גולשי ynet לתקשורת: "רוצים שינוי"

הגולש גיל חן עורר שלשום סערה וגרף מספר שיא של תגובות מהגולשים כאשר מכתבו שנשא את הכותרת "זו מלחמה לא תוכנית ריאליטי" פורסם כאן. בעקבות הפרסום הוצפה מערכת ynet במכתבים מגולשים שביקשו למצוא במה לדעותיהם בנושא הסיקור התקשורתי של המלחמה.

ynet מביא לכם קטעים נבחרים מדעותיהם של הגולשים - אלו שעוקבים מסביב לשעון אחרי דיווחי החדשות בכל כלי התקשורת, צמאים למידע אך גם מסתייגים לא פעם מהאופן בו הוא מוגש להם.

הגולשת מור גבעון מחיפה כועסת: "נראה שכל אמצעי התקשורת פתחו בתחרות מי דומה יותר לדודה היסטרית מלאת טרוניות, חסרת תועלת להחריד שעסוקה כל היום בחרחור ריב עד שהיא הופכת למטרד. אתחיל דווקא בהיסטריה: גבירותיי ורבותיי העורכים, צר לי לספר לכם אבל למילים יש כוח וגם משמעות. אהבתכם למילות תואר בעלות עוצמה מתחילה לעייף. כל אדם שבוחר לנסוע לקרובי משפחה בדרום עד יעבור זעם "נס על נפשו", כל אדם המוצא מחסה מטיל "נמלט בהיסטריה", אנשים היושבים בבית "צופים בייאוש מהחלון". האם זו הדרך הנכונה לתאר את המצב? משום מה כחיפאית אני לא מסכימה אם הדברים. אנשים אמנם לא עורכים מסיבות אבל היסטריה? נראה שהיא קיימת בעיקר בחדרי העריכה".

שי ליפשיץ ושלי דורון סבורים שהתקשורת צריכה לתת לצבא קצת שקט: "נדרש שינוי מהותי בהתייחסות התקשורת למצב או יותר נכון - חזרה לערפל הקרב. לא יתכן שכל התקדמות, פעולה והיתקלות של צה"ל תסוקר ותתועד על ידי התקשורת בזמן אמיתי. המצב הנוכחי שבו הכל פתוח וגלוי עובד נגדנו בכל המישורים: במישור הטקטי מבצעי - חושף את כיווני ההתקדמות, שיטות הלחימה. במישור של החוסן הלאומי - זורע דמורליזציה בציבור. במישור רוח הקרב - הצבא על כל רמותיו, מאחרון החיילים ועד המטה הכללי, עסוק לא במלחמה, אלא במתן תשובות, בלחשוב איך לענות לתקשורת. הצבא זקוק לשקט תקשורתי, בכדי לבצע את המשימה בשקט ובקור רוח. בעבר - לא ידענו מצבים כאלו. המלחמה היתה אותה מלחמה, האויב אותו אויב, גם אם הוא מקצועי יותר, ורק השינוי התקשורתי עובד נגדנו ובגדול".

הגולשת, טליה קלם, זועמת על השידורים הדרמטיים שזורעים אימה בציבור: "שוב ושוב מנגינות דרמטיות מלוות את המבט רציני ומלא חשיבות של כתב או כתבת - את הידענות המעודכנת לפרטים. הכתבות רצות מול העיניים, וכמעט בכל כתבה נשמעת אזעקה - קול האזעקות "מעטר" את דברי הנואם, כאילו לא די בכך שלאורך כל שעות היום אוזנינו כרויות לשמוע את הטון המזעיק, הנורא, המבשר על ריצה מבועתת למקלטים - עורכי הכתבות רוצים ודאי ליצור כתבות אותנטיות, רוויות בכל מימדיו הנוראיים של הסיוט המתמשך הזה. אך בני הקטן רץ באימה מחדרו, מתכרבל בתוכי מבולבל ושואל אותי אם זו אזעקת אמת או רק בטלויזיה, בעלי מרים ראש עייף וכועס. מדוע, מדוע הם חייבים להשמיע שוב את הצופר העולה ויורד, מדוע להחריד ללא גבול את העצבים המרוטים זה מכבר? אנשי התקשורת המכובדים, ידוע לכולנו שאתם רוצים ליצור את הרושם הנכון, המדויק, לא לפספס חס וחלילה צופה אחד בערימת הרייטינג המצטברת, אך הגיע הזמן לקצת רגישות מצידכם !! מדוע למסחר את האימה?? מדוע ליצור רעד מלאכותי - רק כדי שהכתבה שלכם תישמע יותר טוב?!".

אחד הגולשים, לני, פונה גם הוא לכתבי הטלוויזיה: "רבותי, מה שאתם עושים זו הזניה של המקצוע שלכם כאשר כל מטרה מקדשת אצלכם את האמצעים. מדוע ריבונו של עולם, אני צריך לראות את כתב בטלויזיה מדווח:"הנה כאן החיילים שמאחורי מתכוננים לכניסה הלילה ללבנון" ואחרי שעה מדווח כי "החיילים כבר לא כאן". מה, החיזבאללה טיפש? אולי תיתנו להם גם את נקודת הציון המדויקת של היעד שהם עומדים לתקוף, ובכלל אולי גם את מספר החיילים ואת דרך הפעולה שלהם?".

הגולש יגאל יהלום, מקיבוץ עין הכרמל, מציע לעיתונאים לשנות כיוון: "המלחמה גובה קורבנות בנפש וברכוש, היא מפחידה, משבשת את שגרת היום, מכאיבה להרבה משפחות, עוקרת אנשים מביתם, מתסכלת, פוגעת בכלכלה ועוד. ומה אני שומע בערוצי הטלוויזיה מפי השדרנים, הפרשנים וכתבי השטח? ביקורת, קוצר רוח, חוסר פרגון, התלהמות וחולשת אופי. התנהגות זו מרגיזה חלק גדול מהציבור, מחלישה את החיילים והאזרחים ומציגה אותנו בעולם בצורה שלילית. אני לא פסיכולוג, אבל הייתי מצפה ממכם לנהוג ההפך:לחזק, להפגין נחישות, סבלנות, מתינות, חיוביות, לתמוך, לנשוך שפתיים, הקרבה,לצנזר את עצמכם. יש עוד זמן לתקן ולשנות את הגישה, וטוב היה אם תיענו לרחשי הציבור".