נערת חודש יולי
הגברת הגדולה עם השפם אמרה לי לבחור כמה קלפים, ואחרי שהתבוננה ארוכות בציורים המצחיקים אמרה לאחותי בקול מלא חשיבות: "אני לא יכולה לדעת באיזו שנה זה יקרה, אבל בוודאות אני אומרת לך, שאח שלך יכיר את כל אחת מהחברות הרציניות שלו, כולל האחת שאיתה יתחתן, בחודש יולי"
כשהייתי בן 14 הלכתי עם אחותי הגדולה לקוראת בקלפים. קצת פחדתי מהגברת הגדולה עם השפם שישבה מאחורי השולחן, אז ישבתי צמוד לאחותי כשהיא בישרה לה שהחבר שלה יציע לה נישואים בחורף. אחותי המתלהבת חיבקה אותי לשמע הבשורה, וללא הכנה מוקדמת שאלה אם הגברת יכולה לקרוא גם לי, כדי שכולם יידעו מתי הגאווה הקטנה של המשפחה תמצא לה בת זוג.
הגברת אמרה לי לבחור כמה קלפים, ואחרי שהתבוננה ארוכות בציורים המצחיקים אמרה לאחותי בקול מלא חשיבות: "אני לא יכולה לדעת באיזו שנה זה יקרה, אבל בוודאות אני אומרת לך, שאח שלך יכיר את כל אחת מהחברות הרציניות שלו, כולל האחת שאיתה יתחתן, בחודש יולי".
אני שכחתי את הדברים האלה כבר בדרך הביתה. אחותי היתה מאושרת שהחבר שלה יציע לה נישואים בחורף (למרות שהוא עזב אותה כבר בסתיו), ואמא שלי צחקה מהנבואה של חודש יולי. היא הפסיקה לצחוק על זה רק אחרי שמלאו לי 30 ומשהו.
החברים אמרו שבקיץ יש סיכויים רבים יותר להכיר
אבל אחרי הצבא, באחד מאותם ימי חג כיפור בהם עסקתי בסיכומים של מערכות היחסים שלי בעבר, נזכרתי שוב באותה נבואה, כשהתברר לי לתדהמתי שאת כל החברות הרציניות שלי עד אז הכרתי בחודש יולי. הייתי נסער ונלהב, כי היתה לי הוכחה ברורה שהגברת עם השפם צדקה. לא הקשבתי לטענות חבריי שזה סתם צירוף מקרים ושצריך להביא בחשבון את העובדה שבקיץ יש סיכויים רבים יותר להכיר בחורות בגלל המסיבות, האירועים וההורמונים שמשתוללים. אני הייתי כבר נעול, ולא הצלחתי להוציא את הנבואה הזו מראשי. אמנם הייתי יוצא עם בנות במהלך יתר חודשי השנה, אבל עוד מהדייט הראשון היה ברור לי שזה זמני ואני שומר את עצמי לנערת חודש יולי. ואכן, יולי היה טוב אליי, הוא מעולם לא אכזב אותי, וכל שנה היה מנפיק לי בחורה מופלאה, מדהימה יותר מכל הבחורות שאותן הכרתי בשאר חודשי השנה.
את לילך הכרתי ב-1 באוגוסט, כך שרק פחות מיממה הפרידה בינינו. היא ידעה על השריטה שלי, אבל בהתחלה עוד צחקה על העניין הזה והיתה אומרת לכולם שאמנם רציתי יולי אבל אוגוסט חודש לא פחות טוב, ולא ייתכן שעכשיו שיש לנו קשר יציב זה יפריע, כי כמה שרוט כבר יכול בנאדם להיות? בהמשך היא עתידה לגלות, שיש אנשים שכל מהות קיומם היא השריטה שלהם.
"אז שאני אבין עוד פעם, טוב?" ישבנו בסלון שלה, עשיתי לה נעים בחלק הרך של יד שמאל, וביד ימין היא החזיקה את השקית שהבאתי לה מהקניון. "אתה רוצה שנעשה הפסקה לחודש החל ממחר?"
הנהנתי בראש בחשש והגברתי את קצב הליטופים על היד שלה.
"חודש שבו אתה תצא עם אחרות ותראה את אתה מוצא את נערת חודש יולי שלך, ואם לא תמצא אז אתה מוכן לעבור לגור איתי ולשכוח מהעניין הזה לתמיד? הבנתי נכון?"
שוב הנהנתי במרץ, לא יכולתי להוציא מילה, כי משהו בטון של לילך עשה לי שקשוקה בבטן.
"נשמע בסדר, למה לא... חכה שנייה, טוב?"
היא הלכה לחדר השינה ואני נשמתי לרווחה, שחררתי את שרירי היד המלטפת, שלפתי בשיכרון את הטלפון והתקשרתי ליואב: "אחי, היא הסכימה, אמרתי לך שהיא בחורה מדהימה, אני כל כך בר מזל..."
לילך נכנסה לסלון אדומה כולה, זרקה על הרצפה ערימת בגדים וצרחה, "חתיכת מפגר, תצא מכאן ואני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי".
התגעגעתי אל לילך כל דקה
יולי של אותה שנה לא היה טוב כקודמיו. ייתכן שהיתה זו הקללה של לילך, או שאולי כבר התחלתי לפקפק שהמיועדת שלי תימצא בחודש הזה. התוצאה היתה שלא הכרתי אף בחורה מדהימה, ורק התגעגעתי אל לילך כל דקה, עד שבערב ה-31 ביולי מצאתי את עצמי מתחת לביתה. צלצלתי לה באינטרקום, וכשענתה ביקשתי לעלות. היא ביקשה שאעוף משם. לא התייאשתי ונעמדתי מתחת למרפסת חדר השינה שלה. היא גרה בקומה שנייה, ואני ידעתי שהיא שומעת אותי, כי החלון שבור. אמרתי לה סליחה, צעקתי שאני אוהב אותה, התחננתי והזכרתי לה שאני עומד מתחת לחדרה ביום האחרון של חודש המזל שלי.
