בין חיפה לביירות

בינתיים, עד שזה יקרה, יש לנו גם בעיה משלנו. העיר חיפה, זו הפגועה והמשותקת, שהצטיירה תמיד כעיר של חיים משותפים וסובלנות בין יהודים לערבים. מעין קולוניה ייחודית וחוות שלום יחידה במינה. עיר שונה, עם מידת מתינות ראויה לציון, אווירה ציבורית די נינוחה ומבחינתי, העיר היחידה שארצה לחיות בה. כעיר מעורבת, חיפה עומדת במבחן לגיטימיות הדעה והעמדה השונה, גם אם היא צורמת ואינה מקובלת. מבחן מידת הסובלנות והפלורליזם, שמקבל משנה תוקף בעת מלחמה.

הרי כלל תושבי העיר נחשפו לפגיעת טילים, וכידוע נפצעו מספר לא מבוטל של יהודים וערבים. הרגשת החרדה, הפחד והרצון להתגונן חלה על כל התושבים, והפגיעה הכלכלית הקשה לא פוסחת על אף עסק. יחד עם זאת, רוב מוחץ של האוכלוסייה הערבית בעיר, וקהלים מסוימים בקרב האוכלוסייה היהודית בה, מתנגדים למלחמה ולחורבן ולשיתוק שנוצר. רובם מתייחסים אליה כמלחמה בה אוכלוסיה אזרחית משלמת את מחיר הטירוף. מלחמה שתיזכר לעד ככזו בה מספר הילדים ההרוגים גדול משמעותית על מספר הלוחמים שנפלו בקרב.

אוכלוסיה זו דורשת הפסקת אש מיידית ופתרון הסכסוך באמצעות משא ומתן ובדרכי שלום, מתנגדת נחרצות לדעה הרווחת ולקונסנזוס - שלשמחתי החל להיסדק - הדורש ריסוק וניתוץ, בתקווה לייצר מציאות פוליטית חדשה.

מבחינת הערבים בחיפה, ואת זה כדאי לכולם לדעת, המושג "עורף" אינו שייך אך ורק לעיר בה הם גרים וליישובי הצפון. מבחינתם, גם ביירות ויישובי הדרום הינם עורף אזרחי. טענת ממשלת ישראל כי פגיעה מכוונת בהם תייצר שינוי פנימי בלבנון, נשמעת עבור ערביי חיפה לא רק מופרכת מבחינה פוליטית, אלא גם פסולה מוסרית ואנושית. זכרו כי כמעט לכל משפחה בחיפה יש קרובים או מכרים בלבנון. מבחינה לאומית, תרבותית והיסטורית, מדובר למעשה באותו עם ובאותה אומה. ולכן הם צופים בחרדה, בצער רב ובחוסר אונים לא רק במראות עירם המופגזת, אלא גם במראות החורבן בלבנון.

אלא שלא כולם מוכנים לקבל זאת. לאחר שהבעתי את עמדתי בדרישה להפסקתה לאלתר של המלחמה, לאחר מספר הפגנות וסדרת ראיונות של נציגי האוכלוסייה הערבית בדרישה להפסקת מרחץ הדמים, קמה בעיר זעקה גדולה, מלווה בגילויי הסתה נגדי כנציג ציבור, ונגד כל מי שהעז להצטרף לקול מחאה זה. גידופים והאשמות כגון "גייס חמישי", "עוכרי מדינה", ו"הלוואי שהטילים יפלו עליכם", הפכו חלק מהשיח ציבורי. עד כדי כך, שמספר לא מבוטל מחברי מועצת העיר דורשים כעת להדיח אותי מתפקיד סגן ראש העיר, לאור עמדתי הנחרצת. ואיך מגיבה הנהלת העיר להסתה המאיימת לפעור תהום בין שתי האוכלוסיות? בשתיקה רועמת.

אינני מצפה מראש העיר יונה יהב, ולא מהנהלת העיר, להיות שותפים לתנועה רחבה המתנגדת למלחמה. כן הייתי מצפה כי ניסיון

גורמים ימניים להפוך עמדה שפויה ומוסרית לעמדה לא לגיטימית, יתקל בהתנגדות ובסלידה ממי שדואג בכל הזדמנות להבליט את ייחודה של חיפה כעיר סובלנית, משותפת, בה חיים יהודים וערבים זה לצד זה בשלווה. במילים אחרות, הייתי מצפה מראש עיר ומכל אדם שפוי כאן, לעצור לאלתר את מחול השדים וההסתה נגד מי שאינו חלק מקונצנזוס מלאכותי.

מצד שני, אם דעתם של תושבים ערבים אינה לגיטימית, ונפתחת נגדם מקהלת הסתה והתקפה חסרת רסן, שהגיעה לידי התקפה פיזית של ממש במהלך אחת העצרות נגד המלחמה, הרי שחיפה נוחלת כישלון חרוץ במבחן הסובלנות. במקרה כזה, מושגים כמו דו-קיום, חיים משותפים וכיבוד השונה, הופכים מגוחכים וריקים מתוכן.

עו"ד ואליד חמיס הוא סגן ראש עיריית חיפה