לפתור את "בעיית לבנון"

עסקת חבילה זו צריכה לכלול שישה חלקים:

1. יישום מלא של החלטת או"ם 1559, שמשמעותה פירוק חיזבאללה כארגון צבאי (הרחקת חיזבאללה מהגבול בשלב ראשון, אך אין להסתפק בכך)

2. הכרה לבנונית בגבול בין שתי המדינות לרבות פתרון סוגיות רגישות הנמצאות במחלוקת (רג'ר, חוות שבעא)

3. פריסת צבא לבנון בדרום ויצירת מכניזם של תיאום ביטחוני ישיר בין המדינות

4. כיבוד ריבונות הדדי, לרבות הפסקת טיסות ישראליות בשמי לבנון

5. פתרון מחלוקות בנושא מים

6. פתרון בעיות שבויים ואסירים וכן החזרה מכובדת ללבנון של אנשי צד"ל

דרך זו של היענות להצעה בינלאומית מאוזנת גם תספק את האינטרסים האמיתיים של שתי המדינות וגם תתן לממשלת לבנון את הלגיטימציה החיונית להתמודד עם חיזבאללה. קבלת העיסקה על ידי שני הצדדים אינה אומרת שמימושה צריך להיעשות כולו מייד, בהחלט ניתן לצרף לוח זמנים מוסכם.

כל נסיון להגיע לפתרון הבעיה על ידי מתן אולטימטום ישראלי ללבנון לא יאפשר לממשלת לבנון לקבלו או לממשו. הדבר עלול להוביל לאחת משלוש תוצאות שהן רעות לישראל: 1. המערכה בצפון תימשך זמן רב, דבר שעלול להביא לתנודה שלילית בעמדת הקהילה הבינלאומית; 2. ממשלת לבנון תיאלץ להתפטר, המצב המדיני יחזור לכאוס ולא יהיה כל פרטנר להסדר; 3. ראש ממשלת לבנון, שיאלץ לקבל אולטימטום ישראלי, ייחשב כמשתף פעולה. כולנו זוכרים מה קרה לבאשיר ג'ומייל המנהיג הלבנוני האחרון שנתפס כמשת"פ שלנו.