ביקורת: GTA Liberty City Stories ל-PS2
המשחק האחרון בסדרת GTA עובר מהקונסולה לה נוצר, ה-PSP, לחזית המרכזית: ה-PS2. זה הקטן, גדול נהיה - וחבל שכך
אכזבה? מילה קשה, "אכזבה". כאשר משחק לא עומד בציפיות, ולא מצליח להגשים את שייעדנו לו. אבל בשביל שנתאכזב ממשחק, צריך תחילה לבנות
לקראתו ציפיות - ולמרות ה-Grand Theft Auto שמתנוסס בשמו, Liberty City Stories לא בנה אצלי שום דבר.
לא התכוננתי לקראתו, בקושי אפילו טרחתי להתלהב. ככה זה כשמשחק "יאללה, בוא נעשה איזה GTA עבור ה-PSP" עושה את המעבר המוזר בחזרה לקונסולת האם של הסדרה, ה-PS2. אין כאן ממה להתאכזב - אלא שגם אין באמת ממה להתלהב.
ב-Liberty City Stories אנחנו חוזרים לליברטי סיטי, אותה הכרנו כבר
ב-GTA3 המיתולוגי. טוני קיפריאני, לשעבר חבר מבוסס במשפחת הפשע ליאונה, חוזר לעיר לאחר שנעדר ממנה במשך מספר שנים. כנראה שזה לא היה רעיון טוב, לרצוח את הבחור ההוא.
כעת עליו להוכיח את עצמו מחדש, תוך שהוא נקלע לסדרת מאבקים על שליטתה של משפחת ליאונה בעיר. בחור רציני כמו טוני לא ייתן לאף אחד לפגוע בכבודו - או ברווחים של הבוסים - ובעזרת מנה גדושה של אלימות הוא עתיד להפוך את העיר על פיה.
ברור לחלוטין ש-LCS איננו משחק "המשך" בסדרת GTA. הוא מעין עצירה בצד, תוספת, קאבר, עודף, צ`יפור זמני. הוא כיף, אבל הוא גם קצת לעוס.
לאורך המשחק ישנן קריצות שונות למשחקי הסדרה האחרים, ומי ששיחק בסאן אנדרס, Vice City ואפילו GTA3, יזהה מדי פעם שם מוכר או התייחסות לאירוע חשוב.
בכל זאת, אל תתבלבלו: מדובר במשחק מנותק לגמרי משאר המשחקים, שלא מקדם את העולם של הסדרה לשום מקום חדש. מכל בחינה שהיא מדובר כאן בדריכה במקום - כבר הרבה זמן לא ראיתי משחק שכל כך מגיע לו ציון של 75 בדיוק.
לא נורא, יהיה בסדר
Liberty City Stories הכי בולט במה שהוא לא: הוא לא באמת משחק GTA חדש, הוא לא שווה את מחירו של משחק מלא, והוא לא מתאים ל-PS2. מצד שני, הוא גם לא רע: זה עדיין GTA ועדיין מהנה. הוא נמכר במחיר מוזל. ולמרות שהוא לא נראה משהו על ה-PS2, הוא בכל זאת נסבל. הוא משחק... בסדר כזה.
כבר כשמתחיל Liberty City Stories מתחילים גם לעקם את האף: גרפיקה שכזו לא ראינו על ה-PS2 מאז... GTA3, כנראה. אפילו סאן אנדראס נראה
יותר טוב.
הסיבה לכך היא ההעברה מה-PSP: מה שנראה מרשים מאוד על הקונסולה הניידת מוגבלת האמצעים, נראה מוכר ואפילו מיושן על המסך הביתי.
שום שינוי לא נעשה בדרך, וזה מורגש - הדמויות מגושמות, הבעות הפנים בסיסיות מאוד, הטקסטורות בנאליות. אך לפחות המצב לא נורא ואיום; האיכות רק בינונית, ולא נופלת לאזור ה-"גרועה".
הסאונד הוא כבר משהו אחר לגמרי. תחנות הרדיו האגדיות של GTA חוזרות, עם מגוון סגנונות מוזיקליים, פרשנויות מטופשות, ופרסומות אהבליות. גם הדיבוב של הדמויות עשוי היטב, והוא משכנע הרבה יותר מהאופן בו הן נראות, לעיתים אפילו מצליח לפצות על כך ולתת להן אופי.
בסך הכל מצליחים הצדדים הויזואליים והקוליים של המשחק ליצור אווירת פשע
קלילה ומהנה, ואפילו שהם לא רוממו אותי לשיאים חדשים, הם גם לא הפריעו לי בדרך.
בעוד משחקי GTA רגילים מתמקדים בעלילה אחת מרכזית, Liberty City Stories הוא אוסף של משימות הקשורות יחדיו במספר חוטים רופפים. ככל שנתקדם אל תוך המשחק כך נכיר טיפוסים חדשים, שנוכל לעבור דרכם ולקבל משימות שונות. אנחנו חופשיים לגמרי בבחירה, ואפשר ללכת למי שנרצה מתי שנרצה, ללא שום מחויבות או השגחה עליונה.
