החיים אחרי פינק

בארוד, יפו 31 בחצר, ירושלים

כבר שמענו סיפורים על הימים היפים של הבוהמה הירושלמית, ועוד יותר סיפורים על זה שהיא נכחדה לחלוטין. מה שלא סיפרו לנו זה שנותרה ממנה שמורה אחת שבה הבוהמיינים הירושלמים עדיין מרגישים בבית.

הבארוד הוא אי של אי שפיות זמנית בתוך עיר שאי שפיות הוא אמצעי ההישרדות היעיל ביותר שלה: עשרות סוגי וודקה ושנאפסים, שחלקם נרקחו במקום, אוכל ירושלמי אותנטי, מוזיקה על הליין שבין קוסטריצה לאריק איינשטיין שר אלכסנדר פן ואלתרמן, ומעל כולם דניאלה - הגירסה הירושלמית של זהרה מה"זיגל". תלתלים, משקפיים תלויים בשרוך על הצוואר, נלסון בפה וגרנטס בכוס. אין משקה או מאכל שלא תרצו לקחת מידיה של דניאלה, אישה שיבוא יום וגילה אלמגור תעשה קאמבק שיתבסס על דמותה.

בלפאסט, העלה 20 באר שבע

פאב אירי שנפתח רק לאחרונה, אבל אין ספק שעוד נשמע עליו. לטענת הבעלים הושקעו בעיצוב יותר ממיליון דולר, ואפשר לראות את התוצאות: ענתיקות מפוזרות, ספרייה, ושירותים שמשפחה ממוצעת יכולה לגור בהם. ולמרות שהמקום צעיר כאמור, כבר עכשיו הוא מושך מבקרים מחוץ לבאר שבע. ולא מדובר בגמלים.

בלפאסט, שלומציון 16, ירושלים

אותו שם, רק קצת יותר קרוב לציוויליזציה - עוד בלפאסט, פאב אפלולי שנראה תל אביבי ונקלע לעיר הלא נכונה. הברמנית כל כך מגניבה, אבל לא כדאי להתחיל איתה כי היא נשואה לבעלים. למרות זאת המקום צעיר, תוסס, משתכרים פה ומתחככים פה. אבל כמו שאומר אחד הקבועים, "זיונים לא תופסים בעיר הזאת".

הבאר, קיבוץ צאלים

בלייזר ברים פאבים

רק בישראל: מילואמניקים שרוצים לקלף לרגע את המדים, משקאות בחצי מחיר מתל אביב, כמה חיילות בסדיר שחוגגות יום הולדת, הופעות, דיסקו, שולחן סנוקר, המזדיינת של הקיבוץ, השרוט שנשאר בקיבוץ, הג'יפ של המג"ד בחוץ, הדרינק בכוס פלסטיק, הנובלס ירוקה מתמיד והבעלבית השתגע. מקום שהוא סרט דוקומנטרי על תמצית הוויה הולכת ונעלמת: מילואים, קיבוץ ורוקנרול.

הבר של אברהים, בתוך מלון אמריקן קולוני, דרך שכם 1 ירושלים

קצת מוזר, אבל אחד הברים הטובים בישראל נמצא דווקא בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים, בגינת מלון אמריקן קולוני. פיסת מזרח תיכון ישן שמלמדת כמה טוב היה יכול להיות כאן אם לכל אחד היה בבית אוסף של סינגל מאלטים כמו שיש לאברהים. בהתאם לקוד המלונאי הגישה פורמלית, המוזיקה ברקע היא אכן מוזיקת רקע - אבל תפריט האלכוהול, בעיקר הוויסקי, הוא העשיר ביותר שאפשר למצוא מביירות עד בגדד. נכון שלא מדובר בבר במובן המקובל של המילה, אבל כשאתה נשען בכורסת הגן שלך, נושם מלוא הריאות אוויר הרים צלול כיין ומאזין לשקשוק קוביית הקרח בתוך הג'וני ווקר "סווינג", אתה מרגיש שירושלים היא אכן מרכז העולם.

לינק, המעלות 3 ירושלים

כיסאות מפוזרים בגינה עם עצים מרשימים במתחם סגור, כולל מכונת סיגריות (מצרך חשוב בעיר שלוקה בפיצוציותיה). האווירה נעימה, למרות שהרוב המכריע של המקום הוא זוגות שבאים לשתות כוס יין ולבחון את יחסיהם לאן. זה אומר שמי שמתכנן להגיע לבד צריך להיות בעל כושר שכנוע למנאז' א-טרואה.