זה לא עזר, ואחרי כמה שעות של צעקות ביני ובינה הופיע בחלון חדרה פרצוף של גבר. נראה שהפרעתי להם, כי הוא נראה עצבני ורמז לי שכדאי לי מאוד ללכת. היה לי קשה לאמוד את גודלו על פי הפרצוף שלו, אבל הוא נראה לי מהנדס חנון, אז צעקתי לו שכדאי שיעזוב, כי לילך תמיד תהיה שלי.
התברר לי שהמהנדס החנון די מגודל
כעבור פחות מדקה נפתחה הדלת החשמלית, והתברר לי שהמהנדס החנון של לילך די מגודל, וכנראה יש להם בחברת ההייטק מכון כושר צמוד. להפתעתי הוא לא איים עלי שוב ולא שאל לשמי, אלא התקדם לכיוון שלי ללא מילה ונתן לי מכה אחת מתחת לעין, ועוד אחת באוזן (בדיוק הזזתי את הראש הצידה בעקבות המכה בעין והפניתי אליו את הפרופיל). כשהייתי על הרצפה הוא התכופף ולחש לי באוזן הפצועה שאם אני רוצה להגיע לחודש יולי של השנה הבאה, הוא מציע שלא אתקרב יותר לבניין הזה.
רק פחות מיממה הפרידה בינינו (אילוסטרציה: ויז'ואל/פוטוס)
נשארתי שוכב עוד דקות אחדות, כששמעתי מעליי קול ששאל אם אני בסדר. התהפכתי הצידה וראיתי זוג רגליים שזופות במיני. כעבור חמש דקות של שיחה הייתי כבר מוקסם ממיכל, השכנה של לילך שבאה לעזרתי, כשפתאם קלטתי מה התאריך ושאלתי אותה בבהלה אם השעה לפני או אחרי חצות. מיכל צחקה שקפצתי ככה, שאלה אותי אם אני במקרה אח של סינדרלה, אבל כשראתה את ההבעה המתוחה על פניי ענתה שיש עוד רבע שעה לחצות. הרגשתי גל של התרגשות, חשבתי באותה שנייה על כך שהכל תוכנן כדי שאפגוש את נערת יולי שלי כמה דקות לפני סוף החודש.
אחרי שבוע כבר ידעתי שמיכל היא האחת, אחרי שבועיים גרנו יחד, ואחרי קצת פחות משנה, בשביעי לשביעי, עמדנו מתחת לחופה. רק דבר אחד עוד הציק לי, שלא סיפרתי לה על השריטה שלי. החברים הזהירו אותי שדבר כזה לא מספרים, ואפילו אמא שלי, שבהתלהבותה על הנבואה שהתגשמה איתרה את הגברת המשופמת ונתנה לה הזמנה לחתונה, אמרה שסודות קטנים בין בני הזוג זה לא דבר רע.
אבל לי לא היה מנוח, תכננתי עשרות פעמים לומר לה. רק מתחת לחופה, אחרי כמה כוסות יין ודקה לפני שניגש אלינו הרב, הרמתי את ההינומה והתוודיתי במהירות על תסביך חודש יולי שלי. כשסיימתי, הבטתי בה דרוך. היא צחקה וסיפרה שהיא כבר יודעת על זה. היא הרי היתה שכנה של לילך, שסיפרה לה הרבה עליי, כולל השריטה. מיכל הוסיפה וגילתה לי שמצאתי חן בעיניה עוד מהפעם הראשונה שראתה אותי בחדר המדרגות מתנשק עם לילך.
"גם לי יש משהו לספר לך", אמרה מיכל
האבן הכבדה שישבה לי על הלב הוסרה, מצאתי את נערת חודש יולי, ונוסף לכל נודע לי שמיכל רצתה אותי עוד לפני שהכרנו. מה אני צריך יותר מזה? סימנתי לרבי להתחיל.
"גם לי יש משהו לספר לך", אמרה לי מיכל.
הסתובבתי אליה ושילבתי את אצבעות ידי בידה. "מה, חמודה?"
"זה דבר קטן, באמת. כששאלת אותי מה השעה באותו יום שהכרנו, כבר ידעתי את האמונה שלך שתכיר את האחת בחודש יולי, אז אמרתי לך שרבע לחצות, אבל היה כבר כמעט אחת בלילה, כלומר - 1 באוגוסט. לא סיפרתי לך עד עכשיו כי זכרתי מה קרה לך וללילך בגלל זה, אבל עכשיו אנחנו כבר מתחת לחופה ויש לנו קשר יציב, אז זה בטח לא חשוב יותר".
ניסיתי לנשום, אבל לא נכנס לי אוויר. סרקתי במבטי את האורחים סביב החופה, כולם הביטו בנו בציפייה, מלבד אחת שחייכה בלגלוג, והיה נדמה לי שאפילו קרצה לי. זיהיתי אותה מיד למרות שעברו יותר מ-20 שנה. הגברת עם השפם והקלפים.
לרבי נמאס לחכות לנו והוא התקרב. "מספיק עם הדיבורים", נזף בי, "הגיע הזמן לשאלה החשובה ביותר של הערב..."
כל שנה החודש הזה הנפיק לי בחורה מופלאה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
