"המלך" של יפן

בשלהי 2004 הגיע השחקן ריצ'רד גיר לטוקיו לקדם את סרטו "הנרקוד". גיר, בודהיסט שפועל למען עצמאות טיבט, נפגש בין השאר עם ראש הממשלה ג'וניצ'ירו קואיזומי. עבור היפנים, שמשוכנעים שהדימיון בין השניים מדהים, זה היה קוריוז משעשע לראות אותם כה קרובים. אבל אז לפתע נצמדו שני הגברים, שילבו ידיים והחלו לרקוד לעיני הצלמים המשתאים.

לכאורה זו רק אנקדוטה קטנה אולם היא מעידה רבות על אישיותו יוצאת הדופן של קואיזומי: מצד אחד - פוליטיקאי נחוש שאינו מהסס להתעמת עם יריבים מבית ומחוץ במאבק על עקרונותיו; מנגד - צעיר לנצח שמודע לתדמיתו, חובב מוזיקה קלאסית ומעריץ של אלביס שבניגוד מוחלט לאופי היפני, מקפיד כמעט באדיקות שלא ללכת בתלם.

יפן רוגשת ודרוכה בימים אלה נוכח איומי הטילים של צפון קוריאה. חרף המתיחות יגיע מחרתיים קואיזומי לישראל ולרשות הפלסטינית לביקור קצר, בדרכו לסנט פטרסבורג לפסגת מנהיגי שמונה המדינות המתועשות. קואיזומי היה אמרו לבקר בישראל בינואר אך ביטל את בואו מפאת מצבו של ראש הממשלה שרון. כעת הוא מממש את התוכנית המקורית, רגע לפני שהוא פורש מתפקידו בספטמבר.

על אף ריחוקה מהאזור, יפן מקדישה משאבים ומאמצים כדי לקדם את מדיניות החוץ שלה במזרח התיכון, עם דגש מיוחד על הסכסוך הישראלי פלסטיני. יפן היא התורמת הנדיבה ביותר לרשות הפלסטינית - עם התחייבות ל-800 מיליון דולר אשתקד - ובמקביל שומרת על קשרים טובים עם ישראל.

בלב מדיניות החוץ האזורית של יפן עומד עיקרון שמירת היציבות. ליפן אין משאבים טבעיים והיא זקוקה לאנרגיה שמקורה, בין השאר, במזרח התיכון. לפיכך היא שואפת ליישב סכסוכים אזוריים ולהרגיע מוקדי עימות על מנת להבטיח את יציבות זרימת הנפט. מעבר לזה רוצה יפן להתנער מתדמיתה כמדינה מסוגרת המנהלת מדיניות חוץ אסייתית בלבד, והיא חשה שאין מנוס מ"ללכלך את הידיים במגרש של הגדולים" כראוי לכלכלה השניה בגודלה בעולם.

מדבר אל העם

קואיזומי, בן 64, שינה עם בחירתו ב-2001 את הפוליטיקה היפנית לתמיד. לפניו כיהנו ביפן עשרה ראשי ממשלות ב-12 שנים, הכלכלה דישדשה ומדיניות חוץ הייתה מעורפלת. בשלוש השנים האחרונות עלה מדד ניקיי היפני ב-66 אחוז והמשק צמח ב-3 אחוזים. מדיניות החוץ של יפן ברורה יותר, אם כי פרשנים מציינים שהשפעתה בעולם נשחקה ומלבד ארה"ב אין לה באמת בנות ברית בינלאומיות.

קואיזומי עלה לגדולה בניגוד להנהגת מפלגתו. "למעשה המפלגה שלו כלל לא רצתה להריץ אותו כמועמד, אבל הוא השתמש בלחץ של פעילי השטח ורכב על גלי הפופולריות הציבורית", הסביר ל-ynet פרופ' בן-עמי שילוני, מומחה בינלאומי לתרבות יפן.

"ראשי ממשלה ביפן בקושי חייכו בעבר. הם לא ידעו איך להתנהג בטלוויזיה או לנאום בפני קבל. קואיזומי הוא ההיפך הגמור מהם. הוא יודע לנאום בנוסח המערב - הוא מדבר יש ולעניין, בשפה אנושית ועממית ואפילו משבץ בדיחות. הוא יודע להתלבש, מקפיד על הבלורית הנצחית שלו. הוא גרוש - זו פעם ראשונה שיש ביפן ראש ממשלה ללא בת זוג - ובכלל מטפח לעצמו תדמית של פלייבוי ששר ורוקד לצלילי אלביס מושא הערצתו. הוא מיתג את עצמו והפך מפוליטיקאי לאייקון תרבותי. אני לא זוכר שיפנים מעולם עמדו בתור כדי לקנות חולצות עם תמונה של ראש הממשלה שלהם...".

