ייתכן שזה התואר האחרון שלי בקריירה
"הזכייה בבבודפשט היתה מיוחדת עבורי, כי שיחקתי את הטניס הכי טוב שלי אחרי תקופה לא קלה. אבל גם אם אזכה באליפות ארה"ב, אני לא יודעת אם אמשיך לשחק". אנה סמאשנובה מסכמת שבוע קסום, מהרהרת על פרישה וחושבת על המצב בארץ
איזה כיף להרגיש שוב אלופה. הזכייה הזו בטורניר בודפשט היא בטח אחת הקשות ביותר מבין 12 הזכיות שלי בקריירה, אם לא הקשה ביותר. עברתי עונה לא קלה מתחילת 2006 וזה בעצם לא רק התואר הראשון שלי השנה בסבב ה-WTA, אלא גם השבוע בו שיחקתי את הטניס הכי טוב שלי.
בתחילת העונה לא הרגשתי טוב באופן כללי, במיוחד כשנסעתי לאליפות אוסטרליה הפתוחה. הרגשתי שלא נוח לי עם כל הנסיעות הארוכות האלה. לשמחתי, יצאתי מזה די מהר מבחינת הראש, אבל גם אחרי זה, כשהטניס שלי חזר, התוצאות לא היו שם. בגלל זה השבוע הזה שעבר עליי מיוחד.
סמאשנובה. "אני כבר לא ילדה וקשה לי עם כל הנסיעות" (צילום: איי פי)
הפעם לא רק הטניס שלי היה שם, אלא גם התוצאות. זה התבטא בכך שצברתי ביטחון ממשחק למשחק ובסוף גם זכיתי בתואר, דבר שהוא מרגש כל פעם מחדש. הפעם גם היה קשה במיוחד, כי היה שבוע חם מאוד בהונגריה. היו טמפרטורות של מעל 30 מעלות וגם לחות מאוד גבוהה, וזה גרם לי לסבול. לשמחתי, התגברתי לא רק על היריבות אלא גם על התנאים מסביב.
טורניר בודפשט, שזכיתי בו עכשיו שנה שנייה ברציפות, הוא מיוחד בשבילי. זה טורניר שקט מאוד, משפחתי, בלי הרבה רעש ובלאגן. אני לא אוהבת כשיש הרבה תקשורת ורעש מסביב, כמו בטורנירים הגדולים ממש. כאן זו ממש אווירה נוחה, אווירה שמתאימה לי ואולי בגלל זה אני מצליחה כאן וניצחתי עשרה משחקים ברציפות.
בטקס הסיום, על המגרש, המארגנים שאלו אותי אם אחזור לכאן שנה הבאה. בדרך כלל מי שזוכה בטורניר עונה "כמובן שכן". אבל אני עניתי "אולי, לא יודעת אם אחזור לכאן". זה המצב, אני באמת לא יודעת. אמרתי כבר מתחילת השנה שרק בסיום העונה אחליט אם אמשיך לשחק. אני כבר בת 30, לא ילדה, וקשה לי עם כל הנסיעות ועם ההתחייבויות של מי שרוצה להיות טניסאית מקצוענית.
"אני מצטערת על כל מה שקורה ורוצה מאוד שהמצב ישתפר" (צילום: איי פי)
כולם שואלים אותי אם בגלל התואר הזה אולי אמשיך לשחק. אבל אני יודעת שאולי זה התואר האחרון שלי בקריירה. לא אשנה את דעתי בגלל הזכייה ולא בגלל הדירוג שלי, שלאחרונה אפילו ירדתי קצת מתחת למקום ה-60 בעולם. בסוף העונה הדירוג ממש לא ישנה. אני אחשוב רק על איך אני מרגישה. גם אם אזכה ב-US OPEN בסוף החודש, זה לא אומר שאמשיך לשחק טניס. אני רוצה להיות טובה עד אוקטובר ואז אחליט מה איתי. לא אחכה לבוקר יום שני, בסוף העונה, כדי לבדוק מה הדירוג שלי ולהחליט אם להמשיך או לא.
מה שבטוח הוא שאני כבר לא יכולה לשחק ברצף ארוך של טורנירים כמו פעם. אני צריכה לדאוג לבריאות שלי, זה לא טוב לגוף שלי אם אשחק יותר מדי משחקים. בגלל שהשבוע שיחקתי הרבה כי הגעתי לגמר, החלטתי לפרוש מהטורנירים הבאים אליהם הייתי רשומה - סן דייגו ולוס אנג'לס. לפני אליפות ארצות הברית הפתוחה אשחק רק במונטריאול ובפורסט הילס. אני מקווה להצליח בניו יורק. יש לי הרגשה טובה, בטח אחרי התואר הזה. אבל עכשיו אני אשאר עשרה ימים ברומא, לנוח קצת ולהתאמן לקראת המסע לצפון אמריקה.
כולם שואלים אותי על המאזן שלי בגמרים, שיש לי כבר 12 מ-12. זה באמת מרשים אם חושבים על זה, אבל אני לא חושבת על זה כשאני עולה למגרש. בכל
פעם שאני משחקת אני רוצה לנצח, בלי קשר אם זה גמר או לא. בגמרים המתח עולה כי זה גמר, אבל במגרש אני לא חושבת אם יש לי 5 מ-5 או 10 מ-10. בגמר רוצים לנצח תמיד.לסיום, אי אפשר שלא להתייחס למה שקורה בארץ. אני מרגישה רע עם מה שקורה, ממש לא נעים לשמוע ולראות בטלוויזיה מה שקורה עכשיו. אני באמת באמת מקווה שימצאו פיתרון למצב, אבל זה לא נראה באופק. אני מצטערת על כל מה שקורה ורוצה מאוד מאוד שהמצב ישתפר. אני מקווה שהזכייה שלי בתואר שימחה קצת את העם בישראל ועזרה להרים את המוראל.
סמאשנובה
צילום: איי פי
מומלצים
