שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: רועי צוקרמן
    מיצובישי האנטר - צווארון לבן לפועל האפור
    הוא יפה, מצויד ומציע חידושים בטיחותיים חשובים - הטנדר החדש של מיצובישי מגיע לארץ ומבטיח לנער את הקטגוריה. יצאנו לבדוק את המבחר

    עד שפגשנו בהאנטר, מעולם לא נהגנו בטנדר שמשך תשומת לב. למרות שלאחרונה בכל הצגת טנדר חדש קורא היבואן בהתרגשות "רבותי זה לא טנדר זה פרייבט", הרי שבמציאות הכושי לא הפך את עורו והתאילנדי* נותר פועל אפור. אבל מיצובישי, שידעו כל כך הרבה הצלחות בתחום הזה, מנסים לשנות את התמונה עם ה-L200 החדש, שמכונה בארץ האנטר (Hunter, צייד) והמבטים, השאלות והתגובות שקיבלנו אומרים שנקודת הפתיחה שלהם בהחלט טובה.

     

    פשוט יפה

     

    אמרנו את זה כבר בהשקת הבכורה באנטליה, אבל גם תחת שמש ישראלית יוקדת לא דוהה קסם העיצוב של ההאנטר. להפך - בכל מפגש אנחנו אוהבים אותו יותר. את החרטום האגרסיבי עם הפגוש המאיים ופנסי הערפל הספורטיביים, ואפילו את קו שמשת הצד שמזכיר מעט כרכרה מהודרת. נו, מהסוג עם הסוסים.


    טנדר, אבל מעוצב למשעי (צילום: רועי צוקרמן)

     

    העיצוב של ההאנטר מוקפד ברמה שאינה מוכרת בתחום. דוגמא טובה הם שלושת הפסים הבולטים, שמופיעים כמוטיב חוזר על המראות הכסופות, כיסוי מיכל הדלק, ואפילו על המחוונים. דיברנו לא פעם על כך שבאמריקה קונים את הטנדר מטעמי אופנה, בעוד שהפועלים המוכרים בארץ תמיד נראו סוסי עבודה אפרוריים. ההאנטר משנה את התמונה הזו מקצה לקצה.

     

    ההשקעה במראה ובפרטים ממשיכה אל תא הנוסעים, שנראה אף הוא טוב בהרבה מהמקובל. זה מתחיל במחוונים ספורטיביים כחלחלים עם מסגרות של שעון עצר, דרך בקרת אקלים קלה לתפעול וכלה בשני גווני פלסטיק נעימים. אפילו דיפון הדלתות מקורי.

     

    האבזור עשיר - כבר מגרסת הבסיס האוטומטית - וכולל בקרת אקלים, מערכת שמע מקורית ומחשב דרך (עמוס בגרפיקה מצועצעת). יש אפילו תאורת פנים בדלתות. באופן ייחודי יש גם שמשה אחורית שניתנת לפתיחה לטובת בריזה נעימה. נהדר. אפילו ריפוד העור שהורכב בארץ נראה לא רע. בגרסת הלימיטד היקרה יש עור מקורי (שנראה מעט טוב יותר) עם תפרים כחולים שמגיעים גם לגלגל ההגה הנאה. תוסיפו לכך גג נפתח גדול למדי ותפעול חשמלי למושבים... הלו, זה טנדר?


    הגרסה המחוזקת, עם 167 כ"ס (צילום: אלי שאולי)

     

    התחושה באמת קרובה מבעבר למכונית פרטית, למרות שיש עדיין כמה חסרונות שמונעים ממנו להרגיש כמו SUV מהודר. למשל הגה שמתכוון רק לגובה ותנוחת נהיגה נמוכה (המושב קרוב מדי לרצפה וההגה לברכיים) האופיינית לטנדרים.

    ובכלל, החלקים התחתונים בהאנטר פחות איכותיים למגע, כמו שמדגימה ידית כיוון הגובה של המושב, תא הכפפות ובורר ההילוכים שנראה מיושן. הייתי שמח גם לתפעול קל וברור יותר של מצבי ההנעה הכפולה. הידית הקיימת גם השמיעה קרקושים באחת ממכוניות ההדגמה.

     

    מאחור נהנים הנוסעים - באופן לא שגרתי לטנדר - ממרחב הולם, וישיבה נוחה בזכות מושבים מוגבהים. מה שיפריע לנוסע שבמרכז תהיה משענת היד הבולטת במרכז הספסל. אגב, המחיר על תא הנוסעים המרווח הוא ארגז קטן יחסית.  