חלק מהמשימות הללו נרקמות לכדי סיפור מתמשך, כמו למשל הויכוח של הדון השכונתי עם עובדי הנמל השובתים. הדון המשופם הנחמד יבקש מאיתנו לעשות דברים פחות ופחות נעימים לעובדי הנמל והבוסית שלהם, עד שהמצב יפתר. זהו, זאת נחשבת עלילה בעיני LCS, ויש כמה כאלו שמפוזרות אצל טיפוסים שונים. אנשי קשר אחרים יתנו לנו משימות שאינן קשורות לשום דבר, סתם לפי האופי של הבחור.
לדוגמא, אימא של טוני מבקשת שיעשה בשבילה סידורים שונים, והמאפיונר דורש שנצא לחלץ חברים שלו שפישלו בשוד וכעת הם מוקפים על ידי המשטרה.
לא נורא, המשימות מהנות
אז אומנם אין עלילה מרכזית, אבל מסתדרים בלעדיה. אנחנו כאן בשביל לנהוג! טוב אם כך שהמשימות מוצלחות למדי. ותיקי GTA לא יראו כאן כמעט שום דבר חדש, ובכל זאת אפילו השחקנים האלו יהנו, פשוט כי המשימות מוצלחות והמשחק עשוי היטב. רוב המשימות אורכות כחמש דקות, כאשר הארוכות נמשכות לכל היותר 10 דקות, אך כמעט את כולן חייבים לעשות לפחות פעמיים כדי להצליח בהן.
למרבה השמחה, זמני הטעינה קוצרו מאוד מגירסת ה-PSP, וכעת כישלון
במשימה לא מוביל בהכרח ל-20 שניות של טעינה אלא רק לעיכוב קל - והופ, כבר נמצאים שוב בדרך למשימה.
זהו שיפור מבורך ומצוין, שבזכותו נכנס LCS לקטגורית המשחקים הזורמים בסגנון "רק עוד משימה אחת, נו, זה לוקח רק עוד רגע". באופן מוזר, חלק מהמשימות המוקדמות הן גם מהקשות ביותר במשחק. אפילו זה די כיף, כי היעדר המשאבים בשלב המוקדם הזה מוביל לכך שבכל פעם שמנסים לעבור את המשימה הקשה פונים אליה בגישה שונה. אולי אם ניכנס ברוורס ונתכונן לצאת במהירות, הפעם זה יצליח?
מעבר לכך אנחנו מוזמנים לעשות מגוון משימות צדדיות בכל עת שנרצה, כמו נהיגה במונית, הדגמת רכבים ללקוחות בסוכנות מכוניות, משלוחי טייק-אווי על טוסטוס, ועוד. ההקלות הקטנות האלו מהנות למדי ותורמות לנו די הרבה כסף, כך שכיף לעצור מדי פעם בפעם ולקחת הפסקת רווחים קצרה.
המשחקיות הארקיידית מתבטאת בנהיגה הריאליסטית רק למחצה, ובהשלכות המצומצמות שיש להתנגשות חזיתית על שלדת הרכב. אין שום בעיה להאיץ מאוד ולזפזפ ברחבי כבישי העיר, שארוכים ומגוונים מספיק כדי להישאר מעניינים אפילו אחרי 20 שעות משחק. כל רכב מתנהג באופן שונה, והשליטה בחלקם לא קלה כלל - הוסיפו גם קרקע בוצית וגשם שגורם להחלקה על הכבישים, ולעיתים תקבלו אתגר של ממש.
התלונה היחידה היא על מערכת הנעילה על מטרות, שמסרבת להתמקד במי שאני רוצה, ובמקום זאת עוברת באופן כמעט אקראי בין כל האנשים האחרים באזור. יכלו לעשות כאן עבודה טובה יותר, ולמנוע מרבות מהמשימות ללא רכב להיות מרגיזות כאלו.
אין סיבה להכביר במילים נוספות על Liberty City Stories, והאמת היא שאין הרבה מה להגיד. שיחקתם פעם GTA? כבר תדעו למה לצפות, וגם תהנו מזה. עוד לא שיחקתם באף אחד ממשחקי הסדרה? הנה ההזדמנות שלכם לטעום גרסת לייט, במחיר יחסית זול.
ההצלחה הקטנה הופכת במגרש של הגדולים ללא יותר מאשר "נו, בסדר", ואפילו שעבור ה-PSP מדובר במשחק רב חשיבות, בעוד חצי שנה לא נזכור בכלל את LCS ל-PS2.
ידיעות וסקירות משחקים נוספות מתפרסמות באתר vgames.co.il
