"לא דמיינתי שהמצב יכול להיות כה גרוע"

מאז תחילת הלחימה בצפון, מקדישים עשרות פעילי עמותות למען בעלי-חיים אינספור שעות התנדבות כדי לתת סיכוי לחיות שננטשו מאחור. יוליה מיילר, בדרך-כלל עובדת מרפאה וטרינרית וכעת רכזת צוותי המתנדבים שמעפילים צפונה, היא אחת מאותם פעילים. מיילר, המתגוררת בכפר נס-עמים מזרחית לנהריה, מנהלת בימים האחרונים חמ"ל מאולתר ממנו הצוותים יוצאים לסיורים ליליים.

שכן כשהחשיכה יורדת, עת אנשי הצפון זוכה למעט שקט משגרת האזעקות ורעש הפיצוצים, יוצאת קבוצה מצומצמת של אוהבי חיות לסיורי חלוקת מזון וחילוץ החיות המשוטטות ברחובות ובחצרות.

"בהתחלה לא דמיינתי לעצמי שהמצב יכול להיות כה גרוע", מיילר מספרת בכאב.

"הערכתי שבעלי-החיים שנשארו יכולים לשרוד את המלחמה בעזרת חושיהם החדים", מוסיף אחד המתנדבים. "אך כשמגיעים לערים כמו עכו ונהריה הזוועה נגלית באופן ברור. חתולים מתחננים למזון ולמעט מים, כלבים משתוללים מרעב וצמא בחצרות".

בשבוע שעבר מיילר התקשרה נסערת לעמותת "הכל חי". "נגמר לנו המזון בצפון, וחסרים אמצעים וחנויות זמינות שיספקו אותו", היא סיפרה. אנשי העמותה החליטו לערוך מבצע סיוע רחב היקף, ותוך מספר שעות גייסו ארבעה טונות של מזון כלבים וחתולים שתרמו חברת פורינה וידידים מהעולם. "אנחנו מחויבים לדאוג גם לבעלי-החיים הנמצאים בקו האש", מסביר מנהל העמותה ידין עילם. "אי-אפשר לצפות מהצד במראות האיומים של חיות גוועות ולא לפעול".

"אם לא היינו מגיעים הם היו מתים". הגורים שננטשו (צילום: אבי הירשפלד)  

"בלילה יש שקט יחסי, והרעב והצמא מוציאים אותן החוצה"

ביום חמישי האחרון יצאה מאזור המרכז משלחת סיוע, שמנתה כמה פעילים ולוותה במשאית עמוסת מזון. היעד: היישוב נס-עמים בגליל המערבי. בדרך עוד הספיקו המתנדבים לשמוע שמטח קטיושות נחת סמוך למקום, אך החליטו לא לדחות את המבצע. בנס-עמים חיכו להם פעילים נוספים, בראשם מיילר, וגם חבורת מתנדבים מהולנד וגרמניה המתגוררים בכפר, שסיפקו את חוסנם האירופי למשימת פריקת המשאית.

לאחר שסיימה למלא את המחסנים בחבילות המזון, יצאה הקבוצה הקטנה לסבב האכלה בעכו כשברקע הדי הפיצוצים מלבנון. "המלחמה לא מטרידה אותנו, עכשיו חשוב להציל חיים ובזה אנחנו מתמקדים", הצהירו המתנדבים. "מבצעי ההאכלה ואיסוף החיות מתבצעים בעיקר בלילה, הן מטעמי ביטחון והן מטעמי נגישות לחיות שבמהלך היום מבוהלות מרעש הפיצוצים ופשוט נעלמות", מתארת מיילר. "בלילה יש שקט יחסי, והרעב והצמא מוציאים אותן החוצה".

הסיבה לרעב הקשה, מתארים המתנדבים, היא שהכלבים והחתולים אינם יכולים ללקט שאריות מפחי האשפה - בהיעדר תושבים שמשליכים אותן. גם המים לא

 זורמים מהביוב ומהמזגנים, וכך הם נשארים ללא כל מקור אנרגיה שיניע את גופם הפרוותי.

מצבם של הכלבים שהושארו קשורים או נעולים בתוך החצרות, ככל כנראה כיוון שבעליהם סברו שישובו לביתם בקרוב, חמור לא פחות. לא רק שהם מורעבים ומוצמאים, הם גם נותרו בודדים, זנוחים ומבוהלים. כך למשל שיחת טלפון שהגיעה למשרדי "הכל חי", דיווחה על בית שבחצרו מצויים מספר כלבים וחתולים עזובים. בעלת הבית אישרה לפעילים להיכנס אליו ולקחת איתם את החיות האומללות.

כשאלה הגיעו לחצר הם נדהמו לגלות שלא מדובר רק בכמה כלבים וחתולים, אלא בגן חיות שלם: שלושה כלבים, שמונה גורים של אחת הכלבות, חתולים, תרנגולות, תוכים, שפנים, יונים - ואפילו בז אחד. כולם היו סגורים בכלובים נטולי מזון ומים. "הגענו לבית והמצב היה נורא. אם לא היינו מגיעים הם היו מתים כאן", נחרדת ענת טיבו מ"הכל חי".

כמעט עד הבוקר טיפלו המתנדבים בחיות, האכילו והשקו אותן. כאשר השמש התחילה להראות סימנים של זריחה הם נפרדו מעשרות החיות שבחצר, ומיילר הבטיחה להן שמחר היא תחזור עם תגבורת ורשימת אנשים שיאמצו אותן. נכון להיום, נמצאו בתים זמניים לכל הכלבים, החתולים והבז, וכעת מנסים לאתר בית חם לשאר פליטי המלחמה.

"כל מי שלוקח כלב - כאילו לקח עוד ילד", מסכמת המתנדבת נטע אריק. "כמו שלא תשאירו את הילדים שלכם לבד קשורים בחצר, ככה אי-אפשר להשאיר גם אותם".

• עמותת "הכל חי" משגרת ליישובי הצפון צוותי חילוץ והצלה - וזקוקה למתנדבים נוספים. לפרטים התקשרו 052-2854939 או 03-6243242