לדברי שילוני, קואיזומי שם לו למטרה לנקות את הפוליטיקה היפנית המסואבת. "בעבר לראשי הממשלות ביפן לא היה הרבה כוח. הבירוקרטים פעלו והפוליטיקאים אישרו. אבל הכוח שלו נבע מהציבור הרחב, וזה הבהיל את ותיקי המפלגה. המטרות המדיניות שלו היו מאוד ברורות: בענייני פנים הוא רצה לשים קץ למונופולים ולביזבוזים, לשבור את הקשר בין ההון והשלטון ולהפריט את בנק הדואר חרף ההתנגדות הפוליטית. הוא הלך עם זה לציבור - וזכה".

לימין ארה"ב ומול סין

קואיזומי נכנס לפוליטיקה עם חזון לרפורמות פנימיות מרחיקות לכת, אולם הוא כנראה ייזכר כמי שקידם מדיניות חוץ נועזת.

נוכח ההתעצמות הכלכלית והצבאית של סין, הוא החליט על הידוק אסטרטגי של היחסים בין יפן לארה"ב. שתי המדינות שותפות לחשש מצפון קוריאה ומסין, וכשהנושאים עלו לדיון בשבוע שעבר בעת ביקורו בארה"ב נרשמו בעיקר הסכמות. אם ישנו סלע מחלוקת בין וושינגטון וטוקיו, הוא טמון במורת הרוח של הממשל מהיחסים בין יפן ואיראן.

יפן צורכת 22 אחוז מהנפט האיראני, מעורבת בפרויקט ענק לפיתוח שדה נפט באזדג'ן ומזרימה לקופה האיראנית מיליארדי דולר בשנה. זה קורה בדיוק כשארה"ב שואפת לעשות ההיפך - לבודד ולייבש את טהרן כדי ללחוץ עליה להתפשר בסוגיות הגרעין. שר החוץ היפני אמר לאחרונה שארצו תתיצב לצד מדינות המערב אם יוחלט על סנקציות נגד איראן אך ארה"ב בוודאי שאינה רווה נחת מיחסי המסחר הענפים בין טוקיו לטהרן.

מנגד, התייצבה יפן לימין ארה"ב במלחמה בעיראק ואפילו שיגרה לחזית את חייליה. הייתה זו הפעם הראשונה בה שולחת יפן חיילים אל מחוץ לגבולותיה מאז מלחמת העולם השניה שלא בחסות האו"ם. המתנגדים טענו שהמהלך מנוגד לחוקתה הפציפיסטית של יפן, למרות ש-600 החיילים לא נלחמו אלא התמקדו בפעילות שיקום הומניטרי.

היה זה מהלך פוליטי קשה מאוד עבור קואיזומי, אך הוא צלח אותו חרף הקשיים, ועל כך חב לו בוש חוב גדול. "הוא הלך עם ארה"ב בהתלהבות, לא כמי שכפאו שד. הוא שלח את החיילים לעיראק על אף שסיכן את מעמדו במהלך לא פופולרי. למזלו אף חייל לא נהרג שם", אמר פרופ' שילוני. "בקטע הזה יפן התייצבה כמו בריטניה, כשווה מול ארה"ב".

בזירה האזורית, מדיניות החוץ של יפן נמצאת במצב קשה יותר. פרשנים טוענים שבתקופת קואיזומי הידרדרו יחסיה של יפן עם סין ודרום קוריאה לשפל שיקשה מאוד על יורשו. במוקד המתיחות נמצאים ביקוריו של ראש הממשלה במקדש יאסוקוני בטוקיו.

המקדש הוקם להנציח את רוחות 2.5 מיליון חללי המלחמות של יפן, וביניהם גם 14 בכירי המשטר והצבא הקיסרי, שהורשעו כפושעי מלחמה לאחר מלחמת העולם השניה. קואיזומי טוען שהוא מבקר במקום ממניעים דתיים וכאדם פרטי אך כל ביקור שכזה גורר תגובות חריפות מצד סין ודרום קוריאה, ביטולים של פגישות רשמיות והפגנות זעם אלימות. 

בבייג'ינג ובסיאול, שסבלו תחת הכיבוש היפני, רואים בביקורים עלבון צורב. הם טוענים שיפן אינה מביעה חרטה על פשעי העבר שלה ושהמקדש מהווה סמל מובהק לעברה הצבאי והדורסני של יפן. סוגיית יאסוקוני שנויה במחלוקת גם בתוך יפן, ולצד השמרנים שתומכים בביקורים יש לא מעט יפנים שטוענים שהסלמת המתיחות האזורית אינה מועילה.