כתבינו האמיצים בצפון

יוסי מזרחי (ערוץ 2)

מצב משפחתי: בן 32, נשוי + 1.

פז"מ בתקשורת: שמונה שנים. שנה בעיתון מקומי, חמש שנים ככתב ב"מעריב" ובשנתיים האחרונות הכתב בחיפה של ערוץ 2.

הופעה ראשונה על המסך: "נדמה לי שזה היה בהלוויה של הנשיא ויצמן לפני כשנתיים".

זיכרון מלחיץ: "ביום שבו נחטפו שני המילואימניקים בצפון, כשצה"ל עדיין לא נפרש לאורך הגזרה, אני והצוות שלי התחלנו להתקדם לכיוון המטעים, שם היו ההאמרים, וזה בהחלט היה מפחיד. ידענו שיש זירת מטענים באזור, ידענו שחיזבאללה לא רחוק. היינו קרובים אליהם ולבד בשטח".

קולה של אמא: "המקצוע שלי הוא עריכת דין ואני משער שאמי היתה שמחה אם אחרי הלימודים הייתי נשאר במקצוע, אבל בסך הכל הם די מרוצים".

משפט שכיח כשמזהים אותו ברחוב: "תמסור ד"ש ליונית".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "צביקה יחזקאלי. הוא מקרין ידע, נינוחות ורוגע".

נסלי ברדה (ערוץ 10)

מצב משפחתי: בת 22, רווקה. גרה בתל אביב.

פז"מ בתקשורת: שירתה בגלי צה"ל ומאז שחרורה (שנתיים) היא בערוץ 10. שימשה זמן קצר ככתבת בריאות ואחר כך עברה להיות כתבת המשטרה.

צו 8: "לפני שהחלה המלחמה הייתי אמורה בדיוק לעזוב את תחום הפלילים ולהיות רק מבזקנית, אבל המצב כרגע טרף את הקלפים ולכן כולנו התגייסנו לסייע".

הופעה ראשונה על המסך: "בתוכנית של אמנון לוי כשהוא עוד היה בערוץ 2. הייתי אז בגלי צה"ל ובאתי לדווח על ההתפתחויות בעניינו של אלי פימשטיין".

זיכרון מלחיץ: "זה היה בירושלים כשעוד שירתתי בגלי צה"ל. היה פיצוץ במרכז העיר וכולנו זרמנו לאזור ואז הודיעו לנו שהתגלה מטען נוסף. אמרו לנו לברוח על נפשנו".

קולה של אמא: "יש להורים שיטה שבכל פעם שהם יודעים שאני באזור מסוכן ורוצים לדעת מה קורה, הם פותחים טלוויזיה ונרגעים".

משפט שכיח כשמזהים אותה ברחוב: "וואיי, את נראית הרבה יותר קטנה ממה שרואים בטלוויזיה".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "גל גבאי. היא היתה אחת מכתבות המשטרה הראשונות ועשתה עבודה מדהימה".

איתי ורד (הערוץ הראשון)

מצב משפחתי: בן 34, נשוי + 2, מתגורר בכפר הס.

פז"מ בתקשורת: שלוש שנים בתוכנית "עובדה". בשנה האחרונה כתב בערוץ הראשון.

צו 8: "כבר ביום רביעי, עם תחילת הלחימה, עלינו לצפון. במהלך השהייה הספקתי לדווח מקריית שמונה, נהריה, עכו וחיפה".

הופעה ראשונה על המסך: "בבחירות האחרונות סיקרתי את מפלגת שינוי, ובלילה ששינוי התרסקה זו היתה הפעם הראשונה שלי על המסך".

זיכרון מלחיץ: "באחד התחקירים בתוכנית 'עובדה' איימו עליי כמה אנשים. זו היתה תחושה מאוד לא נעימה".

קולה של אמא: "יש כאן שילוב של דאגה עמוקה וגאווה".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "איזו שאלה, אילנה דיין. ספגתי ממנה הרבה".

שי חזקני (ערוץ 10)

מצב משפחתי: בן 23, רווק.

פז"מ בתקשורת: שלוש שנים כתב שטחים בגלי צה"ל ומאז השחרור, כבר שנתיים, משמש כתב צבאי לצידו של אלון בן דוד.

