לונדון כפי שהיא מצטיירת על רקע התקופה. זו היתה תקופה שבה מסות של אנשים הציפו את לונדון בתקווה לחיים טובים יותר, ובסופו של דבר מצאו את עצמם בלי גג מעל לראשם ועם ילדים שמתחננים לאוכל וישנים מתחת לגשרים".

לדברי הבמאי, מה שגרם לו לגשת לדיקנס היה הרצון לייצר סרט שילדיו מורגן, 14 ואלביס, 8, יוכלו להזדהות איתו לשם שינוי. "בנקודה מסוימת הבנתי שהחיים שלי מרוחקים מעולמם של ילדיי. כלומר, הם יודעים שאני עושה סרטים, הם מוקפים בזה, אבל זה לא נוגע בהם, קשה להם להזדהות עם זה", הוא אומר, "רציתי לעשות סרט שידבר אליהם". שני הילדים, שבאים בדרך כלל לבקר על סט הצילומים של אביהם, משתתפים

בסרט בתפקידים קטנים. "רציתי שיהיה להם משהו לזכור מהחוויה הזו כשיגדלו", אמר פולנסקי על ההחלטה לשתף אותם בסרט.

הילדים אהבו את הסרט?

"הבת הגדולה מאוד אהבה אותו. הבן הקטן היה מעדיף שאביים את 'ספיידרמן' או את 'הארי פוטר'. יכולתי לביים אותם, זה קל, אבל סביר להניח שזה היה גורם לי להרגיש כמו זונה. לא הייתי יכול להתמודד עם ימים שלמים של צילומים מול מסך כחול".

"אין כזה דבר רוע אבסולוטי"

באופן מפתיע, לפני תחילת העבודה על העיבוד הקולנועי החדש ל"אוליבר טוויסט", פולנסקי מעולם לא נחשף לעיבוד הקולנועי של דויד לין בכיכובו של אלק גינס הנחשב לקלאסיקה. בראיון לעיתונות הבריטית לקראת צאת הסרט אמר פולנסקי: "אם הייתי רואה אותו קודם הייתי חושב שבהחלט הגיע הזמן למשהו אחר. עבר זמנו, הוא אקספרסיוניסטי ואני חושב שהביצוע של אלק גינס (המגלם את דמותו של פייגין) מוגזם".

בגרסה של פולנסקי מגלם את דמותו של פייגין בצורה מבריקה השחקן בן קינגסלי, שמציג בו זמנית את צדדיה האפלים, השטניים והמפחידים של הדמות ומצד שני מצליח לעורר אמפתיה. "ניסיתי למצוא שחקן שיוכל להיראות כמו פייגין שדמיינתי כשקראתי את הספר, מישהו שיוכל להתמודד גם עם הדרישות הפיזיות של התפקיד", הוא אומר היום בירושלים, "בן קינגסלי הביא את המורכבות של פייגין, את הטוב והרע ומכאן את האנושי. זה מעניין כיוון שבתחילת הדרך לא התכוונתי להבליט אלמנטים חיובים בדמותו של האיש, אבל תוך כדי עבודה בן אמר ובצדק שבפני נערי הרחוב שפייגין אסף עמדו שתי ברירות – לגנוב או למות מרעב. הוא גידל גנבים, אבל גם סיפק להם בית. הוא לא היה רע אבסולוטי, אין כזה דבר רוע אבסולוטי".

בחרת להבליט את המפגש בין פייגין לאוליבר טוויסט בבית הכלא. זו סצנה שאמנם סוגרת את הספר אבל בדרך כלל מוצנעת בגרסאות הקולנועיות.

"אני חושב שזו הגרסה הקולנועית הראשונה שבעצם ננעלת בסצנה הזו. בעיני המפגש בין פייגין לאוליבר בתא הכלא היא אחד הרגעים החשובים בסיפור. היא אומרת משהו על היכולת שלנו לסלוח והיא הופכת את הדמות של אוליבר להרבה יותר מעניינת ומורכבת".

למרות שממבט ראשון נדמה כי אין כל קשר בין פולין תחת הכיבוש הנאצי לבין אנגליה בתקופה הוויקטוריאנית, יש לא מעט קווי דמיון הקושרים בין "אוליבר טוויסט" לבין סרטו הקודם ועטור השבחים של פולנסקי, "הפסנתרן", המבוסס על סיפור חייו של ולדיסלב שפילמן. הבולט ביניהם הוא הצורך לסמוך על טוב ליבם של זרים על מנת לשרוד, צורך שפולנסקי הנער הכיר היטב כיתום בתקופת המלחמה. "החיים שלי לא היוו השראה לסרט, אבל הם בהחלט עזרו לי להזדהות עם מצבים שונים בתוך העלילה כמו ההליכה הארוכה של אוליבר ללונדון", הוא אומר, "עשיתי בדיוק את אותה הדרך כשהייתי צעיר ממנו בהרבה. כשברחתי מהגטו, הלכתי מיילים על מיילים בין כפרים. הנעליים שלי התפרקו, הרגליים דיממו, מצאתי את עצמי בין אנשים שלא הכרתי במצבים שונים ומשונים. היו הרבה פרטים בתוך הסרט שבהם יכולתי לראות את עצמי".

פולנסקי, שנחת בישראל כאורח של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, יקבל הערב (א') פרס מפעל חיים מטעם הפסטיבל על תרומתו לתחום הקולנוע. "בכל פעם שאני מקבל פרס שכזה התחושה היא שעכשיו הגיע הזמן לפרוש, אבל האמת היא שאין לי שום כוונה שכזו אני רוצה להמשיך וליצור", הוא אומר ומוסיף, "אני מאוד מקווה שהקהל הישראלי יאהב את הסרט, אבל אם לומר את האמת ההתרגשות האמיתית היתה לפני הקרנת הבכורה של 'הפסנתרן' לפני שלוש שנים בישראל. זו היתה חוויה רגשית שלא אשכח לעולם. קשה להתעלות על הרגע הזה".

הביקורים בישראל מרגשים אותו ולדבריו לא מפסיקים להפתיע. "הפעם הראשונה שביקרתי בישראל היתה לפני 23 שנה וזו היתה חוויה מדהימה לגלות שכולם מסביבי יהודים. לא הייתי רגיל לכך, למרות שהתרגלתי מהר מאוד. בביקור השני נדהמתי מהתפתחות הערים, הבנייה והכבישים. הפתיעה אותי לגלות ארץ נורמלית. אני יודע שרוב האנשים שלא ביקרו פה מעולם לא מודעים לכך והדבר הטוב ביותר בשבילנו הוא להראות לעולם שלצד כל הבעיות, ישראל היא ארץ נורמלית ורגילה".

פולנסקי יהיה נוכח הערב בהקרנת הבכורה הישראלית לסרט שתיערך בסינמטק ירושלים. לאחריה יפרוש לצפייה בגמר המונדיאל. מחר עתיד הבמאי לבקר במוזיאון "יד ושם" בירושלים.