שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אני ציפור אומרת שירה
    הראל סקעת נשמע בדיוק כמו שהוא נראה: טוב מאוד. אבל גם נקי מדי ומוגן מדי. תימורה לסינגר על אלבומו החדש של הכוכב

    "הנני כאן", שר הראל סקעת בגמר של "כוכב נולד", וההצהרה הזאת מהדהדת באלבום הבכורה שלו. כי דיסק ראשון של זמר הוא כרטיס ביקור ותעודת זהות של מיטב הווייתו המתומצתת.

     

    אין ספק שמדובר בבוגר למופת של "כוכב נולד". יש לו נוכחות נפלאה והוא שר היטב. הדיסק שלו נראה המשך ישיר של התוכנית, רק שבמקום קאוורים, הוא מבצע שירים מקוריים.

     

    סקעת נשמע בדיוק כמו שהוא נראה, ובמקרה שלו זאת מחמאה כמובן. קולו נטול רבב - בלי זיעה שעלולה לקלקל את יופיו, דמעות שיהרסו את המייקאפ או משב רוח פתאומי שייפרע את התסרוקת. יש לו קול עשיר וגמיש, שמשתרע על השטח הרחב שבין גודש דרמטי לרכות צנועה. סקעת נשמע מקצועי
    כמו כוכב של מחזמר, וממשיך מסורת מפוארת, אך קטועה, של זמרים ישראלים עם קול יפה, כמו יהורם גאון, ששי קשת ויגאל בשן בשנות הזוהר שלהם.

     

    במעבדת המוזיקה של יזהר אשדות, שניהל אמנותית, רקחו אלבום מוקפד. ממש אפשר לשמוע איך שקלו על המאזניים את החומרים, הוסיפו, הפחיתו, לשו בזהירות. כדי לקבל שירים שירגשו כמה שיותר אנשים, נצמדו באולפן לנוסחה המנצחת ולא הותירו מקום לספונטניות. כל כינור בכל שיר נמצא בדיוק במקום, כל הברת קלידים בזווית הנכונה, כלי ההקשה מכים בעדינות והגיטרות לא מרחיקות לכת בעוצמתן. וכך, באמצעות מינונים מדויקים, המתיקות הענקית נעצרת על סף המופרזות. פיטר רוט, אודי הניס, טל מטמור ואורי זך סייעו לאשדות בהפקה ובעיבודים המתונים – קצביים במידה ושקטים במידה. "אני אקח אותך אל חוף של מבטחים", שר סקעת באופן שמסכם היטב את אופי ההפקה.

     

    הכל נמצא בדיסק הזה על פני השטח. מה שבחוץ הוא מה שבפנים. מבריק במובן הנוצץ, לא במובן המתוחכם. מדובר בפופ שבניגוד לקלילותו המתבקשת, לוקח את עצמו ברצינות רבה. אין בו את הפאן והממזריות של האחיות פיק, נניח, או של איגי וקסמן – נציגות גאות של הז'אנר.

     

    הטקסטים – שירים רומנטיים של גבר לאשה (מלבד "הרוח תשנה את כיוונה" שהוא שיר עידוד) הם של כותבים מקצועיים. רשימה חלקית: קרן פלס האופנתית, שמספקת גם הפעם להיט – "ואת", יעל טבת, שב"כוכב נולד" סקעת שר את שירה
    "בתוך" ("אני שקעים לכל קמריך"), סמדר שיר, אסתר שמיר ואוהד חיטמן. התוצאה: שירים עשויים היטב בנוסח "כמה עוד אפשר" האירוויזיוני ו"ימים אחרים" ההימנוני, וגם שירים נחמדים כמו "לא ממהר" של דידי שחר, עם משפטים מעניינים ("איתך כל שום דבר נפתח למניפת צבעים").

     

    גם כשלרגע מבצבצת פגיעות, במקומות שהקול של סקעת עולה גבוה, מרגישים שהכל מתרחש בתנאים מבוקרים. "אני כמו עלה נידף", הוא שר, אבל לא משכנע בכך. הרי גם אם יפול מלמעלה, כבר יארגנו לו צניחה מוגנת, שבסיומה ינחת היישר לתוך קטיפה.

     

    הראל סקעת הוא כמו ורד מתורבת, שהקוצים ניטלו ממנו. יופיו אינו דוקר. זהו חסרונו המובהק, ובאותה מידה הסיבה להצלחתו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים