שתף קטע נבחר

דיקנס באפלה

הבימוי, הצילום וגידי הצוואר הבולטים של ג'יליאן אנדרסון - הכל יפחיד אותכם בעיבוד של ה-BBC ל"הצוואה" של דיקנס. נועה מנהיים חושבת שזו עסקה לא רעה בכלל

קאטים אקספרימנטליים, מוזיקה מצמררת, תופעות בלתי מוסברות, רצח, תחושה כללית של אימה וג'יליאן אנדרסון. לא. זה לא "תיקים באפלה". זה דיקנס.

 

הרומן "Bleak House" תורגם לעברית בשם "בית קדרות", או "הבית העגמומי". בכבלים החליטו כנראה שזה לא מספיק מושך, וקראו למיני-סדרה החדשה מבית היוצר של ה-BBC בשם "הצוואה". פחות נאמן למקור, אולי, אבל עדיין, די מדויק. "הצוואה" הוא הרומן ה"משפטי" ביותר של דיקנס, שנשען על ניסיונו העגום כפקיד בחברת עורכי דין ומתאר את תחלואיהן של טחנות הצדק של האימפריה, שאינן מפיקות קמח, אלא אבק אדם. בתחילתו לא היה זה רומן, אלא, כרבות מיצירותיו של דיקנס, סיפור בעשרים המשכים, שפורסם בין השנים 1853-1852.

 

במרכזו של הספר עומד התיק של ג'רנדייס נגד ג'רנדייס, תיק שמתגולל כבר שנים על שנים על רצפת בית המשפט ומפיל חללים בקרב כל מי שקשור בו. מנקודת מוצא זו שוזר דיקנס, במיטב כישרונו, עלילה סבוכה ומפותלת, שכורכת יחד יתומים מסכנים, ילדים לא חוקיים, מוות ממנת-יתר, טירוף, עוני, הונאה, סחיטה, רצח ואפילו בעירה אנושית ספונטנית (זוכרים את הפרק מ"תיקים באפלה"?) הספר מכיל למעלה מחמישים דמויות, מרכזיות יותר או פחות, ורצוף בסימן ההכר של דיקנס - צירופי המקרים. אגב, למי שממש מתנגד לספויילרים, כדאי להפסיק ולקרוא עכשיו, אבל קחו בחשבון שבכל זאת מדובר ברומן של דיקנס מהמאה ה-19, אז לא מדובר בחדשות בדיוק.

 

תנסו לעקוב: מר נימו הוא הלבלר שמעתיק עבור בית המשפט את מסמכי התיק. לליידי דדלוק, אחת התובעות בתיק, יש במקרה היסטוריה חשאית עם אותו מר נימו. השכן הנרגן שנמצא בסכסוך אדמות עם בעלה הוא במקרה לגמרי חברו הטוב של מר ג'רנדייס. אותו ג'רנדייס לוקח תחת חסותו שלושה יתומים, ששניים מהם הם צאצאיו של ג'רנדייס אחר, ואחת, לגמרי במקרה, היא בתה הלא חוקית של הליידי דדלוק מאותו לבלר, שהוא, למעשה, קצין שהידרדר לסמים. כאשר אחד מבני חסותו של מר גרנדייס מחליט ללמוד רפואה, הוא פוגש, במקרה, כמובן, את רופאו של נימו, הלבלר, והרופא הזה מתאהב בבת הממזרה של נימו וליידי דדלוק, שכמובן אינה יודעת דבר על מוצאה. וזו, כמובן, רק ההתחלה.

 

"Bleak House" נחשב בעיני רבים לאחד הרומנים השלמים ביותר והחשובים ביותר של דיקנס. קנה המידה שלו עצום, ואינו משתרע רק על עשרות דמויות, אלא גם על פני נופים שונים מאוד – בית המחסה לחייבים, בית הקברות של האביונים, סמטאותיה האחוריות של לונדון, שדיקנס הכיר היטב מניסיונו האישי, ומנגד, בתי אחוזה כפריים, משרדי עורכי דין הומים, בית המשפט עצמו, ועוד.

 

אז איך הופכים את כל הטלנובלה הוויקטוריאנית הזו לסרט או לסדרה? פשוט מאוד. מזעיקים את ה-BBC. "הצוואה" עבר שישה עיבודים למסך, הן הקטן והן הגדול. הראשון שבהם כבר בשנת 1920. את האחרון, הנוכחי, החליטו הבמאים, ג'סטין צ'דוויק וסוזנה וויט לפרוש על פני 15 פרקים, ועדיין, ההתחלה, עבור מי שלא קרא את הספר, מבלבלת מאוד. בחצי שעה הראשונה נפרשים לפני עינינו כתריסר קווי עלילה ודמויות במספר דומה, והכל במהירות הבזק. שמות נזרקים לחלל האוויר, אנשים נזרקים לרחוב ואנחנו, בסיועה של אייג'נט סקאלי, סליחה, ג'יליאן אנדרסון (בתפקיד ליידי דדלוק), נזרקים לימים הטובים של, כאמור, "תיקים באפלה".

 

הבימוי מנסה לתמוך ככל יכולתו באסוציאציה הזו ומטיל על הסיפור מעטה אימה כבד, גותי בעליל, שיקפיץ אתכם מדי עשר דקות מהכיסא בסיוען של זוויות צילום מעוותות ומוזיקה מבשרת רעות. ואם זה לא מספיק כדי להפחיד אתכם, הרי שגידי הצוואר הבולטים של הגברת אנדרסון, ששערה נצבע שחור ומבטאה שודרג לבריטי, יצליחו למלא אתכם בעתה, ללא ספק. יכולות המשחק המוגבלות מאוד שלה, שמתמצות, כפי שצוין, בהבלטת גידי צוואר, במבט עיניים נוגה ובאנחות פולניות למהדרין, בולטות לרעה מול קאסט שכולו על טהרת המקצוענות הבריטית. אין כאן כוכבי על (הם כנראה עסוקים מדי בעיבודי שייקספיר/אוסטן) אבל מדי פעם תאתרו פנים מוכרות העושות את תפקידן נאמנה.

 

ברגע שתצלחו את ים השמות הגואה, תמצאו יד ורגל בשפע העלילות ותתעלמו מג'יליאן אנדרסון, תוכלו להתחיל ליהנות. אז נכון שינסו למלא את לבכם חלחלה מפעם לפעם מסיבות שאינן מובנות, אבל עדיין, מדובר בדיקנס, ואין כמוהו לשלב ריאליזם נוקשה ואכזרי בסאטירה נושכנית ומדויקת. בניגוד לשייקספיר ואוסטן, עם דיקנס אי אפשר לשחק הרבה. הסיפורים שלו אינם ארכיטיפיים, אלגוריים או מופשטים. קשה, למשל, לשנע אותו לימינו אנו, וזו הסיבה שלא ראיתם אף פעם גרסאת קולג' קלילה ל"אוליבר טוויסט" (אפשר היה לקרוא לה "הומלס"), או גרסא ל"בין שתי ערים" שמעתיקה את העלילה הבסיסית לניו-יורק ובגדד. יש בו ישירות ודחיסות שנוטעות את רגלי סיפוריו עמוק בקרקע שהצמיחה אותם, ושם עליהם להישאר, בסיוע שחזור תקופתי אמין. את זה תקבלו כאן, במנות גדושות, בתוספת משחק בריטי מהוקצע. סך הכל, לא עסקה רעה בכלל.

 

"הצוואה", שלישי, Xtra Hot, 22:45

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אנדרסון. יכולות משחק מוגבלות
לאתר ההטבות
מומלצים