צו 8: "עד היום הייתי בעזה, אבל בגלל שהמצב בצפון יותר סוער כרגע עברתי לכאן".

הופעה ראשונה על המסך: "הופעתי בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 כמה חודשים אחרי שנכנסתי לערוץ".

זיכרון מלחיץ: "בשבוע שעבר הצטרפתי לספינת טילים שהגיעה למרחק של ארבעה ק"מ מחופי נאקורה. אני זוכר ששאלתי את החיילים אם הם חושבים שיירו עליהם טילים, והם אמרו שאין סיכוי ואז, באותו הערב, במקום צפוני יותר נהרגו ארבעה חיילים על סטי"ל אחר".

משפט שכיח כשמזהים אותו ברחוב: "מתי זה ייגמר? לאן המלחמה הולכת? הציבור לא תמיד מבין שאין לך את התשובה".

פשלה בשידור: "במהלך שירותי הצבאי, כשעוד הייתי ברדיו, שידרתי דיווח מפינוי של מאחז. וכך, בזמן ריצה אחרי מתנחלים זועמים נפלתי לבור בשידור חי".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "אהוד יערי הוא כתב מעולה. גם עמית סגל בערוץ 2 הוא כתב מדהים".

מירב מילר (ערוץ 1)

מצב משפחתי: בת 35, רווקה. גרה בתל אביב.

פז"מ בתקשורת: שנתיים בחדשות המקומיות בכבלים, ומאז כמעט ארבע שנים היא בערוץ הראשון. לפני כן כתבה והגישה את התוכנית הכלכלית ברשת ב'.

צו 8: "ביומיום אני מגישה את תוכנית הכלכלה, אבל כשמבקשים ממני לצאת לשטח אני תמיד שמחה לגוון. עליתי לצפון כבר ביום הראשון של ההפגזות. אני מה שנקרא 'כתבת מדלגת'. קופצת בין הישובים בעקבות הטילים והשיגעונות של נסראללה".

הופעה ראשונה על המסך: "הגשתי פינת סקרים אצל נסים משעל בערוץ 2". זיכרון מלחיץ: "פעם חטפתי מכות בנווה דקלים מנוער הגבעות".

קולה של אמא: "ההורים שלי משדרים קוליות וגאווה. אם הם דואגים אז הם לא מקרינים את זה". משפט שכיח כשמזהים אותה ברחוב: "יו, את נורא גבוהה במציאות".

שידור תחת אש: "כשנופלת קטיושה בשידור, אז רק אחרי שאורות המצלמה כבים אתה מבין עם מה התמודדת".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "כל הכתבים נורא מקצועיים. במיוחד בתקופה הזו, יש כאן סולידריות. כשאני מגיעה למקום אנחנו מבררים אחד אצל השני מה קורה ועושים השלמות".

שרה ב"ק (ערוץ 2)

מצב משפחתי: בת 30, נשואה + 4, מתגוררת בכפר עציון.

פז"מ בתקשורת: כבר שלוש שנים מסקרת את תחום החינוך והקליטה.

צו 8: "עם תחילת העימות הצעתי לסקר את הנעשה עם התושבים ביישוב שלומי. במהלך השהייה בצפון עשיתי כתבות על מצב המקלטים, עולים חדשים שיושבים במקלט וכמובן כשמתרחש אירוע באזור שלי אני מדווחת גם בטלפון".

הופעה ראשונה על המסך: "לפני שלוש שנים, כשהחלה שנת הלימודים, שידרתי מחדר המצב במשרד החינוך".

זיכרון מלחיץ: "בשבוע שעבר ישנתי במלון בנהריה והייתי אמורה לעלות לשידור. פתאום שמענו בומים. אחרי השידור התברר שאחת הקטיושות נפלה בצד השני של הכביש. 50 מטר מאיתנו".

קולה של אמא: "אבא שלי חושב שאני צריכה ללכת עם כפל"ד ושכפ"צ כל הזמן, ולאמא שלי אני צריכה לשלוח SMS אחרי שיש נפילות באזור".

משפט שכיח כשמזהים אותה ברחוב: "למה ב"ק זה בראשי תיבות?" (התשובה - בני קדושים). כתב מוערך בערוץ מתחרה: "ינון מגל. הוא עושה עבודה טובה מאוד".