     

    מנוע אחד שהוא שניים

     

    המנוע המקורי של ההאנטר מייצר 136 כ"ס, ועד לפני שנה זה יכול היה להבטיח לו מקום בראש מצעד הכוח. אבל כיוון שבמיצובישי אירופה פזלו לכיוון ניסאן נבארה, ולא רצו להישאר מאחור, פיתחה מחלקת הספורט שלהם (ראליארט בכבודה ובעצמה) ערכת שיפור שמעלה את ההספק ל-167 כ"ס, ול-35 קג"מ לעומת 32 קג"מ במקור. אגב, בגרסה הידנית מדובר על שיפור ל-40 קג"מ. זאת על-ידי שינוי למחשב הניהול של המנוע ושינויים קלים נוספים בערכה קלה להרכבה, אותה מציע היבואן באישור משרד התחבורה. עלות הערכה: 6,000 שקלים.


    הרושם הטוב ממשיך לתא הנוסעים (צילום: רועי צוקרמן)

     

    ואנחנו, יסודיים כהרגלנו, בדקנו את שתיהן. המנוע הרגיל של ההאנטר אולי אינו החזק בקבוצה, אבל הוא בהחלט מספק. הוא מציע פעולה נעימה ביחס לקטגוריה, ובשילוב עם העברת הילוכים חלקה ורכה הוא זורם היטב. החסרון הבולט שלו הוא ביציאה מהמקום. כאן סובלת יחידת הכוח מתחום מת לגמרי עד כמעט 2,000 סל"ד, והזמן שלוקח למנוע לטפס מעל תהום זו מוחשי מדי. מעבר לכך היכולת טובה ממה שרומזים הנתונים הרשמיים (165 קמ"ש מרביים ו-17.8 שניות למאה) אבל עדיין נחותה כמובן ממשפחתית מקובלת.

     

    למרות נתון האצה של 12.8 שניות למאה, הרגעים הראשונים בגרסת ה-167 כ"ס לא מסגירים את פער הכוח. גם מנוע זה סובל מהשהיה בזינוק. אלא שמרגע כניסת המגדש והמנוע לתחום האפקטיבי, ברור שהוא חזק יותר. כך בנסיעה רגילה הוא מתאמץ הרבה פחות ומגיב בנחישות גם כשלוחצים בעדינות על המצערת. התוספת בולטת בהאצות ביניים, בייחוד במהירויות גבוהות ובעליות ארוכות. יש לציין שהפער לא מרגיש גדול כמו שרומז הדף הרשמי, ובכל מקרה הייעוד של הרכב ומשקלו מסבירים מדוע אינו מהיר במיוחד.

     

    באופן מעניין תצרוכת הדלק של שתי הגרסאות הייתה דומה - סביבות ה-7.2 ק"מ לליטר תחת עומס כבד וכ-10 ק"מ לליטר בנסיעה רגועה יותר. באופן מפתיע, בתנאים רגועים הורגש דווקא יתרון קל לגרסה החלשה, ובעבודה מאומצת לחזקה.  

     

    הכי חשוב: השיפור הבטיחותי 

     

    אבל הבשורה החשובה של ההאנטר היא בתחום התנהגות הכביש (בטיחות אקטיבית), וזאת בזכות שני חידושים. הוא הראשון שמכניס לתחום הנעה כפולה לכביש עם מערכת ה"סופר-סלקט" המוכרת מהפאג'רו (שמאפשרת בחירה בין הנעה אחורית לכפולה על הכביש). והוא מצטרף לה (בגרסה המהודרת) בקרת יציבות - פרט בטיחותי חשוב שאין לאף מתחרה. שני אלה משפרים באופן מהותי ביותר את הבטיחות האקטיבית. וכאשר מדובר ברכב כבד עם מתלה אחורי פרימיטיבי וצמיגים שמיועדים גם לשטח, לא מדובר במותרות אלא בתרומה מכריעה. 


    אבזור עשיר - ושני חידושים חשובים בתחום הבטיחות (צילום: אלי שאולי)

     

    וכאן מונח היתרון הגדול של ההאנטר על יריביו. זה מורגש לטעמי כמעט על כל סוג של דרך, ומאפשר לצלוח גם כבישים מפותלים בתחושת ביטחון גדולה. לכך תורמים לא רק הנעה כפולה שפועלת היטב ובקרת יציבות (שאינה מקדימה להתערב) אלא גם ריסון תנודות מרכב הולם, שמונע מההאנטר את הנדנוד המעצבן שמאפיין טנדרים.

