שימו חיילים צרפתים בגבול
כיצד ניתן לחזק את צבא לבנון ולשמור על דרום המדינה מפני חדירה של חיזבאללה? יש להטיל את המשימה על צבא אחד הכפוף לממשלה אחת. במקרה הלבנוני רצוי להטיל זאת על צבא צרפת
שוב ושוב צריך להפוך ולהתבונן ברשימת התוצאות שהיינו רוצים להשיג מהמבצע הזה: הרחקת החיזבאללה מדרום לבנון, פירוק החיזבאללה מנשקו, שליטת צבא לבנון בדרום לבנון והחזרת החיילים החטופים.
כיצד משיגים את היעדים? דרך אחת היא פגיעה בחיזבאללה במידה כזאת שכל היעדים יתקבלו מאליהם. מצב בו חיזבאללה פגוע באופן אנוש, מן הסתם סולל את הדרך להיעלמותו ומאפשר שליטה של צבא לבנון בדרום, ובהמשך גם את החזרת החטופים.
לכאורה זו הדרך האידיאלית, אולם למעשה היא כרוכה בסיכונים שלאורך זמן עלולים להפוך את הקערה על פיה, מכיוון שלפי אותו היגיון אם לא נשמיד את תשתיות החיזבאללה באופן משמעותי, אם לא נפגע בחייליו ולא נצליח לצוד את מנהיגיו, לא נוכל להשיג את היעדים שנקבעו.
יתר על כן, כל הסדר נועד לזמן ארוך ולא רק לצורך הפסקת אש או לתקופה קצרה. הניסיון מלמד שכל הסדר חשוף מיד עם יישומו לניסיונות לכרסם בו, ולכן הוא צריך להיות מובנה, כך שיהיה חסין מפני כרסום בעתיד לזמן רב.
דוגמא היסטורית: הלחץ על מילושביץ'
אין עוררין על כך שמלחמת קוסובו היא דוגמה היסטורית מובהקת שהחלה והסתיימה במבצע צבאי אווירי בלבד. תוצאות המלחמה ההיא היו טובות לפי כל אמת מידה. מדוע אם כן שם זה הצליח, ומהו הלקח שעלינו להפיק.
במלחמת קוסובו ב-1999 הלחימה התבצעה על ידי קואליציה של מדינות נאט"ו בגיבוי רחב של ממשלות העולם ודעת הקהל, כמעט ללא סייג. כך שהלחימה מן האוויר במלחמה ההיא נהנתה מגיבוי מלא. תוך כדי המערכה המשיך סלובודן מילושביץ' לבצע מעשי פשע ולא חדל מהם כל זמן הלחימה. גם אז אפשר היה לחשוב שלמרות כל ההתקפות הקשות מן האוויר, הצורר הסרבי אינו נרתע וממשיך במעשיו. הוא רצח אלבנים ללא הרף וגרם לחצי מיליון מהם לברוח. אמנם לא הייתה פלישה יבשתית וגם לא היה חיסול מוחלט מן האוויר, אבל בגיבוי הטבעת המדינית ובכניסה אגרסיבית לתוך מהלך מדיני מתואם, שנתמך על ידי שותפות נאט"ו ודעת הקהל, כל אלה הביאו לנצחון מדיני מובהק.
הניצחון אם כן, במלחמה מודרנית, שיש בה חוסר סימטריה בין הצדדים ובמציאות שבה דעת קהל ותקשורת הם שחקנים מרכזיים ובכוחם להשפיע על ממשלות, במציאות כזאת יש לחפש ניצחון מדיני ולאו דווקא הכרעה מוחלטת בשדה הצבאי.
הלקח המתבקש הוא שמגעים להסדר המגובים בתמיכה בינלאומית חזקה, חשובים לא פחות ואולי אף יותר מעוד כמה קטיושות שיושמדו פה או עוד כמה תשתיות חיזבאללה שיחוסלו. במצב שבו עוצמתנו הצבאית היא על העליונה, והפגיעה בתשתיות לבנון והחיזבאללה נראות בבירור, ובתוך כדי כך יש (עדיין) טבעת תמיכה מדינית בלתי מסוייגת - די בכל אלה כדי להפיק הסדר אפשרי.
במצב כזה, יש ללבנון תמריץ לקבל סיוע בינלאומי לשיקומה ולחיזוק צבאה. יש לה גם תמריץ לחזק את צבאה, ובסיוע כוח זר לתפוס את השליטה בלבנון כולה ובמיוחד בחלקה הדרומי. ובמצב כזה שבו העולם מעדיף לבנון ריבונית על פני ארגון טרור,בתנאים הללו יש גם סיכוי לנטרל באופן משמעותי את חיזבאללה, ובלבד שהדבר ייעשה על ידי קואליציה בין לאומית מלוכדת.
יחי הרפובליקה
כשמדברים על כוחות זרים, נהוג לחשוב על כוח או"ם או כוח רב לאומי. אך לכוחות כאלה אין משמעות והם לא יכולים להבטיח את שמירת תנאי ההסדר. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שאין גורם או כתובת שאפשר לתבוע מהם אחריות לביצוע המשימה בשטח, שלא לדבר על כך שכוחות או"ם הבנויים על חיילים ברמה נמוכה ממילא, שלא מסוגלים לבצע את המשימה.
הדרך הנכונה היא להטיל את המשימה לחיזוק צבא לבנון ולשמירה על דרומה מפני חדירה של חיזבאללה, על צבא אחד הכפוף לממשלה אחת. במקרה הלבנוני רצוי להטיל זאת על צבא צרפת.
ממשלת צרפת מקובלת על ממשלת לבנון, ולאורך שנים יש קרבה וזהות מסוימת בין שני העמים. הנשיא, ז'אק שיראק, מציג עמדה קיצונית לפיה צריך למנוע אלימות והרס בלבנון, ויחד עם זאת הוא מביע מעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. כמו כן הוא תומך בנטרול החיזבאללה. בנוסף, צבא צרפת מורגל להציב שלושים עד ארבעים אחוז מצבאו במקומות שונים בעולם.
אדרבא, שייפרסו הצרפתים בלבנון, יחזקו, יאמנו ויציידו את צבאה וביחד ימנעו מהחיזבאללה להתבסס מחדש באזור. דרך זו תאפשר גם כתובת בצורת ממשלה שאפשר יהיה לדרוש ממנה דין וחשבון.
תחת לחץ צבאי ובסיוע תמריץ מדיני, תוכל לבנון להתחזק, החטופים יועברו לידי ממשלתה, כוח צרפתי ולבנוני ייפרס בדרומה ושאר פרטי ההסכם יהיו בני השגה. את התהליך הזה אפשר לנהל מבלי להפסיק את הפעילות הצבאית, כך שיהיה לחץ מתואם משני כיוונים: האחד צבאי בשטח, והשני בדמות טבעת מדינית מתהדקת. זהו ניצחון מדיני.