שרון גל (ערוץ 10)

מצב משפחתי: בן 32, נשוי + 1, מתגורר ביישוב מורשת הסמוך לחיפה.

פז"מ בתקשורת: 11 שנה, מהן ארבע ככתב הצפון של עיתון "הארץ". מאוחר יותר שימש כעורך בעיתון "מעריב", ומאז שקם ערוץ 10 הוא כתבו בצפון.

הופעה ראשונה על המסך: "כשהמעבורת קולומביה התרסקה. זה היה זמן קצר אחרי שחברת החדשות של ערוץ 10 הוקמה. היינו הצוות הראשון שהגיע לבית משפחתו של אילן רמון".

זיכרון מלחיץ: "לפני שנתיים עשינו כתבה ביישוב כדים בצפון השומרון לפני הפינוי, וכשהרמנו את המצלמה, בצד הפלשתיני חשבו שמדובר בכלי נשק והחלו לירות לכיווננו".

כשמזהים אותו ברחוב: "במיוחד בתקופה הנוכחית שואלים אותי כולם: מה יהיה?".

שידור תחת אש: "קטיושה בשידור זה באמת מצב לא נעים, אבל בתקופה הזו, כשאנחנו משדרים כל כך הרבה שעות, אני יודע שצריך להעביר לצופים אווירת ביטחון וכולנו חייבים להתעלות על עצמנו. אנחנו זה לא הסיפור פה".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "אין אחד ויחיד. בכל הערוצים בטלוויזיה יש כתבים טובים ומוכשרים".

ניר דבורי (ערוץ 2)

מצב משפחתי: בן 34, נשוי.

פז"מ בתקשורת: כבר שנתיים כתב צבאי בערוץ 2.

הופעה ראשונה על המסך: "לפני כשנתיים, כשהתפוצץ נגמ"ש בשכונת זייתון ונהרגו חמישה חיילים. הייתי במקרה באזור. התקשר אליי אחד הסמנכ"לים ואמר לי שבעוד שעה עולים לאוויר".

זיכרון מלחיץ: "באירוע חטיפת החייל גלעד שליט בכרם שלום אני והצלם שלי היינו היחידים שנכנסנו לתוך הטנק שנפגע. באותם רגעים היו חילופי אש כבדים במקום".

קולה של אמא: "שירתתי ביחידה מובחרת בחיל האוויר, כך שהשירות הצבאי שלי היה הרבה יותר מסוכן, וההורים התרגלו לדאוג. נראה לי שעבודה של כתב היא הרבה פחות מפחידה".

משפט שכיח כשמזהים אותו ברחוב: "מתי יהיה כבר שקט?".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "כולם טובים".

רובי המרשלג (ערוץ 10)

מצב משפחתי: בן 38, נשוי + 1, מתגורר צמוד להר דב, בשכונה קהילתית של קיבוץ שניר.

פז"מ בתקשורת: תשע שנים בתחום. החל את הקריירה בחדשות המקומיות של מת"ב, עבד ככתב במקומון "קול העמק והגליל", וכשהוקם ערוץ 10 החל לעבוד שם בתפקיד הכתב בצפון.

הופעה ראשונה על המסך: "זה היה ב-1999, כשעוד הייתי בכבלים. גם אז זה היה בגלל נפילת קטיושות בקריית שמונה".

זיכרון מלחיץ: "בשבוע שעבר שידרתי כשאני מחזיק בידיים במבי, שאמו נטשה אותו בגלל הקטיושות. פחדתי שהוא ישתין עליי תוך כדי שידור".

קולה של אמא: "הוריי מתגוררים באחד האזורים הכי מטווחים באצבע הגליל. מהמקום שבו אני מדווח, אני יכול לראות בדיוק איפה נופלות הקטיושות ואם זה באזור שלהם, אני ישר מתקשר ומוודא שהכל בסדר".

משפט שכיח כשמזהים אותו ברחוב: "למה אתם כל הזמן אומרים איפה נוחתות הקטיושות?".

כתב מוערך בערוץ מתחרה: "מאוד מעריך ואוהב ברמה האישית את המתחרה הגדול שלי, מנחם הורוביץ מערוץ 2. אני מכיר אותו היטב. ואני מוקיר ומעריך את העשייה שלו".