     

    ההגה מדויק מבעבר, אבל ארוך ודורש יותר מדי עבודת ידיים - במיוחד בעיר. הבלמים הרשימו אותנו מעט פחות, עם חולשה מסוימת ועמידות לא מבריקה תחת עומס.

     

    כאשר מדובר בנוחות, ההאנטר נותר טנדר. הוא אמנם נעים מרוב חבריו - במיוחד מחוץ לעיר - אבל הוא קופצני למדי בעיר ויכול לנתר על גלים מחוץ לעיר. והוא אפילו קופצני יותר על שבילים שאינם מהודקים היטב. בכל זאת, גם מחוץ לכביש הוא עדיין נעים, יוצר רושם חסון למדי, ומציע יכולת שטח אמיתית. חבל רק שהילוך הכוח לא קצר יותר ואינו מייצר בלימת מנוע מספקת.

     

    הצייד

     

    ההאנטר אולי לא כותב מחדש את ספר החוקים של הטנדרים, אבל הוא בהחלט מביא עימו חידושים חשובים. הוא נראה נהדר ומסוגל למשוך לקוחות חדשים לתחום. אבל החידוש המשמעותי הוא דווקא בבטיחות האקטיבית, עם מערכת

    ההנעה הכפולה, אשר מלווה בבקרת היציבות. כשמדובר בכלי רכב עם מבנה בעייתי מבחינה דינמית, זו לא התפנקות אלא יתרון בטיחותי חשוב. ועל רקע זה חבל לגלות שבמיצובישי מציעים את הרכב עם שתי כריות אוויר בלבד. 

     

    בסופו של דבר, השילוב של יופי ואופי הביא גם אותנו, מי שאינם נמנים בלשון המעטה על החובבים המושבעים של הז'אנר, לשקול להמיר את דתנו.

     

    עם תגי מחיר שנעים בין 198,900 לגרסה הבסיסית-חלשה, ועד 230,000 לחזקה-מאובזרת, מציע רוב המבחר תמורה טובה למדי. הבעיה היחידה היא שאין גרסאות מוזלות וערומות יותר, עבור מי שבאמת חפץ בכלי עבודה לא יקר. וזה עלול להפריע ליבואן דווקא עכשיו, כאשר הכלים האלה איבדו את יתרון המיסוי שלהם.
    מיצובישי L200 האנטר

    מיצובישי L200 האנטר
    שם יצרן ודגם מיצובישי L200 האנטר
    מנוע טורבו-דיזל, 4 צילינדרים, 16 שס'
    נפח 2,477 סמ"ק
    הספק מרבי

    136 כ"ס ב-4,000 סל"ד

    מחוזק: 167 כ"ס ב-3,800 סל"ד

    מומנט מרבי

    32 קג"מ ב-2,000 סל"ד

    מחוזק: 35.5 קג"מ ב-2,000 סל"ד

    הנעה / תיבת הילוכים כפולה לא קבועה / אוטומטית, 4 הילוכים
    אורך 500 ס"מ (תא מטען: 132.5 ס"מ)
    רוחב 180 ס"מ (תא מטען: 147 ס"מ)
    גובה 180 ס"מ (תא מטען: 40.5 ס"מ)
    בסיס גלגלים 300 ס"מ
    משקל עצמי 1,890 ק"ג
    משקל כולל 2,850 ק"ג
    מחיר החל מ-199,000 שקל, 6,000 לערכת ביצועים
    0-100 קמ"ש

    17.8 שניות; מחוזק: 12.8 שניות

    מהירות מרבית 165 קמ"ש; מחוזק: 170 קמ"ש
    אחריות 36 חודשים
    דירוג בטיחות לא נבחן

     

    *תאילנד היא ארץ הייצור של מרבית הטנדרים המשווקים בישראל

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מיצובישי האנטר, רמת גימור ביניים בגרסה חלשה
    צילום: רועי צוקרמן
    עיצוב מקורי
    צילום: רועי צוקרמן
    מיוחד מכל זווית - ומושך מבטים
    צילום: רועי צוקרמן
    מרווח גם מאחור
    צילום: אלי שאולי
    על חשבון כושר ההטענה בתא המטען
    צילום: אלי שאולי
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים