מסע אל הטירוף

כשמדברים על תרבות כדורגל אנגלית, עולה בדמיון התמונה של מגדלי וומבלי, סרטי הגביע מתנפנפים ברוח, ושורות-שורות של אוהדים שרים במקהלה "לעולם לא תצעדי לבד". אבל יש גם תרבות מזן שונה: הכדורגל של המסך הקטן.

אני עוד זוכר את עצמי בתקופות קשות ממתין בציפייה לפרצופו של סלומון מוניר מגיש את תוכנית הספורט בערבית, ומחכה לחלקי שערים מהליגה הארצית, בד"כ במצלמה ביתית מאיזו מרפסת של שכן אוהד. את ורוניקה הגרפיקאית שידעה לסמן ביד רועדת לאן ירוץ החלוץ, וכמובן את משה גרטל, אורי לוי וניסים קיוויתי הנצחיים, שללא ספק שמורה להם פינה חמה בקרב נוסטלגיית הספורט במדינתנו.

תעסוקה מבצעית לסופי שבוע

מאז חלפו השנים, וערוץ הספורט הכניס מימד שונה לתרבות הצפייה בארץ, אבל עדיין הם רחוקים מאוד מרשת סקיי הבריטית, שמספקת נון-סטופ תעסוקה לישבן בסופי השבוע, פשוט התמכרות.

זה מתחיל כבר בשמונה בבוקר. החרוצים שביננו, אלו שסממני ההאנג-אובר לא תקפו אותם, משתרעים מתחת לפוך על הספה, כוס קפה (או תה, בריטים או לא?) ביד אחת, שלט רחוק ביד השניה, ותוכנית הבוקר של סקיי ספורט "Soccer Am" על המסך.

ארבע שעות של תוכנית בוקר מוטרפת בהשתתפות שחקנים, קבוצת אוהדים (בכל שבוע של קבוצה אחרת), סלברטאים, אמנים והרבה קטעי וידאו ביזארים ומשעשעים מכל הליגות בבריטניה.

וידוקה וכלבת האמסטף

כך אתה זוכה לראות את נואל גלאגר, סולן אואזיס ואוהד שרוף של מנצ'סטר סיטי, מריח את ההפסד הצפוי לפני הדרבי, את מרק וידוקה מסביר כיצד כלבת האמסטף שלו מוציאה אותו ממשברים, את הבדיחות על הצופים הוולשים, וכמובן תשבוחות לצ'לסי, הפייבוריטית של מנחה התוכנית. לאלו שליל ערב לא הספיק עבורם, הפאבים נפתחים במיוחד כדי שיוכלו לצפות יחד בתוכנית ולהתכונן כראוי להמשך היום.

עם סיום התוכנית, האוהד המצוי מתחיל להתארגן לקראת היציאה למשחק. בהנחה והאשה הטילה וטו ונשארת בבית, משעה 12 ועד פתיחת המשחקים מגיע זמן הפרשנים, ההילוכים החוזרים, תקצירי השבוע הקודם, תחרות גול החודש וכו'.

הגירסה האנגלית לצחי נוגה

לאחר מכן מופיעה הגירסה הטלוויזיונית של שירים ושערים, רק שבמקום קולות מקוטעים של צחי נוגה ומוטי חביב, מובאים עדכונים שוטפים מכל המגרשים בבריטניה. במקום משה קשטן מופיעות פיסות אינפורמציה בכל חלק של המסך, ובמקום כתבי קו שמנסים לגרד משפט מהמאמנים, משדרים את מסיבות העיתונאים. אגב, שוש עטרי והמוסיקה לא עברו בגירסה האנגלית.

במידה וחשבתם ששידור של משחק מרכזי יספק לכם כדורגל נטו, טעות גדולה טעיתם. סקיי מספקת טלוויזיה אינטרקטיבית המאפשרת לצופה לבחור את זוויות הצילום, ערוץ המתעלם מהמשחק ומספק מצלמה שעוקבת אחרי שחקנים ספציפיים לאורך המשחק, סטטיסטיקות וטבלאות, והדובדבן: אפשרות לוותר על הקריינות הרגילה לטובת שידור שנעשה ע"י אוהדים משתי הקבוצות. לכל שידור נבחרים שני אוהדים, אחד מכל קבוצה, שמשדרים יחד את המשחק. תהרגו אותי איך הצליחו שם בסקיי להושיב אוהד סלטיק ליד אוהד ריינג'רס, אבל התוצאה היתה משעשעת.

המכנה המשותף הנמוך

חשבתם שנגמר? הפסקה קלה של רבע שעה מאפשרת גיחה לשירותים, ניעור האבק מהשמיכה, הבאת עוד פחית בירה מהמקרר וזמן איכות עם הילדים (במידה והם לא נדבקו עדיין בחיידק). בשעה שבע מגיע זמן קירוב הלבבות עם האישה. לא מדובר בעינייני זוגיות "נורמליים", אלא במציאת המכנה המשותף הקלאסי, גם אופרת סבון וגם כדורגל.

עלילות שחקני/מאמני/מנהלי/פילגשי/ילדי קבוצת הארצ'סטר הדמיונית מרתקים לבבות מיליונים ברחבי האי. מדובר בעוד אופרת סבון בריטית הנקראת "דרים טים", רק שכוכביה הם שחקני קבוצת הארצ'סטר הנאבקת על מקומה בפרמייר-ליג.

תקציר הפרקים הקודמים: סטיב לוקאס, חלוץ הקבוצה, פוגש את אביו אותו לא ראה 20 שנה וכן את אחיו למחצה, ומקדיש להם שלושער נגד ברדפורד. הנצחון על ברדפורד שומר על הכיסא של המאמן ריי וייאט, שנלחם כנגד דעת הקהל של האוהדים, העיתונאים וההנהלה, הקוראים לפיטוריו לאחר התבוסה המבישה ללידס 7:0. אשתו התאילנדית של המאמן נוסעת לבקר בפתאומיות את אביה הגוסס. וכמובן, המאבק המתיש (בעל מתח מיני) והמתמשך בין בעלי הקבוצה. רק באנגליה זה יכול לעבוד, וזה אכן עובד וגם האשה מרוצה.

נגמר? לא ולא! גארי ליניקר יגיש לכם לקראת השינה את "משחק השבת", ובו תקצירי אירועי היום מהפרמייר-ליג. בלי קשקשת מיותרת, עם המון פרשנות מקצועית, הילוכים חוזרים וזויות בהן אי אפשר לטעות. כדורגל נטו, סוף-סוף.