שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    טעימת יין לצלילי קטיושות - סיור ביקב ליד הגבול

    שגיא קופר נסע לביקור ביקב דלתון, יקב שנמצא ממש על קו הגבול שכרמיו סופגים מטחי קטיושות מדי יום, לטעימת יין סוריאליסטית משהו, בין בום לבום

    "סוראליסטי משהו, לעשות טעימת יין לצלילי הבומים", אמרה לי נעמה מועלם ייננית יקב דלתון, כשהתישבנו ביום שלישי השבוע במעבדת היין שלה, לטעום מהיין החדש שלהם. יום קודם לכן תאמנו את הביקור, כדי שאוכל לבוא לראות במו עיני את הנזקים השונים שגרמו הקטיושות לכרמים של היקב, וגם לראות ולשמוע איך הוא מתפקד בימים אלה.

     

    דלתון ממוקם באזור תעשייה קטן שנמצא פחות או יותר בקו אחד עם הר מירון, מעט דרומית לכרם בן זמרה – המושב. הרי גליל, היקב השני המסחרי בגליל העליון, נמצא מצידו השני של עמק דישון, צופה אל עמדות הנסרללות במארון אה ראס מצד אחד, ואל כרם בן זמרה, מצד שני - הדרומי. הרי גליל כבר סגור מהיום הראשון של הארועים בצפון – או המלחמה – בהיותו הקרוב ביותר לגבול מכל היקבים.

     

    האוירה מתוחה, אי אפשר לומר שלא, אבל אנשים עובדים. מדי פעם שומעים את ההפגזות, מעל למרון אה ראס מתמר עשן שחור, וכולם מרימים ראש ובודקים את המסוקים שעוברים או חגים מלמעלה: מנסים לנחש לאן הם יורים כשהם יורים, ואם, חלילה, האחרים חוזרים עם נפגעים. ממרפסת המיכלים של היקב - הנקודה הגבוהה ביותר בו – ראה ביום שני אחד העובדים את ההתרסקות הטראגית של האפאצ'י של חיל האויר.

     

    למרות שכמעט כל היקבים שיש להם כרמים בצפון, או שקונים ענבים מכורמים צפוניים, מדווחים על פגיעות בכרמים, הנזק הישיר לגפנים הוא לא גדול. גם הקטיושה שנפלה בכרם "אגוז" של דלתון גרמה לנזק סביבתי מועט יחסית – אולי בטווח של 20 מטרים רבועים – אבל הבעיה האמיתית היא לא הנזק הישיר הזה, אלא נזקים עקיפים.

     

    הנזק האמיתי ליקבים מתחלק לשניים: נזק בכרמים ונזק ביקב.

     

    נזק בכרמים: ישיר לגפנים – כריתה על ידי רסיסי קטיושה או פגיעה ישירה - עניין של שתילה חדשה או קיצוץ הגפן ו"החיאתה". נזק לענבים - חוסר יכולת לטפל בענבים בצורת ריסוסים שיגנו עליהם ממזיקים שכן קיימים עכשיו או קושי בדישון ובקבלת החלטות על כל אלה. לא כל עובד מוכן לצאת עכשיו לכרם, ואני לא בטוח כמה ייננים כמו נעמה מועלם יש, שלוקחים את עצמם ויוצאים לכרם לבדוק את מצב הענבים בימים אלה.

     

    הנזק השני הוא הנזק ביקב: דלתון, למשל, לא יכולים לבצע עכשיו עבודות בקבוק. למרות שהיקב עובד יומיים לפחות בשבוע, הוא יכול לבצע רק עבודות שלוקחות מעט זמן: טיפולים, "טופינג" – השלמת חסרים בחביות - וכד'. אי אפשר לתכנן על מהלך עבודה של יום שלם, כשבאמצע היום עלולה העבודה להפסק לזמן ממושך בגלל התקפת קטיושות. מצב כזה משאיר מיכלים מלאים, מיכלים שאמורים לקבל ענבים מהבציר הקרוב. והבציר – מתקרב.

     

    כולנו מקווים שהמלחמה הזאת תגמר כמה שיותר מהר, ובטח שלפני הבציר המתקרב. "אם לא נוכל לבצור", אומר אלכס הרוני, מבעלי יקב דלתון, "אין לנו שנה הבאה, ואין יקב". היקב מתארגן לכן לבצור חלקים גדולים יותר מהשטח בבציר מכני, כדי לקצר את הזמן של הבציר, להוציא את המקסימום מהענבים. "בכל מקרה", אומר הרוני, "אם המצב לא ישתנה לטובה, לא נוכל לבצור אפילו בבוצרת מכנית. כל התהליך דורש עובדים ולוגיסטיקה, ואני לא רואה אף אחד עובד תחת אש".

     

    משה חביב, מנכ"ל היקב, יודע לספר על הדברים הגדולים ועל ההפסדים שנגרמים ליקב בימים אלה, ללא, הוא אומר, תמיכה נראית לעין מהממשלה. גם הוא וגם הרוני חוששים שהממשלה תנהל את המלחמה על גבם של העסקים בצפון, שהיקב הוא חלק מהם. "אנחנו לא רק שמשלמים משכורות בימים אלה, בלי שום ערבויות מהמדינה". אומרים השניים, "בימים אלה אנחנו גם מוציאים כסף מזומן מכיסנו ומהיקב, כיון שאין לעובדים שרותי בנק למשוך כסף כדי לעשות קניות". מלבד בנק הפועלים, הוא אומר, אין שרותי בנק ניידים לתושבים.

     

    למרות המצב המתוח והקטיושות, המצב בגליל מתחיל להשתפר במעט: רואים יותר כלי רכב על הכבישים, אומר אלכס הרוני, ואפילו חיים, משגיח הכשרות של היקב, שירד איתנו לתל אביב, למשפחה, שמח לגלות שאוטובוס מספר 980 – קו צפת – בני ברק – חזר לעבוד. "יהיה לי איך להחזיר את האשה וחמשת הילדים", הוא אומר. "כשהורדנו אותם למרכז, על תיקינו ומטלטלינו, נאלצתי לעצור טרמפים של כל מיני הסעות פרטיות... עכשיו כבר יהיה יותר קל".

     

    ואיך היין? האמת? בדלתון כמו בדלתון – מעניין ומרתק. אחרי הסיור בסביבה, התישבנו כאמור לטעימה של כמה דוגמאות חבית וחלק מהיינות החדשים של היקב. שמחתי לגלות זינפנדל מרתק, שיראז מצוין, ברברה מעניין ושני יינות לבנים יפהפיים.


    מצב מתוח. עשן מיתמר מאזור לבנון על רקע הכרמים     (צילום: שגיא קופר) 

     

    סוביניון בלאן ריזרב 2005 - בדרך כלל, היין הזה יוצא לשוק בסביבות פברואר-מרס. הפעם נשאר יותר זמן על המשקעים במיכל. השאיפה, אומרת נעמה, היתה לקבל יין בעל יותר גוף, ולנצל את איכות הגפנים בנות העשר לערך, הותיקות ביותר של היקב. היין שקוף וצלול, זהב לבן, כמעט חסר צבע. אף מאוד פירותי, עם הרבה ניחוחות טרופיים – אננס וליצ'י, שלא ממהר לצאת, אבל יוצא עם התפתחות היין. בפה יש תחושה עגולה, ועם זאת רעננה. סיומת ארוכה, מתובלת יחסית ו"חמה" בתחתית הגרון. מחיר לצרכן: 45 שקל. מומלץ.

     

    שרדונה ריזרב 2005 - צבע זהב ירקרק. פה השתמשו בפחות עץ מאשר בשרדונה של 2004, כדי ליצור יין יותר נגיש ופחות כבד. האפקט מרשים: ליין ארומה מפתיעה ומחוברת היטב של פירות ועץ. התחושה היא של יין לא מעמיס ומפתיע. זהו יין עגול, עם קצת טאנינים וסיומת ארוכה ופירותית, מעט מתובלת. 13% אלכוהול – לא הרבה, יחסית לנעשה היום במקומותינו. מחיר מומלץ לצרכן - 50 שקל.