מאנקיז, טיילת רויאל גארדן, אילת

בלייזר ברים פאבים

האמת, קצת התלבטנו: באילת, כמו באילת, הכל תלוי בעונה ובמזל. וכמו שהמקום יכול להיות עמוס בכוסיות מסקנדינביה או מרמת אביב, ככה אתה יכול ליפול על ועדי עובדים שירדו מהמלון כדי להזיל ריר על המלצריות, להכניס את הבטן ולפחד מהאישה. ובכל זאת, אין הרבה מקומות - בטח שלא באילת - שמחזיקים כבר שנים בפסגת הסצינה המקומית. גם לא ברור למה בעיר בלי מע"מ צריך הוויסקי הזול ביותר לעלות 35 שקל, אבל כשהג'וני בלאק מסתכם ב-45 שקל אפשר לסלוח.

מונא, שמואל הנגיד 12 (בית האמנים), ירושלים

המקום ליאפים הירושלמים. ממוקם בבית האמנים, ולכן בכניסה יש גן פסלים וחדר עם תערוכות. הבר רחב יחסית, המקום הומה, ונדיר לראות בו אנשים ששתו יותר מדי. מצד שני, בקלות אפשר לשמוע בו שני סטודנטים רבים על האמת שמאחורי פוקו. אנחנו כבר יודעים שמאחורי פוקו אין שום אמת, ובכלל מעדיפים ריבים של סטודנטיות.

מיראז', עומרים 9 באר שבע

למיראז' נכנסים דרך מסדרון ארוך מקושט, ובפנים מגלים את סגנון המערב הפרוע, עם שולחנות וכיסאות עץ. האוכלוסייה היותר מבוגרת של באר שבע מגיעה לכאן, למרות שגם הסטודנטים באים להרביץ כמה שוטים בזמנם הפנוי. המחירים נמוכים כמו ברוב באר שבע, אבל גבוהים יותר מהפאבים של הסטודנטים. איך שלא יהיה, בסופי שבוע המקום מפוצץ לחלוטין.

מנגה, שדרות רגר 85 באר שבע

פיק-אפ-סושי-בר לכל דבר הטוען לראשוניות בדרום, ושואב אליו את כל הבאר-שבעיים. בביקור האחרון נדמה לנו שכולם כאן חיפשו זיון, חוץ מהקבצן שעמד בחוץ והעדיף שקל.

סנגם, מצדה 6, מרכז הנגב באר שבע

עמוק בתוך פסאז' אפלולי שוכן לו הסנגם, בר מעוצב במיקום מוזר אך אסטרטגי לסטודנטים - בין כל השכונות של שוכרי הדירות. כן פיק-אפ או לא פיק-אפ, אנחנו ראינו שם בעיקר זוגות. הדבר היחיד שלא הגיע בצמד היה סטודנטים חרמנים עם גבות מחוברות.

צ'אקרה, שלומציון 18 ירושלים

בצ'אקרה תמצאו גלידה עם טחינה, שזה כבר משהו שנותן לו נקודות זכות, ואפילו טעים. באים לפה כשרוצים לשתות, אבל גם כשרוצים לאכול וסתם להתחמם מהאווירה. אם תמצאו שם את דמיאן הברמן, מומלץ להיכנס איתו לאיזה שיחה פילוסופית על כמה צ'ייסרים של ג'יימסון. אם זה לא יעזור לכם עם הכוסיות הירושלמיות, אנחנו לא יודעים מה כן.

צ'יקה, הסדנה 4 באר שבע

טעות בעיר: הפאב הזה מתאים לתל אביב כמו כפפה ליד, כמו קונדום לזין, כמו טרנר לבאר שבע. יש בר ארוך ועשיר עם ברמנים מכרכרים, אבל גם מקומות ישיבה ואולם גדול, שמדי שבוע מתקיימות בו הופעות ומסיבת טראנס. כשאנחנו הגענו ישב בכניסה חתול במקום סלקטור. לנו הוא נתן להיכנס חופשי.

קבלייר, בן סירא 1 ירושלים

המקבילה הירושלמית של ה"חמארה" התל-אביבית, אם כי מעט פחות נוצצת. הבר דל יחסית, במיוחד בהשוואה לדיספליי המרשים שאליו התרגלו תושבי אזור א'. מעבר לזה תמצאו כאן את אצולת הממון והסלבריטאות

 הירושלמית, מדיפלומטים זרים ועד שחקני בית"ר. המטבח המעולה של המסעדה מספק את האוכל, על הבר ברז של הוגארדן בלבד, אבל המנות הנאות של האלכוהול הנקי מספקות פיצוי הולם. שלא לדבר על שני, הברמנית הכאילו לא מודעת לעצמה, שבטוחה שמצמוצי ההנאה של המסובים קשורים רק לאיכות האוכל.