     

    ברברה 2004 "Oak Aged" - מקור הענבים הוא בכרם בסיפסופא, על מורדות המירון. כל הכמות שנעשתה ביקב היא של 6000 בקבוקים – משישה דונם בערך. כיאה לזן, הצבע אטום ממש, סגול, עם שוליים סגולים רחבים. האף אופייני: הרבה פירות אדומים – פטל, ענבי יער, אוכמניות בסיומת ואפילו קצת אנימליות. הטאנינים, שוב, באופן אופייני לברברה, מעטים ועדינים. מה שהפריע לי ביין הזה היה שהוא קצת שטוח, וחסר בגוף, אבל הסיומת טובה. מחיר מומלץ לצרכן – 50 שקל. יין שמאוד יתאים לאוכל לא כבד, "צהריים" כזה.

     

    שיראז ריזרב 2004 - היין בוקבק רק לפני כמה שבועות. שהה בחביות אמריקאיות חדשות כשנה. להערכתי, זאת הולכת להיות ההצלחה הגדולה של היקב לתקופה הקרובה. צבע כהה, סגול אטום. באף, ברגע הראשון מקבלים הרבה מאוד פרחים ופירות כהים, אבל אז מקבלים את השפעות העץ, שהזן הזה יודע כל כך יפה לקבל: שוקולד, מוקה... יופי. בפה הוא מתובל כהלכה, לא מאוד טאני, והוא בעל סיומת ארוכה וטובה. היקב עשה 12,000 בקבוקים מהיין הזה, שיש בו 14.5% אלכוהול. הוא ימכר במחיר מומלץ לצרכן של 105 – 110 שקל לבקבוק.

     

    "יין עשור" 2003 - לא מדובר כאן בסינגל ויניארד שהיקב הוציא בזמנו, אלא בבלנד של 50% - 50% מרלו וקברנה סוביניון. שנה בחביות ושנה בבקבוקים, היין מחכה למעשה לתוויות (המפעל מושבת), כדי לצאת לשוק. צבע אדום כהה, עם שוליים סגולים ומעט נטיה לכתום. אף: פתוח, מעט ירקרק, אפשר לחוש בארומות של עלי תה, שזיפים. הפה עגול, אחיד. מעט שוקולד וקפה. סיומת טאנינית, שמשתלבת בה מתיקות פרי. 13.5% אלכוהול. המחיר לצרכן עדיין לא נקבע.

     

    מטעימת החביות בחרתי להביא רשמים מזינפנדל 2005: "היה לנו קשה מאוד". אמרה נעמה כשמזגה מהיין. "הוא השלים תסיסה רק לאחר חצי שנה, הרבה בגלל אחוז האלכוהול הגבוה שבו". לטעמי, התקבל יין מאוד מאוד כהה, אטום. מלא מאוד באף, עם הרבה פרי כהה. יש בו לא מעט תבלינים כמו קינמון ופלפל חריף, מנטה וארומות פרחוניות של גרניום, לא מהצד הלימוני, אלא זה המתקתק, שפורח סגול. אי אפשר היה לעמוד בפני הקסם של היין הזה, שגולש באופן מפתיע בנעימים בגרון. עד היום לא עשו מהזינפנדל יין זני, אלא הוא שימש בסדרת "כנען" כחלק מבלנד. אני מאוד סקרן לראות מה יצא ממנו בסופו של דבר. כמה אלכוהול? לא פחות מאשר 16.2% - המון, כמעט בלתי אפשרי – אבל מפתיע עד כמה שבטעימה הזאת האלכוהול לא בלט ולא עשה את היין בלתי ניתן לשתיה. קטונתי, אבל אני מקווה שהיקב יבחר להוציא את היין מוקדם, כדי שנוכל להנות מכל האיכויות הפירותיות הצעירות שלו.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שגיא קופר
    ככה זה נראה. גפנים שנפגעו
    צילום: שגיא קופר
    מעניינים ומרתקים. יינות של דלתון
    צילום: שגיא קופר
    מילוי חביות יקב דלתון
    צילום: שגיא קופר
    מומלצים